נחלת יהושע סו

פחות משו"פ, ומשני שאני עלה של זית דחזי לאצטרופי, וא"כ ראינו שהירושלמי מפלפל בזה אם פחות משו"פ מכיון שאין בזה שיוי דמי להא דאיסורי הנאה כגון האוכל חמץ של הקדש דאין בו מעילה, משום דפקע הקדושה, א"כ אם הוא פחות משו"פ נמי לא קדוש, ועיין בספרי ע"י (סי' ו) מה שהארכתי לחלק בין פחות משו"פ לאיסורי הנאה עי"ש, וע"כ כיון שאינו קדוש כלל ע"כ לית בזה משום חצי שיעור כיון דלא קדוש כלל

ויתבאר יותר ע"פ הירושלמי (שם) ר' בון בר חיי' בעי האוכל תרומת חמץ בפסח למי הוא משלם, תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגין הגוזל תרומה מאבי אמו כהן ר' יוחנן אמר משלם לשבט, רשב"ל אמר משלם לעצמו א"ר מנא קומי ר' יוסי מסתברא יודה רשב"ל לר"י בחומש שהוא משלם לשבט שכן תרומה טמאה אפרה לשבט והק"ע גריס מודה רשב"ל לר' יוחנן בחמץ שהוא משלם לשבט שכן תרומה טמאה אפרה לשבט, אך שהוא פי' דס"ל להירושלמי דחמץ בפסח מותר בהנאה כר"י הגלילי ולא נראה לי דהירושלמי סובר דחמץ בפסח אסור בהנאה כמו שביארתי בספרי ע"י ח"א (סי, טו) וכמו דקיי"ל לדינא, ע"כ נ"ל לבאר הירושלמי דבעי ר' בון בר חיי, דהאוכל תרומת חמץ בפסח, כיון דהוי איסור הנאה וע"כ לית להו בעלים וכמו שביארתי בספרי כמה פעמים ובפרט (בסי' ו) דאיסורי הנאה לא הוי של בעלים כלל, א"כ כמו דפליגי ר"י ור"ל בגזל תרומה מאבי אמו כהן, (וכן פליגי (בפ"ו דתרומות) באם מחל ואח"כ אכל), דר"י ס"ל אע"ג דלית להו בעלים דהא מחל לו או שירש מאבי אמו כהן אפ"ה משלם לשבט, ור"ל סובר כיון דאין בו למי לשלם דהא הוא זכה בו מחמת ירושה או מחילה ע"כ משלם לעצמו, וע"ז מיבעי לי' באיסורי הנאה דאין בו חיוב ממון ואין להם בעלים, וקאמר דתלי בזה דפליגי ר"י ור"ל דלר"י משלם לשבט ולר"ל משלם לעצמו, וע"ז אמר ר' מנא קומי ר' יוסי מסתברא יודה רשב"ל לר' יוחנן בחמץ שהוא משלם לשבט, פי' דס"ל לר' מנא דאיסורי הנאה אית להו בעלים. וכמו שהקשו התוס' בפסחים (ד' כט) דאפי' אין פודין את הקדשים להאכילה לכלבים, אעפ"כ נמעול דהא לאחר שנשרף ונעשה אפר יכול לפדותו ומותר בהנאה, ותירצו דכיון שהוא עכשיו לא שוה ולא מידי לא שייכא בי' מעילה, והיינו נמי טעמא דכל איסורי הנאה אין מקדשין בו את האשה, ואע"ג דכל הנישרפין אפרן מותר, ואפי' אי דבר הגורם לממון כממון דמי לא דמי דהתם חזי לאחר הפסח כמו שהוא בעין ועוד יש לומר הא דאין מקדשין באיסור הנאה, היינו היכא דלית בה שו"פ לכשיהי' אפר, וע"כ אמר ר' מנא קומי ר' יוסי דאין חמץ בפסח דומה לגזל תרומה מאבי אמו כהן או שמחל לו דהתם לית בהו חיוב ממון כלל משא"כ באיסור הנאה שיש בזה חיוב ממון, דבחמץ בפסח שהוא מן הנשרפין אם כן יהי' אפרו מותר, וכמו שתי' התוס' בתי' השני, דדווקא אם אין באפר שוה פרוטה, אבל בלאו הכי הוי ממון, וע"ז אמר ר' מנא דמודה רשב"ל בחמץ שהוא משלם לשבט שכן תרומה טמאה אפרה לשבט פי' אם אוכל תרומה טמאה אמאי משלם לכהן הא אינו ראוי אלא ודאי משום שראוי להסקה ולעשות אפר וכמו דאמרינן בפסחים (דף לב) אמר לו ריב"נ ומה הנאה יש לאוכל תרומה טמאה בשאר כל ימות השנה שמשלם, א"ל לא אם אמרת בתרומה טמאה שאע"פ שאין לו בה היתר אכילה יש לו בה היתר הסקה כו', וע"כ באוכל תרומת חמץ בפסח נמי יש לו בעלים מחמת האפר ולא דמי לאם גזל תרומה מאבי אמו כהן או שמחל לו, וע"ז מסיים בירושלמי ר"י בר בון בשם ר' אחא אפילו עלי' פליגין דס"ל דאיסורי הנאה הוי כמו דלית להו בעלים כלל דאע"ג דחזי ליהנות בה לאחר שנשרף, עכ"ז כיון דהוי איסור הנאה לית להו בעלים כלל, וכמו שתירצו התוס' בתירוצא קמא בפסחים או כמו שכתב הריטב"א ס"פ האיש מקדש דאפילו יש באפרן שו"פ כיון דהשתא לית בה דין ממון אינה מקודשת דכי שריף לי' לבערינהו לאו דידי' נינהו וכל הקודם זכה. וא"כ מה שנחלקו הפוסקים באיסורי הנאה אי הוי כמאן דלית להו בעלים או לא נחלקו בזה בירושלמי ודו"ק

עכ"פ הא דאמרינן התם בגיטין דפחות משו"פ אינו קדוש דעושה פחות פחות משו"פ היינו משום דפחות משו"פ לא הוי ממון ודמי לאיסורי הנאה דאין לה קדושת דמים על מה לחול וע"כ שרי, והשתא אפשר לומר דהא דאמרינן דבקדושת דמים פחות משו"פ מותר היינו בדליתא לכתחילה אלא פחות משו"פ וא"כ פקע הקדושה. ועוד אפשר לומר דאפילו אם לקח מן ההקדש פחות משו"פ כמו שכתב הרי"ק לענין אם קדם מום קבוע דהא דשרי לגזוז ולעבד היינו בפחות משו"פ כיון דבמעילה אינו חייב רק על הנאה וא"כ אם גזז פחות משו"פ כיון דהוא פחות משו"פ ופחות משו"פ אין בו שיווי, וע"כ כיון שאין בו שיווי פקע הקדושה וכמו שביארתי לענין חמץ דפסח לאו בר דמים הוא דהקושיא הוא כיון דלא הוי בר דמים ע"כ פקע הקדושה וע"כ בהקדש נמי כיון דמזיק פטור בהקדש א"כ אינו מחייב על שעת הלקיחה כי אם רק על ההנאה שאח"כ ואח"כ הוא פחות משו"פ ופקע מזה קדושת דמים

והכי משמע בירושלמי (פ"ג דמ"ש) ר' יוסי בשם ר' יוחנן צבי עשו אותו כקדשי בדק הבית לטעון העמדה והערכה ר' ירמי' בעי קומי ר"ז בהמה טמאה מהו שתטעון העמדה והערכה א"ל אלולי דא"ר יוסי בשם ר' יוחנן חי' טהורה אינה טעונה העמדה והערכה בהמה טמאה לא א"ר הילא ותני כן ואם בבהמה טמאה ופדה בערכך מה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה אף אני ארבה את המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה, ומוציא את שאמר ה"ז הקדש ומתה שלא שוה שעת פדיונה, לשעת הקדישה (פי' דמבעי' לי' לרבנן דאמרי קדשי ב"ה ישנו בכלל העמדה והערכה, אם הקדיש חי' או בהמה טמאה שאינה שייכה כלל למזבח אם הם טעונים העמדה והערכה, וע"כ פשיט מר"י דאמ' צבי עשו אותן כקדשי בדק הבית לטעון העמדה והערכה וא"כ בהמה טמאה נמי, ואח"כ אמר ר' הילא שאותה שבשעת הקדישה לא הי' שייך למזבח כלל, לא בעי העמדה והערכה וע"ז כתיב ואם בבהמה טמאה ופדה בערכך וכמו דאמרינן בתמורה (ד' לג) אותה למעוטי מאי למעוטי בעל מום מעיקרא ודלא כמו דתני לוי הכל הי' בכלל העמדה והערכה ואפי' בעל מום מעיקרא וכן תני במתניתא אפי' חי' ואפי' עופות א"ר יוסי מתניתין אמרה כן חמורה מועלין בה ובחלבה וחלב לאו כמתה היא וכל שהוא טעון פדיון מועלין בו פי' שמביא ראי' מהא דתנן חמורה מועלין בה ובחלבה והא חלב כמתה הוא וא"כ בעי העמדה והערכה, וא"כ כיון שאין מועיל לה פדיון, א"כ אמאי מועלין בה, דהא לאו בר דמים הוא וממילא אין בה מעילה, דהא לא חזי להקדש כו' (והאי חלב לא הוי כמטלטלן אלא כיון שהי' מתחילה בבהמה בעי העמדה והערכה וכמו דמוכח בחולין (ד' קלה) דאפי' גיזה בעי העמדה והערכה, וכמו שכתב המ"ל ברמב"ם (פ"ה מהלכות ערכין ה' יב) דכיון שהי' מחובר בבהמה בעי העמדה והערכה) אלא ודאי דבהמה טמאה אינה בכלל העמדה והערכה, וע"כ מהני לה פדי' וע"כ מועלין בה א"ר חנינא בר מנא תיפתר כר"ש פי' דלעולם אליבא דרבנן דאמרי דקדשי ב"ה הי' בכלל העמדה והערכה אפי' בהמה טמאה נמי בעי העמדה והערכה אלא דאתי כר"ש דס"ל בתמורה (ד' לב) דקדשי ב"ה אם מתו יפדו דס"ל קדשי ב"ה לא בעי העמדה והערכה, א"ל אין כר"ש למה לי חמורה אפי' שאר כל בהמה, פי' שאומר דודאי מיירי מתניתין אליבא דרבנן דס"ל דקדשי ב"ה ישנכו בכלל העמדה והערכה דאי כר"ש דס"ל דקדשי בדק הבית לא הי' בכלל העמדה והערכה, א"כ אמאי תנן במתניתן חמורה אפי' שאר בהמה שהקדישה לב"ה נמי מועלין בחלבה (וכה"ג מקשה הש"ס דילן במעילה (ד' יב) דתנן התם חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנים ולא מועלין בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי ב"ה הקדיש תרנגולות מועלין בה ובביצתה חמורה מועלין בה ובחלבה, ופריך בגמ' אלא גבי מזבח, כי אקדשה קדושת דמים, לא אית בה מעילה, אר"פ חסורי מחסרא והכי קתני בד"א כשהקדישה קדושת הגוף לגבי מזבח אבל הקדושה קדושת דמים לגבי מזבח נעשה כמו שהקדישו לבדק