נחלת יהושע סט

לחלק דבכל האיסורים כיון דנפקא לן הנאה מלא יאכל וכיון דנפסד מתורת אוכל אינו אסור בהנאה נמי כמו שנסתפק המ"ל וע"כ כיון דלא חל איסור אכילה מותר בהנאה נמי, אבל גבי שור הנסקל דאפי' העור אסור בהנאה אלמא אע"ג דאינו ראוי לאכילה ואינו לוקה משום אכילה מ"מ אסור בהנאה ואע"ג דבעינן כדרך הנאתו, ה"נ בהקדש נמי בעינן כדרך הנאתו ואעפ"כ כתב המ"ל דהתם בודאי אין ההנאה תלוי באכילה וה"נ בשור הנסקל ואע"ג דאמרינן בע"ג (דף לד) המקדש בפרש שור הנסקל מקודשת התם שאני דהפרש לאו גופי' הוא ואדרבא משם ראי' להיפוך דאלת"ה ל"ל למימר משום דלאו גופי' הוא, תיפוק לי' דכיון דאינו ראוי באכילה ממילא מותר בהנאה אלא ודאי דלא תלי בזה, וע"כ כיון שביארנו דבשור הנסקל לא תלי ההנאה באכילה ע"כ חל איסור הנאה אע"ג דלא חל איסור אכילה וע"כ אע"ג דר"י לית לי' כולל ולא מוסיף אעפ"כ חלב של שור הנסקל אסור בהנאה דהנאה לא תלי באכילה דהא אפילו העור אסור בהנאה, ועוד דהא אמרינן בספ"ק דערכין (דף ז) דאפי' השער של שור הנסקל נמי אסור בהנאה, ולפי זה אפשר לומר דזהו דוקא באיסור הנאה משום דטפל לגבי אכילה, ובמ"ל ה' יסודי התורה הביא מה שכתב הרמב"ם בס' המצות שהאריך לתת טעם למה לא מנה מניעת הנאה למצוה בפני עצמה וכתב שהנאה ואכילה ענין א' כי האכילה מין ממיני הנאה כו' וע"כ לא חל, אבל בתאנים וענבים דהוי כל א' חצי שיעור ושקולים הן שניהם ע"כ אמרינן דכיון שחל על ענבים חל נמי על תאנים דשניהם שוים דכל א' הוי חצי שיעור

[ומזה אפשר לדחות מה שהבאתי ראי' בספרי ע"י (סי' ו) דאיסור הנאה שיעורו בפרוטה דאלת"ה א"כ אמאי לא חשיב בהא דפסחים (ד' מז) המבשל ג"ה בחלב ביו"ט לוקה חמש ואמאי לא חשיב איסור הנאה, לדעת הרמב"ן דלוקה על איסור הנאה, אלא ודאי דהשיעור הוא בפרוטה, וע"כ לא קא חשיב, וכמו שכתבו התוס' במכות (ד' כב) דמה שהשיעור הוא בפרוטה לא קא חשיב ע"ש, דלפי מה שביארתי לא מוכח מידי, דזהו דוקא לדעת הרמב"ן דלוקה על איסור הנאה, ואינו שייך לאכילה, אלא דהוי לאו בפ"ע משא"כ לדעת הרמב"ם דאינו לוקה משום דאיסור הנאה נגרר אחר לאו דאכילה, ע"כ אינו לוקה על איסור הנאה, וע"כ אפשר דהשיעור הוא בכזית כמו אכילה, ולדידי' לא קשה דליחשוב הנאה דהא לדידי' אין לוקין על הנאה]

אך אעפ"כ עדיין לא ניחא דא"כ בחצי שיעור דשקולים הם תפסינן צד השני דכיון דחל על ענבים חל נמי אתאנים א"כ לא יתיישב מה שהקשה הכרו"פ ביו"ד (סי' פז) על הרמב"ם שסובר דשבועה חל אחצי שיעור דנבילה א"כ אמאי לא חל גבי המבשל חלב בחלב בחולין (דף קיג) ואמרינן התם אאכילה כ"ע לא פליגי דלא לקי ואמאי לא חל אם אכל חצי שיעור חלב בחצי שיעור חלב אע"ג דאין איסור חל על איסור אעפ"כ ליחול כיון דאין מחלב רק חצי שיעור ומבשר בחלב יש שיעור שלם וא"כ צריך שיחול כמו שחל שבועה על חצי שיעור אלא ודאי דדעת הרמב"ם הוא משום דאמרינן בהיפוך כיון דלא חל על זה לא חל אאידך, וכמו שכתב בנקודה הנפלאה לענין הנאה, וע"כ אמרינן בהיפך דהא החלב אסור מחצי שיעור וע"כ אינו מניח חצי שיעור דחלב שיחול ע"ז חצי שיעור דבשר בחלב וכיון שזה החצי שיעור לא חל על חצי שיעור הראשון א"כ ממילא אינו מצורף להיות שיעור שלם של בב"ח ואע"ג דשבועה חל על חצי שיעור היינו משום דשבועה שנשבע שלא יאכל החצי שיעור א"כ חל הלאו דשבועה על חצי שיעור אבל בב"ח שהוא ע"י הצטרפות החצי שיעור של בשר עם החצי שיעור של חלב וא"כ בחצי שיעור של חלב כיון דכבר אסור משום חצי שיעור דחלב ע"כ אינו מניח להצטרף לשיעור שלם של בב"ח וכיון דלא חל אחצי שיעור ממילא ליכא שיעור שלם וא"כ לפ"ז דמי הא דחצי שיעור לאיסור הנאה וכמו דבאיסור הנאה לא חל לדעת הרמב"ם משום דתפסינן צד השני דלא חל, ה"נ בחצי שיעור ג"כ וא"כ קשה מהא דתאנים וענבים

אך באמת קושית הכרו"פ לא על הרמב"ם בלבד קשי' אלא על התוס' נמי שנראה מדברי התוספת דס"ל נמי דאיסור של שיעור שלם חל על חצי שיעור והוא ממה שהקשו התוס' במכות (דף טז) ריסק ט' נמלים וא' חי, והקשו שם דאיך יצטרף אותו שלם לכזית נבילה והלא אין איסור נבילה חל עליו דה"נ אמר במס' מעילה (דף טז) דאין איסור נבילה חל על איסור בהמה טמאה, ולכאורה אמאי לא הקשו על הא דט' נמלים דלקי עליהן משום לאו דשרץ בכזית משום דאכילה כתיב בהו כמו שכתבו התוס' שם אלא ודאי משום דבט' נמלים ליכא כזית וא"כ לא הוי רק חצי שיעור וע"כ אם השלים לכזית חל הלאו דנבילה על חצי שיעור ולא קשה להו רק מהא דא' חי דאיך חל עליו הלאו דנבילה הא בלא"ה אסור (וראיתי להק"ע שכתב בירושלמי (פ"ו דנזיר) וז"ל תימא דלא ביארו דלשיטת רש"י ניח' שכתב בד"ה משום כזית נבילה שכשבולעו הוא מת מצטרף לכזית נבילה, נראה שמפרש א' חי היינו חי ממש ונמצא ששניהם חלים בב"א והכל מודים דחל שניהם ואע"ג שכבר הי' בו איסור שרץ כו' דאל"כ אף על הריסוקים לא יחול איסור נבילה לשיטת תוספת שכתבו דלעולם איסור שרץ עליו ודברים אלו אין להם שחר כלל, דהא שכתבו התוס' דאיסור שרץ יש באכילת כזית היינו דוקא בכזית שלם אבל בפחות מכזית לית' לאיסור שרץ לא משום ברי' ולא משום אכילה אבל על החי הקשו דאיך חל על איסור ברי' דשרץ כיון שהוא שלם) וכן כתבו התוס' בהדי' חולין (דף קב) ד"ה שאין כו' שהקשו שם דאמאי לא חייל איסור אבר מן החי כיון דליכא מטריפה אלא חצי שיעור ע"ש אלמא דשיעור שלם של אבר מן החי חל על חצי שיעור של טריפה, ועיין בספרי עמק יהושע (סי' י) מה שביארתי בזה הפלוגתא דמעילה (דף יז) דאמרינן התם אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה טהורים בפני עצמן, פי' משום דלא אתי איסור דנבילה בכזית וחל על חצי זית דבהמה טמאה ולא מצטרף אע"ג דליכא מטמאה רק חצי זית ואעפ"כ לא מצטרפי, אלמא שאין החצי זית של בהמה טמאה מניח להיות חל עליהן איסור כזית של נבילה, ולכאורה קשה דלפ"ז לא הי' להתוס' דחולין לכתוב בפשיטות גבי אבר מן החי דחל על חצי שיעור דטריפה אך יש לדחות שכ"כ רק לר"ל ע"ש

ע"כ נ"ל לבאר יותר דהעיקר הוא דאם בשעת התחלת חלות איסור הב' ליתא מהראשון רק ח"ש בודאי דחל וכמו שהביא ראי' מהא דאמרינן ביומא (דף עג) ובפ"ב דשבועות (דף כא) דשבועה שלא אוכל טריפות ונבילות דחל על חצי שיעור (ואף לר"י כמ"ש התו') וא"כ בשעת התחלת האיסור של שבועה ליכא רק ח"ש מאיסור נבילה וע"כ חל, ולכן לא הקשו במכות (דף טו) רק על השלם דאיך חל ולא על הט' נמלים אבל במעילה כיון דאמרינן דאין איסור נבילה חל על איסור בהמה טמאה וא"כ כיון דבשעה שמתה לא חל האיסור דנבילה וע"כ ליכא למימר דאם נטל חצי שיעור מבהמה טמאה שיצטרף עם איסור דנבילה כיון דכבר לא חל אינו חוור וחל ע"י שנטל חתיכה של ח"ש אע"ג דאמרינן גבי אחע"א ביבמות (דף לב) דאיסור אחות אשה מתלא תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל היינו דוקא אי פקע לגמרי אבל לא ע"י שעושה חצי שיעור אבל אם בתחילת חלות איסור האחרון לא הי' רק חצי שיעור חל האיסור האחרון וע"כ כתבו בפשיטות בחולין (דף קב) דחל איסור אבר מן החי על ח"ש דטריפה דכיון דבשעה שתלש האבר לא הי' מטרפה רק ח"ש, ע"כ חל אח"כ

ולכאורה יש להביא ראי' לזה דהא אמרינן בחולין (דף ק) נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה ומשמע התם דטעמא דת"ק משום דאין איסור חל חל איסור ועיין בתוס' חולין (דף פט) ולכאורה קשה דהא ג"ה מחייב אע"פ שאין בו כזית כמו דאמרינן בחולין (ד' צו) א"כ ליחייב משום ג"ה דהא ליכא מטמאה רק ח"ש אלא ודאי כיון דבשעת התחלת חלות האיסור לא חל לא חל נמי אח"כ אך מזה אין ראי' כלל כמו שכתבו התוס' רפ"ז דחולין (דף צ) דאמרינן התם קדשים דאיסור כרת מי שמעת להו משמע