נחלת יהושע ע

דאפי' בשלמים לאחר זריקה והקשו דכיון דהשתא ליכא איסור לאחר זריקה ליחול איסור גיד וכמו דאמרינן ביבמות (דף לב) דאחות אשה מתל' תלי וכו', וי"ל כיון דמחיים לא חל איסור גיד דאיכא איסור מוקדשים כו' תו לא חייל איסור גיד לאחר שחיטה וזריקה דבעינן שיחול מחיים, ולפ"ז אין ראי' מזה ממה שלא חל אח"כ מחמת דהוי ח"ש, משום דכיון דלא חל מחיים לא חל נמי לאח"כ, אבל אעפ"כ יש לחלק: וע"כ באכל חלב בחלב אם בשעת בישול דהיינו בעת חלות האיסור של בב"ח הי' כזית של בהמה טמאה ע"כ לא מהני מה שנטל אח"כ חצי זית כיון דלא חל בשעת חלות האיסור ל"ח נמי לאח"כ משא"כ אם לא בישל רק מתחילה חצי זית חלב וחצי זית חלב, אך דלפ"ז הי' להש"ס לתרץ בחולין (דף קיג) דאמרינן התם המבשל חלב בחלב דחד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה, ואמרינן התם איכא דאמרי אבישול כ"ע לא פליגי כי פליגי אאכילה כו' ואיבעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אם איתא לישני דמיירי שניהם באכילה אלא דמ"ד לוקה מיירי שבישל מתחילה רק חצי זית חלב וחצי זית חלב ומ"ד אינו לוקה מיירי שבישל זיתים שלימים וע"כ כיון דבשעת מעש' לא חל ל"ח נמי לאח"כ, וע"כ נ"ל דפליגי בזה רב ולוי במעילה (דף יז) דרב אמר לא שנו אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה לא מצטרפין דלא אתי איסור דנבילה וחל על איסור דבהמה טמאה, ואע"ג שאין מן הטמאה רק חצי זית אעפ"כ לא חל כיון דבעת חלות האיסור לא חל, לא חל נמי לאח"כ, אע"ג דליכא אח"כ מבהמה טמאה רק חצי זית, ולוי אמר דאפי' לאכילה נמי מצטרפין, ס"ל דכיון דליכא אח"כ מטמאה רק ח"ש, ומנבילה יש שעור שלם, ע"כ מצטרפין וכמו דאמרינן ביבמות דמיתלא תלי וקאי אי פקע כו', ובזה א"ש דע"כ לא משני בחולין (שם) על פלוגתא דר' אמי ור' אסי דחד מיירי אם לא הי' מתחילה רק חצי זית חלב וחצי זית חלב דחל, כיון שבשעת חלות האיסור לא הי' רק ח"ש וחד מיירי דתחילה הי' זיתים שלמים, וע"כ כיון דלא חל מיד לא חל נמי לאח"כ, דזה הוא רק לרב דס"ל דלענין אכילה לא מצטרפין דכיון דבשעת מעשה לא חל, לא חל נמי לאח"כ משא"כ ללוי, וכ"ת לישני דס"ל כרב ושניהם מיירי באכילה וחד מיירי כשלא הי' מתחילה רק חצי זית חלב וחצי זית חלב וחד מיירי שהי' תחילה שני זתים, זה אינו דהא רב ולוי פליגי בחולין (דף קח) חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זע"ז דאמר רב לוקה על אכילתו, ואינו לוקה על בישולו, ואמרינן התם מה נפשך אי מצטרפין אבישול נמי לילקי, אי לא מצטרפין אאכילה נמי לא לילקי ומשני דלעולם לא מצטרפי ובבא מיורה גדולה, ולוי אמר אף לוקה על בישולו, וכן תני לוי במתניתין, וא"כ לרב אינו עובר על הבישול, אלא א"כ בישל כזית שלם מחלב, וכזית שלם מחלב דלא מצטרפי לבישול וא"כ בודאי דלא חל אח"כ אליבא דרב דס"ל במעילה דלא מצטרפי, דכיון שבשעת חלות לא חל, לא חל נמי לאח"כ, וללוי דס"ל דעובר על חצי זית בשר וחצי זית חלב, הא איהו ס"ל דחל אח"כ נמי, דהא ס"ל במעילה (דף טז) דטהורין וטמאין מצטרפין לענין נבילה, אלמא אע"ג דבשעת חלות איסור נבילה, לא חל על בהמה טמאה, אעפ"כ כיון דלאח"כ ליכא מטמאה רק חצי שיעור, ע"כ חל, וע"כ ליכא לתרוצי בין לרב בין ללוי, ובזה יתיישב קושי' התוס' שם במעילה (דף טו) דבמאי פליגי דליכא למימר דפליגי באחע"א, דהא תנאי פליגי בזה עי"ש, ולפי מה שכתבתי ניחא שפיר, וכ"ת א"כ לפי מה שביארתי דתוס' נמי סברי דאיסור שלם חל על חצי שיעור, אם בשעת חלות לא הי' רק חצי שיעור א"כ אמאי כתבו התוס' בשבועות (ד' כב) אהתירא אפי' לר' יוחנן דא ר ח"ש אסור מן התורה כו' דכיון דליכא אלא איסורא בעלמא לא חשיב מושבע ועומד, א"נ לר"י נפרש אהתירא קא משתבע כגון להנות שלא כדרך הנאתו אלמא שנסתפקו התוס' בזה אי חל על ח"ש, איפשר לומר שנסתפקו דוקא בשבועה כיון דהטעם מפני שהוא מושבע ועומד, וא"כ בח"ש כיון דאסור מדאורייתא נמי מושבע ועומד וע"ז נסתפקו אבל באיסור דממילא, בודאי דס"ל דחל על ח"ש אע"ג שהוכיח התוס' שם (ד' כג) דאפי' באיסור דממילא לא חל על איסור עשה ג"כ, מהא דחולין (דף קיג) דטעמא משום דאין איסור חל על איסור, אע"ג דבתרומה טמאה ליכא אלא איסור עשה, ועיין לעיל (ס' א) אעפ"כ ניחא להו דחל על ח"ש דגרוע מעשה, אבל בשבועה כיון דאסור מדאורייתא הרי הוא מושבע ועומד, וע"כ נסתפקו בזה]

