נחלת יהושע סח

ולכאורה היה נראה דתלי בפלוגתא דר"מ ור"י בשבועו' (דף לח) אם הוי וי"ו פרטא או כללא, וא"כ לפי דעת הפוסקים דקיי"ל כר"ש דאמר עד שיאמר שבועה לכל א' א"כ בין אם אמר בוי"ו בין בלא וי"ו כללא הוי וכמו שכתב הרמב"ם (בפ"ה מה' אישות ה' כו) האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו כו' אם יש באחת מהן שו"פ ה"ז מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אמר לה התקדשי לי בזו ובזו אם יש בכולן שו"פ מקודשת, אך הכ"מ תמה שם דבגמרא קידושין (דף מו) מוקי לה כר"ש ורבינו בפ"ז מה' שבועות ובפ"ד מה' נדרים פסק דלא כוותי', וא"כ יש לתמוה האיך פסק כוותי', והפוסקים כתבו דקיי"ל כר"ש דבעינן שיאמר דוקא התקדשי התקדשי אבל בלא"ה הוי כולן קידושין אחת

אבל אעפ"כ נראה לי שאין דין זה תלוי בפלוגתא דר"י ור"מ ור"ש כלל ומתוך זה יתבאר שאינו תלוי נמי בפלוגתא דר' יאשי' ור' יהונתן בשבועות (דף כז) ודלא כמו שכתב המ"א וגם מהא שהביא דשבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאינים וענבים דאמרינן מיגו דחל אענבים חל נמי על התאנים אלמא דבלשון ב"א כל שאומר שלא אוכל תאנים וענבים כל א' במשמע, יתבאר ג"כ שאין זה ראיה ואדרבא משמע מתוך הגמ' להיפוך וכמו שאבאר, ותחילה צריך אני לבאר שאינו תלוי בפלוגתא דר"י ור"ש ולכ"ע כל שאמר שלא אוכל תאנים וענבים כל חד לחודי' משמע, דלכאורה מוכח בשבועות (דף כז) דבשבועה שלא אוכל תאנים וענבים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וכתבו התוס' דגרסינן בספרים איפכא שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים, וכתבו התוס' דמיירי בנשבע שלא יאכל משניהם מכל אחד שיעור שלם ומשמע שם שהכוונה הוא שלא יעבור על שבועתו אלא אם יאכל שניהם תאנים וענבים, והראי' דאמרינן התם שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים והפריש קרבן ואח"כ אכל ענבים לחודייהו ה"ל ענבים חצי שיעור ואחצי שיעור לא מחייב קרבן, ומדקאמר דה"ל ענבים חצי שיעור אלמא דהשבועה הי' דוקא מתאנים וענבים ביחד, דאל"ה לא הוי ענבים חצי שיעור והכי משמע בנדרים (דף יו) שכתב שם הר"ן וז"ל לפיכך אני אומר דכי אמרינן וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ה"ק שלא אוכל אותם כאחת, ובכה"ג מתפרש האי לישנא בסוף פ' שבועות שתים (דף כז) ואמר רבה מגו דחיילא שבועה על ענבים חיילא נמי אתאנים, ונ"מ שאם אכל תאנים וענבים בהעלם שבועה ראשונה והתרו בו משום שני' לוקה. ואמרינן דר"ה לא ס"ל כרבה דבכה"ג ס"ל לר"ה דלא חיילא שבועה שני' כלל דכיון דאתאנים לא חיילא אין לה מקום כלל שהוא על שניהם יחד נשבע ולא על ענבים בלבד ע"ש עכ"ל אלמא דאם אמר שלא אוכל תאנים וענבים כוונתו דוקא משניהם ביחד ולא שנשבע על כל א' וא"כ אדרבא מוכח מהגמ' להיפוך דכוונתו שלא יאכל ביחד וא"כ דברי המ"א לכאורה תמוה. אך אעפ"כ לכאורה יש להביא ראי' להיפוך וכמו שכתב המ"א דודאי כונתו לכל חד לבדו דאמרינן בפ"ג דשבועות (דף כד) ואמר רבא למאן דאית לי' איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים, מגו דחייל אענבים חייל נמי אתאנים פשיטא מהו דתימא איסור הבא מאליו אמרי' איסור הבא מעצמו לא אמרינן קמ"ל, וא"כ אי אמרי' דהכוונה הוא דוקא משניהם ביחד א"כ מאי פריך פשיטא הא לפי מה שכתב הר"ן בנדרים (דף יז) פליגי בזה ר"ה ורבה דלר"ה לא חייל' שבוע' שני' דכיון דאתאני' לא חייל' אין לה מקום כלל שהוא על שניהם יחד נשבע ולא על ענבים וכיון דהשבועה הי' דוקא על שניהם אמרינן דכיון דלא חיילא על התאנים לא חיילא על ענבים וא"כ מאי פריך פשיטא

