נחלת יהושע סז

הבית, הקדיש תרנגולת מועלין בה ובביצתה, חמורה מועלין בה ובחלבה, וע"כ מוכיח הירושלמי דודאי אתי כרבנן דקדשי ב"ה ישנו בכלל העמדה והערכה, וע"כ נקט דוקא תרנגולת וחמורה דאינם ראוים כלל לגבי מזבח ואינן בכלל העמדה והערכה וע"כ מועלין בחלבה דאל"ה אין מועלין בחלבה, דהא הוי כמתה ואינה בכלל העמדה והערכה, וע"כ כיון שאין לה פדיון א"כ אינה בר דמים, ואין מועלין בה, ודוקא תרנגולת וחמורה שאין בכלל העמדה והערכה אפי' לרבנן, ולכן מועלין בה וע"כ נקט דוקא חמורה, אבל אי מוקמינן כר"ש דקדשי ב"ה אינם בכלל העמדה והערכה, א"כ אמאי נקט דוקא חמורה שאר בהמה נמי וכמו דמקשה הש"ס דילן במעילה שם, והא דלא משני הש"ס דילן הכי דע"כ נקט חמורה, משום דחמורה לא בעי העמדה והערכה, היינו משום שהש"ס דילן מחולק בזה עם הירושלמי, דס"ל דבקדשי ב"ה אין חילק בין בעל מום מעיקרו לאם נפל בו אח"כ וכמו שכתבו התוס' בתמורה (ד' לב) בד"ה בעל מום מעיקרו כו' ועיקר החילוק הוא בקדשי מזבח לבין שהי' בעל מום מתחילה, ובין נפל בו אח"כ, אבל בקב"ה אפי' הקדוש טמאה נמי בעי העמדה והערכה) והכי משמע ברמב"ם (פ"ה מה' ערכין ה' יב) עי"ש בכ"מ ועיין במ"ל ברמב"ם (פ"א מה' איסורי מזבח) שכתב ונראה דה"ה למקדיש בהמה טמאה למזבח או חי' למזבח דאינו בכלל וכש"כ הוא ע"ש, אבל הירושלמי מחלק אפי' בקדשי ב"ה, ובזה טעה הק"ע בירושלמי (פ"ד דשקלים) אף אני לא אמרתי אלא טמאה ממש וקשיא בדא כתיב והעמיד והעריך, והגי"ה הק"ע בהדא כתיב והעמיד והערוך דכיון דקרא איירי בטמאה ממש צריכה העמדה והערכה וז"ל כתב הרא"פ דטמאה אינה צריכה העמדה והערכה, ודבר תימא הוא שהרי מפורש בקרא ואם בהמה הטמאה ופדה בערכך כו' ע"ש ונעלם ממנו כל הסוגי' של הירושלמי (פ"ג דמ"ש) בהמה טמאה, מהו שתטעון העמדה וכו' וכמו שהארכתי בזה

גם עיין בירושלמי דפסחים (פ"א ה' ד) הקדישו אינו מוקדש שאין פודין את הקדשים, וכתב הק"ע וקשה הא בקדשי ב"ה הכל מודים שאינם בכלל העמדה והערכה עכ"ל, וזה שיבוש דהא רבנן סברי קדשי ב"ה ישנן בכלל העמדה והערכה, אלא דהתם מיירי בחמץ במטלטלים לא שייך העמדה והערכה, גם מה שהקשה שם דלכ"ע פודין את הקדשים להאכילן וכו' ונעלם ממנו התוס' דפסחים (ד' כט) דמדרבנן אין פודין, וע"ש בירושלמי (פ"ג דמ"ש) שהבאתי דקאמר תחילה שם , אין תפתריני' לשם הלכות מיתה, הא תנינן חמורה, והדברים האלו אין להם מובן כלל, ואפשר שהוא ט"ס, , וצריך לומר לשם חליבות פי' ששמה מתחילה עם החלב שעומדת לחלוב, וכה"ג הקשו התוס' בחולין (ד' קלה) לימא בשהעריך ואח"כ גזז, וע"ז דחי הא חמורה תנן וחמורה אינה עומדת לחלוב כמו דאמרינן בב"ב (ד' עח) בשלמא פרה איכא למימר לחלבה קא בעי, אלא חמור מאי כו' אלמא דכיון שאין לה פדיון, ואינה בר דמים ע"כ אין מועלין בו, וכן הקשה התוס' ברפ"ד דמעילה (ד' טו) קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת כו' אלימא בקדשי ב"ה, אפי' כי מתו נמי לא יהא אלא כמקדיש אשפה והקשו התוס' מי דמי אשפה ראוי' לפדות, אבל הא לאו בר פדיון הוא, דבעי העמדה והערכה פי' וא"כ אין מועלין בה כיון דלית בה פדיון]