וכן ראיתי להפמ"ג בפתיחה לה' בב"ח שהאריך בענין מה שסובר הרמב"ם דלא חל בשר בחלב על חלב אע"ג דהוי איסור הנאה והביא מה שכתב הלח"מ בהלכות מאכלות אסורות (פ' ט"ו ה' לו) דאיסור מוסיף בעינן שיהא שוה עם הנוסיף וע"כ כיון דלא לקי על הנאה של בשר בחלב, ע"כ אינו חל על איסור חלב שיהא לוקה מחמת זה, דהמוסיף בעינן שיהא שוה עם הנוסיף, וע"כ כיון דלא לקי על הנאה אינו לוקה על אכילה נמי, ולפ"ז אפשר בתאינים וענבים כיון דע"י שכולל איכא מלקות ע"כ חל, ובזה הי' נ"ל ליישב הקושי' שהקשו האחרונים, דלמה לי להש"ס לומר בהא דיש אוכל אכילה אחת כו' בשבועות (ד' יו) אקדשי' מיגו דאיתוסף איסור הנאה איתוסיף נמי לגבי חלב עי"ש, לדעת הפוסקים דנדר חל על השבועה מחמת שניתוסף אסור חפצא הא קדשים הוי איסור חפצא, א"כ בלא"ה חל מטעם דהוי איסור חפצא ובקדשים הוי נמי איסור חפצא, דהא מהני התכסה בקדשים דלפי מה שכתב הפמ"ג מה שכתב הלח"מ דבעינן דאיסור מוסיף יהא שוה עם איסור הנוסף, ולפ"ז אפשר לומר דהא דנדר חל על השבועה, משום דניתוסף איסור חפצא, היינו לעבור משום בל יחל, וע"כ אמרינן מיגו דאיתוסף איסור חפצא, חל נמי אגברא, אבל בהא דיש אוכל אכילה אחת, דהיינו לענין קרבן אי אפשר לומר מטעם נדר, דהא על הנדר אינו מביא קרבן דאינו עובר רק בלאו, ואנן בעינן שיהא המוסיף באותו חיוב ג"כ, וכמו שכתב הלח"מ דע"כ אינו חל בשר בחלב על החלב משום איסור הנאה מחמת שהרמב"ם לטעמי' דס"ל דעל הנאה אין לוקין, ואנן בעינן שיהא במוסיף ג"כ, מה שניתוסף ע"י, והכא הא דבקדשים הוי איסור חפצא הוא מחמת נדר, ומחמת נדר ליכא קרבן והא דבקדשים יש קרבן מעילה הוא משום איסור שחל על הגוף שהתורה אמרה שלא יאכלו קדשים, וע"כ ליכא למימר מחמת שניתוסף איסור חפצא וע"כ אמר מיגו דאיתוסף איסור הנאה, דבאיסורי הנאה נמי יש בו מעילה, וע"כ הוי איסור מוסיף משא"כ אי הוי אמר מחמת שניתוסף איסור חפצא: אך אעפ"כ קשה לי דאיך כתבו דבעינן שיהא במוסף מה שמוסיפין ע"י, דהא באותה סוגיא בכריתות (דף יד) אמרינן גבי נותר מיגו דאיתוסף איסורא לגבוה, איתוסף נמי איסורא לגבי הדיוט אע"ג דאי מקריב קדשים פסולין אינו חייב ע"ז חטאת ואפ"ה אמרינן בו איסור מוסיף, ואפשר לומר שני הטעמים ביחד, דאם הכולל הוא מחמת דתלי זה בזה כמו הנאה באכילה, ע"כ בעינן דמוסיף יהא שוה עם הנוסף, אבל בלא"ה אמרינן בהיפך כיון דלא חל ע"ז לא חל אאידך, אבל בדבר דלא תלי זה בזה כמו דאמרינן בכריתות מיגו דאיתוסף איסור לגבוה ע"כ לא בעינן שיהא שוה וע"כ א"ש דלא אמרינן גבי הקדש מיגו דאיתוסף אסור חפצא, דהא כל חפצא הוא מחמת נדר, והנדר תלוי בקדושה, וכמו שביארתי במ"א דאם פדוה להקדש פקע לגמרי, וע"כ כיון דאסור חפצא תלוי באיסור גברא, ע"כ בעינן שיהא בדבר המוסיף שוה לנוסף, דאל"ה אמרינן בהיפך כיון דעל גברא לא חל, לא חל נמי אחפצא ויש להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו

עכ"פ נתבאר דהא דאמר רבא בשבועות (ד' כד) ואמר רבא למאן דאית לי' איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאינים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים, ודאי כוונתו לכל חד לחודי' דליכא למימר דכוונתו