וכבר הקשיתי ע"ז בספרי עמק יהושע (סי' י) על הרמב"ם שכתב בפי' המשנה בכריתות בנקודה הנפלאה דבב"ח לא הוי איסור מוסיף כמו דאמרינן בחולין (דף קיג) דכיון דמחד לאו נפקי לן לא אמרינן דהוי איסור מוסיף דכיון דניתוסף איסור הנאה ניתוסף איסור אכילה ג"כ אלא אמרינן בהיפוך דכיון דלא חל איסור אכילה ממילא לא חל איסור הנאה משא"כ בקדשים כיון דמתרי לאוי נפקא לן אמרינן דהוי איסור מוסיף מיגו דחל איסור הנאה חל נמי איסור אכילה. והקשיתי מהא דנדרים (דף יז) דמשמע דלא אמרינן כיון דלא חל אתאנים לא חל אענבים דהא הוא לא אסר על עצמו אלא משניהם אלא אדרבא תפסינן צד השני דכיון דחל אענבים חל נמי אתאנים והרמב"ם עצמו הביאו להלכה בפ"ד מה' שבועות (ה' יא). ובודאי כוונת הרמב"ם שכתב שם שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים כאחת כו' והפריש קרבן כו' בודאי כוונתו שלא יאכל משניהם ביחד דאל"ה לא הוי חצי שיעור וע"כ כתב שלא אוכל תאנים וענבים כאחת, ובה' י"א כתב שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים, לא כתב כאחת, דהתם השמיענו שחל בכולל הבא ע"י עצמו וע"כ לא כתב כאחת דנשבע שלא יאכל תאנים וענבים דמיגו דחל על הענבים חל על התאנים, אבל הכא קמ"ל דהפריש קרבן דאינו מביא על ענבים מפני שהם חצי שיעור אלמא דהכונה הוא שלא יאכל משניהם כאחת, וא"כ קשה לדעת הרמב"ם נאמר בהיפוך דכיון דלא חל אתאנים לא חל על ענבים

ויש ליישב בדוחק דעת הרמב"ם דהא שכתב דלא אמרינן בבב"ח דהוי איסור מוסיף כיון דחל איסור הנאה חל נמי איסור אכילה היינו דוקא באיסור הנאה שהוא בטל לגבי איסור אכילה דעיקר הלאו באכילה הוא וע"כ ס"ל להרמב"ם דאין לוקין על איסור הנאה וכמו שכתב הלח"מ, וכמו שנסתפק המ"ל ברמב"ם (פי"ד מה' אבל) דדברים האסורים באכילה ובהנאה מן התורה ונפסד האוכל ממאכל אדם אי איכא איסור תורה במכירתו דדילמא כיון דאיסור הנאה מאכילה נפקא לן דקיי"ל כר' אבהו דאמר בפ' כל שעה כל מקום שנאמר בתורה לא תאכלו א' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע כל היכא דליכא איסור אכילה ליכא איסור הנאה כו' ע"ש, ואע"פ שיש קצת לדקדק דא"כ מאי פריך בב"ק (ד'מא) דאי ס"ד האי לא יאכל לא יהנה לכתוב רחמנ' לא יהנה ולכאורה יש נ"מ דאי ילפינן מלא יאכל היינו דוקא בראוי לאכילה אבל אי הוי כתיב לא יהנה א"כ אפי' אינו ראוי לאכילה נמי, ויש ליישב דהטעם כיון דלאכילה לא צריך קרא דהא הוי נבילה ונבילה אסורה באכילה א"כ לא אתי קרא אלא להנאה וא"כ אפשר לומר דאפי' אם אינו ראוי לאכילה אפ"ה אסור בהנאה

ועוד נ"ל כיון דילפינן מקרא להנאת עורו אלמא אע"ג דאינו ראוי לאכילה אפ"ה אסור בהנאה, וע"כ מקשה לכתוב לא יהנה ובזה הי' מתיישב לי מה שלכאורה יש לספק בהא דאמרינן בחולין (דף קיג) דאין איסור בשר בחלב חל על איסור טמאה שאע"פ שאסור בהנאה אעפ"כ לא חל כמו שכתבו התוס', ויש לספק אם מ"מ אסור בהנאה אלא דאינו נקרא איסור מוסיף שיהא אסור בלאו דבב"ח באכילה נמי אבל מ"מ בהנאה אסור או דילמא כיון דלא חל איסור אכילה ממילא אינו אסור בהנאה נמי, ולכאורה נראה דאם אינו אסור באכילה אינו אסור בהנאה נמי, וא"כ יש להקשות לפי מה שכתבו התוס' בחולין (דף קג) דר"י לית לי' מוסיף ולא כולל וא"כ תקשה דאיך אמרינן בפסחים (דף מד) אמר ר' יוחנן הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שהוא פטור, ולפי שכל איסורין שבתורה אין לוקים עליהם אלא כדרך הנאתן וא"כ תקשה לר"י דלית לי' כולל ולא מוסיף איך חל איסור הנאה של שור הנסקל על איסור חלב וא"כ נראה מזה דאע"ג דלא חל בכולל או מוסיף היינו באופן שיהי' אסור באכילה כיון דכבר אסור משום איסור חלב, אבל מ"מ אסור בהנאה ולא כמשמע מהרמב"ם, אבל לפי מה שביארתי אפשר