נחלת יהושע סא

ובזה הי' מתישב הירושלמי (פ"ג דנדרים) והבאתיו בספרי (סי' ז) ראה קציעות ממשמשים ובאים, ראה דליקה ממשמשת ובאה, ואמר הרי נטיעות האלו קרבן, אם אינן נקצצות, טלית זו קרבן אם אינה נשרפת למפרע קדשו, או מכאן ולהבא קדשו מה נפיק מביניהון, נהנה מהם אין תימר למפרע קדשו מעל, אין תימר מכאן ולהבא לא מעל, ושם הוכחתי דס"ל להירושלמי דכל אם כלאחר הוא, וא"כ מאי בעי בירושלמי וכתבתי שם דאפשר דס"ל להירושלמי דאם התנאי הוא בשב ואל תעשה התחלתו מיד, ונחו שחילק המהרי"ט בתשובה, (סי' א) בין תנאי דמעשה שאין קיום התנאי, אלא מהמעשה ואילך, ובין תנאי שהוא, בשב ואל תעשה וע"כ כתב דבשבועה שלא אוכל זו אם לא אוכל זו, דחלה השבועה מיד, וה"נ כיון דאמר אם אינן נקצצות או אם אינן נשרפות, שהוא בשב ואל תעשה, ע"כ אפשר דחל מיד אפי' באם רק דקשה ע"ז מהך דגיטין (ד' עו) דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת כו' דאינו גט כו' ע"ש, אבל לפי מה שכתב הר"ן דשאני גבי גט דבקושי מגרש ודאי כוונתו לאחר ניחא שפיר והכי משמע בר"ן בפ"ג דנדרים (ד' כח) שכתב שם הר"ן דבטלית אם אינה נשרפת, לא קשי' לי' דטלית לאו לשריפה קיימא ואפשר שלא תישרף לעולם, ומשום הכי מהשתא חיילא עלי' איסורא, אך אפשר לומר כיון דאין זמן לאם אינה נשרפת לפי הס"ד, א"כ ודאי כוונתו לאסור מהיום, דאל"ה אין שיעור לדבר]

עכ"פ לפי מה שכתב הר"ן דבנשבע על ככר שלא יאכל ש זה אם יאכל זה, ודאי כוונתו שיהא אסור מיד דאל"ה איפשר שיאכל האיסור קודם התנאי ותבטל נדרו, וא"כ הכא נמי גבי קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני בודאי דאסור מהיום, דאל"ה אפשר שיאכל הככר קודם התנאי, ולא יתקיים נדרו כלל וא"כ ניחא שפיר מה שכתב הטור (סי' רלד) אבל משנדרה מפירין אעפ"י שלא חל הנדר, כיצד אמרה קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני, אעפ"י שלא חל הנדר, כיון שלא הלכה יכולין להפירו, דאע"פ שאפשר לה שלא תלך ולית בזה גנאי אפ"ה יכול להפר, דהא אסורה מיד בככר זה דהא קיי"ל כר"י בפ"ב דנדרים (דף יד) דאל ישן היום שמא ישן למחר וא"כ הוי עינוי נפש מיד

וכי תימא א"כ מאי רבותא דיכול להפר אע"פ שלא חל, כיון דאסורה מיד, זה אינו, דהא מ"מ הנדר עצמו לא חל אלא לאחר שתעבור על תנאה, אלא שאסורה מדרבנן דילמא תעבור על תנאה, ע"כ בשאלה דמדין הוא דאין מתירין אלא לאחר שחל, ודאי דאין מתירין עד שתעבור על התנאי ותחול הנדר, משא"כ בהפרה דהדין הוא דיכול להפר אע"פ שלא חל כמו דאיתא בנדרים (דף צ), אלא שבכל התנאים לא הוי עינוי נפש, דהא היא יכולה שלא לקיים התנאי וא"כ לא תאסור ולא הוי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה אבל הכא כיון שמ"מ אסורה מיד אע"פ שהוא מדרבנן, אפ"ה יכול להפר ודו"ק

ולפ"ז מה שכתב הב"י וכתב ר"י בשם ר' יונה דהיינו דוקא בתולה בזמן משום דממילא חייל, אבל תולה במעשה אינו מיפר עד שיהי', לפי מה שכתבתי לא יחלוק על הטור שהטעם של ר' יונה אינו משום שתולה בזמן הוי כמו שחל, אבל בתולה במעשה עדיין לא חל, דא"כ בשאלה נמי יש להתיר בתולה בזמן, ומהו הנ"מ בין הפרה לשאלה אלא ודאי דבהפרה יכול להפר קודם שחל אלא דבתולה במעשה אינו יכול להפר דלא הוי דברים שבינו לבינה עינוי נשש, דהא איפשר לה שלא תעשה המעשה, וע"כ לא יכול להפר, ולפ"ז בהא דקונם ככר זה עלי כו' אסור' לאכול מיד, דילמא תעבור על תנאי, ע"כ מצי להפר מיד ולא קשה מה שהקשה הלח"מ

וא"כ לפי מה שביארתי מה שכתב הר' יונה דבדבר התלוי במעשה אינו מיפר עד שחל, דאל"ה לא הוי דברים שבינו לבינה שאפשר שלא תחול הנדר והשתא א"ש מה דאיתא בירושלמי (פי"א דנדרים) א"ר הילא טעמי' דריב"נ מתוך שיודע שאם הוא מגרשה ואסורה לחזור לו, אף מקניטתו והוא מגרשה משום דהוה קשה להירושלמי דנהי דקיי"ל כר"ע דלכל הדברים אזלינן בתר עיקר הנדר אפ"ה כיון שבשעה שאינו מגרשה לא חל הנדר, אלא הטעם דהוי דברים שבינו לבינה, משום דלאחר שתתגרש תחול עליו הנדר, וע"כ כיון דהאמירה הי' בעת שהי' נשואה ע"כ הוי דברים שבינו לבינה, אפ"ה אמאי יפר כיון דהנדר תלוי בגירושין ומעכשיו לא חל (ובפרט לדעת הירושלמי דאין קונמות מפקיע מידי שיעבוד) וא"כ אינו חל אלא לאחר הגירושין וא"כ כיון שתלוי במעשה נהי דבתר אמירה אזלינן, וע"כ הוי דברים שבינו לבינה אע"פ שאינו חל רק לאחר הגירושין, וכמו שכתב הר"ן אעפ"כ הא תלוי במעשה הגירושין, וא"כ לא גרע מהא שכתב הר"ן בנדרים (דף צ) דתלתה תנאה בדבר שאינה עשוי' לעבור עליו אינו מיפר אלא א"כ חל הנדר, וע"ז משני ר' הילא מתוך שיודעת שאם נתגרשה אסורה לחזור אליו, ע"כ מתקוטטת עמו אף מקניטתו והא מגרשה, פי' שאם לא ייפר לה בודאי שתבוא לידי גירושין וע"כ הוי כמו שעשוי' לעבור עליו כחו קונם שאני נהנית לך אם עושה אני עפ"י אבא ועפ"י אביך דכיון שהיא עשוי' לעבור עליו חל הנדר לענין הפרה, אבל לענין דברים שבינו לבינה בודאי דאזלינן בתר אמירה כמו שכתב הר"ן אלא דהי' קשה לו משום חלות הנדר, והשתא א"ש דא"צ למחוק הגירסא כמו שמוחק הק"ע וגריס ואינו מגרשה, אלא כמו שכתוב שהיא מקניטתו ובעלה מגרשה, פי' וא"כ עשוי' לעבור על תנאה

וע"כ ניחא מה שלא הביאוהו הר"ן והפוסקים לזה הירושלמי משום דהר"ן פסק בפ' אעפ"י כר"ע דאשת איש שאמר' הריני נזירה לכשאתגרש דיפר, וכן פסק הרמב"ם (פי"ג מה' נדרים ה' יח), וא"כ חזינן שסוברים דלא כמו שכתב הר' יונה דדבר התלוי במעשה אינו מיפר עד שחל, ומה"ט כתב השעה"מ שם דהר' יונה לא פסק כר"ע דברייתא, אלא כר"ע דמתניתין דאמרה הריני נזירה לאחר שלשים דאם נתארמלה או נתגרשה דמיפר משום דהתם תלוי בזמן, משא"כ אם אמרה הריני נזירה לאחר שאתגרש שזה תלוי במעשה, אבל הפוסקים והר"ן שפוסקים כר"ע דברייתא דאמר הריני נזירה לאחר שאתגרש דמצי מיפר וא"כ אפי' תלוי במעשה נמי מצי מיפר, וא"כ לא קשה מידי קושי' הירושלמי והירושלמי לא הביא פלוגתא דר"י ור"ע דברייתא כמו שהביא הש"ס דילן, רק המשנה לחוד, עיין בירושלמי (פ"א דנדרים) ע"כ ס"ל דתלוי במעשה אינו יכול להפר, וע"כ משני שעשוי' לעבור שמקניטתי' והוא מגרשה

אך עכ"ז לא ניחא לי דא"כ כיון שהר"ן פוסק כר"ע דברייתא וא"כ אפי' תלוי במעשה נמי מצי להפר א"כ איך כתב בהא דקונם שאיני נהנית לך, עם עושה אני על פיך, דדוקא בדבר שעשוי' לעבור על תנאה הא הר"ן פוסק כר"ע דאם אמר הריני נזירה לאחר שאתגרש דמצי מיפר, אע"פ שתלוי במעשה ודוחק לומר דהר"ן כתב בנדרים לשיטתי' דר' יונה, ועוד דעדיין תקשי על הטור שביארתי שפוסק כשיטת הר' יונה, דדבר התלוי במעשה אינו מיפר עד שתחול וכמו שביארתי וא"כ תקשה דהא הטור פסק כר"ע דברייתא כמו שכתב בה' נדרים (סי' רלד) שאם אמרה קונם ככר זה לאחר שתתאלמן, ה"ז מיפר אלמא דפוסק כר"ע דברייתא וכמו שפסק הרמב"ם וא"כ איך פסק כדעת הר' יונה, והתימא על הלח"מ ושעה"מ שלא הרגישו בזה

ע"כ נ"ל לומר דהא שפסק הר' יונה דדבר התלוי במעשה אינו מיפר עד שתחול, היינו במה דתלו במעשה דידה כהא דקונם שאני נהנית לך אם עושה אני עפ"י אבא ועפ"י אביך, דהא בידה שלא לעשות ולא לעבור על