נחלת יהושע סג

וכשירים בבמה, והנה שם איתא בירושלמי' עולה הבאה מחמת אשם על דעתי' דר' אלעזר מהו שתהא כשרה בבמה כו' ופיר' הק"ע עולה הבאה מחמת אשם כגון שמתו בעלי' שניתק האשם לרעי' ונפל בו מום להביא בדמיו עולה מהו שתהא קריבה בבמה לפירש הק"ע על דעתי' דר"א דמקיש אשם לחטאת וטעה בזה טעות גדול, דהא ר"א סבירא לי' דמקשינן אשם לחטאת לכל דבר, ואשם שמתו בעלי' הוי כחטאת ומתה, כמו דאמרינן בפסחים (ד' עג) אשם שמתו בעלי' או שנתכפרו בעלי' כו' ר"א אומר ימות גם מה שסתר שם בש"ק דקאי אהא דאמר ר' אליעזר דמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום נמי לא יתכן דא"כ מהו עולה הבאה מחמת אשם תיפוק לי' דאשם נמי הוי נידר ונידב, ובאמת טעה בזה דקאי על הא דתנן בתמורה (ד' כ) תמורת אשם כו' ר' אליעזר אומר ימותו ור' אלעזר אומר יביא בדמי' עולות (ור' אלעזר גרסינן) אשם שמתו בעלי' כו' ר"א אומר ימותו ר' אלעזר אומר יביא בדמי' עולה, וקאי על הא דר' אלעזר דאמר יביא בדמי' עולה, ולא על ר' אליעזר שהוא סובר דימות, וע"ז מיבעי לי' אי דיינינן כבתחילה והוי דבר שבחובה או דיינינן לי' כבסוף והוי דבר הנידר והנידב וקרב בבמה, ועיין לקמן חלק ב' (דרוש א) מה שהבאתי עוד ראיות מהירושלמי]

וע"פ מה שביארתי נ"ל דהא דאמרינן בפ"ק דנזיר (דף ה) תנן הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום ל' לא יצא, ומשני באומר שלמין ופי' התוס' דמקשה לרב מתנא דס"ל דסתם נזירות נמי הוי שלשים דיהי' בגימטרי' תלתין הוו ואפ"ה אמרינן דמקצת היום ככולו וא"כ אם אמר הריני נזיר שלשים יום אמאי לא יצא אם גילח ביום שלשים ומשני באומר שלימין, וכתבו התוס' פירוש אע"ג דמתניתין סתמא קאמר שלשים יום אפ"ה כיון דאמר שלשים יום לישנא יתירא הוא דאפי' סתם לרב מתנא הוי שלשים יום וכי אמר הריני נזיר שלשים יום הוי כאלו אמר שלימים וליכא למימר מקצת היום ככולו ולכך אם גילח ליום ל' לא יצא. ולפי שיטתם הקשו בפ"ק דנזיר (דף ו) בד"ה אמר כו' דלרב מתנא דאמר לר' אליעזר מקצת היום ככולו אף בנטמא קודם הבאת קרבנותיו לא נסתור אלא שבעה וצריך לדחות ולומר דעתה איירי בשאמר הריני נזיר מאה יום שלמים דהשתא ליכא למימר מקצת היום ככולו כיון דאמר שלמים דאל"ה לא הוי יתור לשון כיון דצריך לומר מאה יום דבשלמא בנזיר שאמר הריני נזיר שלשים יום הוי יתור לשון דהא סתם נזיר הוי ל' יום וע"כ הוצרך לדחוק דמיירי באומר שלמים

אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דלאו משום לישנא יתירה הוא אלא מכיון שאמר הריני נזיר שלשים יום א"כ לא סמך על דיני נזירו' המפורש בתורה דא"כ לא היה לו לפרש שלשים יום דהא מפורש בתורה שלשים אלא שהוא עצמו קיבל עליו שלשים יום וע"כ הוי ככל מילי דנדרים דלא אמרינן בזה מקצת היום ככולו וה"נ אם אמר הריני נזיר ל' יום וכה"ג כתב הש"ך ביו"ד (סי' רלח) דאע"ג דאם נשבע סתם שלא יאכל וסתם אכילה היא בכזית, ואפ"ה אסור בחצי שיעור, אעפ"כ אם נשבע בפירוש שלא יאכל כזית אינו אסור בחצי שיעור, וכן דעת הרבה פוסקים דאם אמר שלא אוכלינ' נמי אינו אסור בחצי שיעור, וכמו שביארתי לקמן בתשובה (סי' יא) וה"נ אע"ג דגבי נזיר שסומך על דיני תורה אמרי' דמקצת היום ככולו כמו בכל דיני תורה, אעפ"כ כיון שאמר הריני נזיר שלשים יום שוב לא סמך על דין תורה ע"כ לא אמרינן בזה מקצת היום ככולו, וכן אם אמר הריני נזיר ק' יום, שלא סמך על דיני נזירות מה שמפורש בתורה ע"כ נעשה כאומר שלימין דלא אמרינן בזה מקצת היום ככולו והא דקאמרינן באומר שלימין היינו דנעשה כאומר שלימין וכמו שפירשו התוס' בגיטין (דף עג) באומר מעת שאני בעולם ע"ש

וכה"ג כתב הרמב"ם (פ"ג מה' ערכין ה"ח) המפריש את הערך ואמר ערכי עלי חמשים סלעים אינו נידון בהשיג יד אלא לוקחין כל הנמצא בידו והשאר עליו חוב עד שיעשיר ויתן, וכן האומר דמי עלי או דמי פלוני עלי אינו נידון בהשג יד שחייבי דמים הרי פירשו נדרן והרי הוא כאומר הרי עלי מנה הקדש שהוא חייב ליתן מנה גמור עכ"ל פי' דבערכין אינו מפרש רק שאומר ערכי עלי כפי דין המפורש בתורה ע"כ נידן בהשג יד שכן גזירת הכתוב, שיהי' נידן בהשג יד, משא"כ באומר דמי עלי שאינו מפורש הקצבה בתורה, אלא כל א' לפי מה שהוא שוה והוי כמו כל נדרים דעלמא וע"כ אינו נידון בהשג יד, וכמו דאיתא בערכין (דף כ) חומר בנדרים מבערכין כו' וע"כ במפרש ואמר ערכי עלי חמשים סלעים אע"ג דאמר ערכי עלי אפ"ה כיון שפירש חמשים סלעים הרי לא סמך על דין ערכין הכתוב בתורה אלא פירש חמשים סלעים ע"כ הוי כמו נדרים כיון דלא סמך על דין תורה אינו נידן בהשג יד כמו שאמר דמי עלי, וכמו שאר נדרים

וה"נ אם קיבל עליו סתם נזירות הרי סמך על דיני נזירו' המפורש בתורה והוי ככל הדינים דאמרינן בהם מקצת היום ככולו, משא"כ אם פירש הריני נזיר שלשים יום א"כ לא סמך על דיני נזירות המפורש בתורה וע"כ הוי כמו כל נדרים דעלמא, וכמו שמבואר בטור אה"ע (סי' קג) דע"מ שתתני לי עד שלשים יום דאפי' לא נתנה אלא בסוף מגורשת דבלשון בני אדם שלשים יום שלמין הוא וע"כ לא אמרינן בזה מקצת היום ככולו

ועפ"ז יתבאר הירושלמי (פ"ק דנזיר ה"ב) הריני נזיר לאחר שלשים יום, נזיר שמשון נזיר מכבר א"ר חנינא מסתברא שתדחה נזירות תורה לנזירות שמשון, מ"ט כן יעשה על תורת נזרו, את שנזירותו תורה יצתה נזירת שמשון שאינה תורה

והנה לכאורה משמע מהירושלמי שנזירת שמשון אינו תורה ולא הוי רק מדרבנן, ויש להקשות ע"ז מהא דאמרינן פ"ב דמכות (דף כב) יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמנה לאוין ופריך התם וליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בי"ט ומשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והריני נזיר ומשני בנזירות שמשון אלמא דנזירת שמשון הוי דאורייתא

ע"כ נ"ל דנזירת שמשון הוי נמי מן התורה והא דקאמר את שנזירותו תורה יצא נזירת שמשון שאינו תורה פי' דנזירת שמשון לא קבע התורה בזה דינים אלא שאסור מטעם נדר שקיבל על עצמו נזירת שמשון ואסור בכל מה ששמשון היה אסור אבל בסתם נזירות הרי קבעה התורה בזה דינים להיות נזיר ל' יום ולהביא קרבנות, והוא לא קבל עליו רק מכיון שקיבל עליו נזירו' הרי נתנה התורה עליו דינים איך יהי' נזירותו והקרבנות שיביא [וכה"ג כתבו התוספת בקידושין (דף יג) דמלוה הוי מלוה שאינה כתובה בתורה דהתם לא קבעתה התורה עליו שום חובה אלא שצריך לשלם כפי מה שהלוה וע"כ לא הוי כתובה בתורה ואע"ג דכתוב בתורה האיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך כו' לא חשיב כתובה בתורה כיון שא"צ לפרש שיעור הנתינה דמילתא דפשיטא הוא דמה שהוא לוה צריך לפרוע, משא"כ בנזקין ופדיון הבן כיון שהתורה קבעתה בזה דינים ע"כ מקרי מלוה הכתובה בתורה ע"ש]. וע"כ אומר בירושלמי על סתם נזירות דהוי נזירת תורה, וכה"ג אומר בירושלמי (פ"ק דנזי') בהא דיטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם, ופריך בירושל' הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם זו תורה וזו אינו תורה, ופירש הק"ע דקטן שהדירו אביו אינה תורה אלא הלכה היא בנזיר כמו דאמרינן (דף כט) דהלכה היא בנזיר, ולפי מה שביארתי א"צ לזה אלא דנזיר סתם הוא מן התורה שלשים יום ואע"פ שהקדישו אביו מרחם אעפ"כ אינה תורה רק מצד שקיבל, וכמו שאם היה מקבל עליו כמה נזירות כמו שאומר הריני נזיר מלא הבית או הקופה בפ"ק דנזיר (דף ח) ע"ז אומר זו תורה