אבל הא שכתב הרמב"ם שיראה לו שאינו לוקה על פחות מחצי שיעור אפשר דמיירי בקדשי מזבח ובקדושת הגוף אינו חל על השיווי אלא על הגוף, וכמו שכתבו התוס' בכריתות (די"ד) דיש אוכל אכילה א' וחייב עלי' ד' חטאות ואשה א' דמחייב קרבן מעילה אע"ג דהוי נותר והוי איסורי הנאה אפ"ה קדוש בקדושת הגוף, אלמא דאין הקדושה חל על השיווי וע"כ חלה אפילו בפחות משו"פ נמי, ואע"פ ששיעור המעילה הוא בפרוטה אפ"ה אסור מחמת חצי שיעור כמו כל חצי שיעור, כיון שאסור הוא אך שאין בו כשיעור וכ"ת הא בגזילה אסור אפי' בפחות משו"פ וכמו שהבאתי ראיות והארכתי בספרי ע"י (סי' ו) דאפילו פחות משו"פ נמי ממונו הוא וכמו שביארתי שם היינו דוקא בממון הדיוט דאפילו פחות משו"פ נמי הוא דידי' ועוד שהקדש דמים אינו רק על השיווי, ומכי פקע השיווי ממילא פקע הקדושה [ולכאורה יש להביא ראיה מהירושלמי (פ"ז דשבת) שמואל בר אבא בעי קומי ר' זעירא ויצאו שלמים ויחלקו לאוין על כל הקדשים לטומאה א"ל לצורך יצתה למעט קדשי ב"ה שלא יהא חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא, כן גריס הק"ע ולאו מתניתא היא קדשי מזבח מצטרפין זע"ז לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא, משא"כ בקדשי ב"ה, א"ל מכיון שאין מצטרפין חולקין והקשה הק"ע דהא תנן במעילה (דף טו) דקדשי ב"ה מצטרפין ע"ש והוא תמוה ולפי מה שביארתי ניחא שפיר, דהא דמצטרפין היינו אם אכל מזה חצי פרוטה ומזה חצי פרוטה אבל אם אין בקדשי בזה רק חצי פרוטה תו אין מצטרף, כיון דכבר פקע הקדושה וכל חצי שיעור מותר לכתחילה, וא"כ איך יצטרפו רק דנ"ל דשגה בזה הק"ע ויש טעות הדפוס בירושלמי, וכך הוא פירושו דר, שמואל בר אבא בעי קומי ר"ז, ויצאו שלמים ויחלקו על כל הלאוין לקדשים לטומאה (פי' כמו דאמרת דיצתה הבערה לחלק, וכן אחותו יצתה לחלק, וא"כ הכא נמי נימא דיצתה טומאה בשלמים לחלק), וע"ז השיב ר"ז דהא דיצתה טומאה בשלמים, הוא להוציא קדשי ב"ה כמו דאיתא בכריתות (דף ב), וע"ז א"ל ולאו מתניתין היא קדשי מזבח מצטרפין זע"ז לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא, וכיון שאין מצטרפין חולקין (כצ"ל) פי' שהביא ראי' דודאי אין חלוקין דאם הי' חלוקין לחטאות א"כ לא הוי קדשי מזבח מצטרפין זע"ז כמו דאמרינן בשבת (דף עא) אלא ודאי דאין חלוקין, וע"ז אמר ר"ח וכיני יחלוקו ולא יצטרפו, פי' דאף על מתניתין קשי' שיחלוקו מדיצתה טומאה בשלמים, ולא יצטרפו, אך שכבר תירץ ר' זעירא דהא דיצתה טומאה בשלמים הוא להוציא קדשי ב"ה]

הרי נתבאר דהקדש חלוקה מקונם דבקונם כיון דמפרש הוא כמו דאיתא בשבועות (דף כב) ע"כ אסור אפי' בפחות משו"פ ולוקה משא"כ בהקדש וגם ביארתי דכיון שהוא פחות משו"פ פקע הקדושה ולית בזה משום הקדש, והטעם הוא כמו שביארתי דכיון דאקדשי' דעתי' היה על דיני תורה משא"כ בקונם וה"נ לענין נזירות הא דאמרינן בנזירות מקצת היום ככולו היינו משום דאין כוונתו רק כמו שמפורש בתורה ע"כ אמרינן בזה מקצת היום ככולו, משא"כ בשארי נדרים לא אמרינן מקצת היום ככולו בין שהוא בעשי' בין שהוא בשלילות המעשה, ודלא כהמ"א כן נ"ל

סימן י

שאלה מי שנשבע שלא להשתתף עם ראובן ושמעון, אם אסור דוקא עם שניהם ביחד להשתתף, או אפי' עם כל אחד מהם

תשובה כתב המ"א (סי' ל) מי שנשבע שלא להשתתף עם ראובן ושמעון ה"ז אסור בין עם ב' בין א' מהם דקיי"ל כר"י דאמר משמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו (בשבועות דף כז) וכן נראה מההיא דשבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים מיגו דחייל אענבים חייל נמי אתאנים אלמא דבלשון ב"א כל שאומר שלא אוכל תאנים וענבים כל א' במשמע, ולפ"ז אם אמר שבועה שאוכל תאנים וענבים כל היכא דאיתנהו שניהם חייב לאכול שניהם ואי ליתא אלא א' מהם חייב לאוכלו דמשמע כל א' מהם ומשמע נמי שניהם כאחת: