נחלת יהושע ס

הרא"ש כמו שכתבתי הוא משום דלא סיימא לדבורי' שאמר הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל

וכיון שביארתי שכוונת הרא"ש הוא דהוי כמו ב"א משום דלא סיימי' לדיבורי' א"כ הוי כמו שקבלם באמירה אחת ואפ"ה לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אע"ג דאי אזלינן בתר אמירה הוי כמו נדר א' ומה דלא ניחא לי' להרא"ש לפרש כפשוטו שקבל עליו ב' נזירות בבת אחת הוא כמו שכתב הרא"ש אח"כ על הא דאמרינן שם (דף יח) מתיב רב המנונא נזיר להזיר מכאן שהנזירות חל על הנזירו' כו' ה"ד אלימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הא קרא בעי כו' ומשני לא הב"ע כגון שקבל עליו שתי נזירו' בב"א וכתב הרא"ש וז"ל אם אמר הרי עלי ב' נזירות לכאורה פשוט הוא מן הראשונה אלא כגון שתלה באכילה וסד"א כל מה שתלה באכילה א' חדא נזירות הוא עכ"ל, וע"כ על הא דמשני תחילה כגון שקבל עליו ב' נזירו' בב"א מפרש נמי שתלאן באכילה דאמר הריני נזיר הריני נזי' אם אוכל. אך משום דתחילה לא הוה קשי' לי' דפשיטא הוא דעיקר הדין של הברייתא הוא שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו וע"כ מפרש ב' הפירושים כגון שאם אמר הרי עלי ב' נזירו' או שתלאן באכילה שאם אמר הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל

ומכל מה שביארתי הראיתי לדעת שאין מן הירושלמי א ראי' לשיטת הש"ס דילן והבאתי הרבה ראיות מהירושלמי שסובר דפלוגתא דר"י ור"ע הוא לכל הדברים וכן לענין נדר שהותר מקצתו הותר כולו נמי, משא"כ לשיטת הש"ס דילן וכמו שכתב הר"ן בנדרים (דף פד)

אך לכאורה הוא תמוה שהר"ן בפ' אע"פ הקשה על הא דאריב"נ בנדרים (דף פה) בקונם שאני עושה לפיך דריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו וכתב הר"ן דהקשו האיך יפר משום שמא יגרשנה והא אין הבעל מיפר אלא נדרי עינוי נפש ודברים שבינו ולבינה וכאן כיון שאין הנדר חל אלא לאחר שיגרשנה האיך הוא יכול להפר ותירצו כיון דמסקינן בגמ' דמדינא חייל קונם מעכשיו אלא משום דאלמוה לשיעבודא כמו שאכתוב בסמוך כי אלמוה לזכותי' הוא דאלמוה ולא לאפקועי' זכותי' במאי דהוי מצי מיפר מדינא, ולי נראה דאפשר כי היכי דס"ל לר"ע בפ"ב דנדרים (דף פט) בנדרי עינוי נפש דהאומרת הריני נזירה לאחר שאתגרש שמצי מיפר כיון דהשתא מיהא אשת איש היא דבתר שעת הנדר אזלינן וקיימא לן הכי כה"ג נמי אמרינן בדברים שבינו לבינה עכ"ל. אלמא דסברת הר"ן הוא דכיון דקיי"ל כר"ע דאזלינן בתר האמירת הנדר ע"כ אזלינן נמי לענין דברים שבינו לבינה אע"ג דחלות הנדר הוא לאחר שתתגרש ולאחר שתתגרש לא איכפת לי' ולא הוי דברים שבינו לבינה אעפ"כ אזלינן בזה ג"כ בתר אמירת הנדר כר"ע אע"ג דהר"ן סובר דלאו בכל הדברים אזלינן בתר אמירת הנדר אפ"ה בכה"ג אזלינן נמי בתר האמירה כר"ע

ואילו בירושלמי (פי"א דנדרים) אמרינן ריב"נ אומר יפר א"ר הילא טעמי' דריב"נ מתוך שיודע שאם הוא מגרשה, אסורה לחזור אף מקניטתו והוא מגרשה, וכתב הק"ע שצ"ל אף היא מקניטתו והוא אינו מגרשה, ופי' הק"ע דהוי קשה לי' לר' הילא כיון דעכשיו ליכא למיחש מידי כו' למה יפר הא לא ה"ל דבר שבינו לבינה עכשיו, ולכשיגרשנה ה"ל כדברים שבינה לבין אחרים שאינו יכול להפר וקאמר ר' הילא דהיינו טעמא שאף עכשיו הוא צריך להפרה זו דה"ל כדברים שבינו לבינה דלפי שיודעת שאם מגרשה שהיא אסורה לו היא מקניטתו ואינו מגרשה, ולכך יפר ואינה מקניטתו וע"כ גריס אף מקניטתו והוא אינו מגרשה, והיא קושית הר"ן וא"כ הוא תמוה דהר"ן אעפ"י שסובר דלאו לכל הדברים אזלינן בתר שעת הנדר, אעפי"כ אזלינן בתר שעת הנדר ויפר משום דברים שבינו לבינה אעפ"י דלעת עתה אינו אסור ואח"כ לא הוי דברים שבינו לבינה והירושלמי דס"ל דלכל מילי אמר ר"ע לא משני כתירוצו של הר"ן, ותירץ ר' אילא דמתוך שיודעת שאם היא מקניטתו ועל כן הוי עכשיו דברים שבינו לבינה, [ובאמת הירושלמי אינו יכול לתרץ כתירוצא קמא של הר"ן משום דהירושלמי סביר' לי' דמדינא קונמות מפקיעין מידי שיעבוד, כמו דאיתא בירושלמי (רפ"ג דקידושין) ר' אבהו בשם ר"י ה"ז עולה כל שלשים יום, כל שלשים יום ה"ז עולה, לאחר שלשים יום יצתה לחולין מאלי' כו' ע"ש אלמא דס"ל להירושלמי דקדושת הגוף פקע בכדי, והתוס' בגיטין (ד' מ) כתבו דהא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד, הוא משום דרבא לטעמי' דסבירא לי' מכאן ולהבא הוא גובה, וע"כ כיון שחל ההקדש שעה אחת תו לא פקע אבל לדעת הירושלמי דקדושת הגוף פקע, א"כ אין קונמות מפקיע מידי שיעבוד אבל מה שהקשיתי מתחילה, דשיטת הר"ן והירושלמי מוחלפת קשה]

ע"כ צריך אני לבאר דגם מזה לא קשה, והוא דהר"ן כתב בנדרים (ד' צ) דאע"ג דקיי"ל כר"נ דבעל מיפר אעפ"י שלא חל הנדר ה"מ כשתלתה נדרה בדבר שהיא עשוי' לעבור על תנאה דומי' דאם עושה אני עפ"י אבא ועפ"י אביך דכיון שהיא מצטערת אם לא עשתה לפיהן כאלו עשתה דמי אבל תלתה תנאה בדבר שאינה עשוי' לעבור עליו אינו מיפר אלא א"כ חל הנדר, והיינו דאמרינן בריש פירקן (דף עט) היכי קאמר אלימא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרן פירות עולם עלה כו' ע"כ פי' דכיון שאיפשר לה שלא תרחץ, א"כ לא הוי דברים שבינו לבינה ועיין בלח"מ ברמב"ם (פי"ב מה' נדרים ה' יב) יש לבעל ולאב להפר נדרים שעדיין לא חלו, ולא נאסרה בהם, כיצד כגון שאמרה היין אסור עלי אם אל למקום פלוני ה"ז מיפר אעפ"י שעדיין לא הלכה ולא נאסרה וכן כל כיוצא בזה, ותמה הלח"מ שם על הטור שבסוף (סי' רלד) כתב גבי קונם שאני נהנה טעמא דגנאי הוא לבעל שלא תהנה היא מאבי' אם תעשה לפיו או שלא תהנה לאבי' מפני שלא תוכל ליהנות לו משמע דבלא האי טעמא לא סגי משום דלא הוי דברים שבינו לבינה ובסימן זה כתב גבי קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני דמיפר אע"ג דלא שייך טעמא דגנאי כו' עי"ש

ול"נ דאיפשר ליישב עפ"י מה שכתב הר"ן בנדרים (ד' עט) על הא דפריך הגמ' ה"ד אלימא דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ למה לי הפרה לא תירחץ ולא ליתסרן פירות עולם עלה והקשה הר"ן דמשמע דכל אימת דלא רחצה לא מיתסרן פירות עולם עלה ולא חיישינן שמא תירחץ ואיכא למידק דהא אמר ר"י לעיל פ' ואלו מותרין (דף יד) קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל ישן היום שמא ישן למחר דבתנאי לא מיזדהר, וה"נ אית לן למיחש דילמא רחצה ותיתסר מהשתא בפירי, לאו קושי' הוא דאי אמרה בהדי' קונם פירות עולם עלי מהיום אם ארחץ ה"נ, אבל כיון שתלתה נדרי' באם אין במשמע שתחול נדרה אלא לאחר שתעבור על תנאה, ובפ"ג דשבועות כתב הר"ן דכי אמרינן דאם אמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ דאינו אסור אלא לאחר הרחיצה ואכילת איסור קודם התנאי שרי, ה"מ בדבר הנמשך קודם התנאי ואחר התנאי, כגון ההיא דנדרים דאמרינן דלא כוונה לאסור אלא פירות שתאכל לאחר שתרחץ לפי שאפי' הי' דעתה שתהא מותרת בפירות קודם רחיצה, מ"מ עדיין יש מקום לנדרה לחול שתהא אסורה בפירות אחר שתרחץ, אבל זה שלא נשבע אלא על דבר א' אם תאמר שלא נאסר אלא לאחר שיתקיים תנאו, נמצא שיהא אפשר שיתקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל, דהיינו אם נאכל האיסור הראשון, הילכך אמדינן לי' לדעתו ששבועתו הי' כל זמן שיתקיים תנאו ואפי' בסוף יחול נדרו, וגבי גט מפני שכל מי שמגרש בקושי מגרש אמדינן לי' לדעתי' דלא רצה שיחול הגט עד שיתקיים התנאי עכ"ל: