נחלת יהושע נט

הנדר וע"כ כוונתו לאחר הנזירות הראשונה שיהיה עוד נזיר ולר"ע שאומר דלאחר האיסור ע"כ הוי כמו שאומר הריני נזיר שלשים יום ויום א' כמו דפליגי בתאנים וענבים ואינו אם מוכרח הפי' מזה)

עכ"פ מוכח מהירושלמי דלענין דנימא דהותר מקצתו הותר כולו נמי תלי בפלוגתא דר"י ור"ע אם אזלינן אחר האמירה או אחר חלות והוא משום דהירושלמי לטעמי' דפליגי בכל הדברים אימתי עיקר הנדר אם שעת האמירה או שעת חלות, אבל לפי שיטת הש"ס דילן דלא פליגי אלא לענין הפרת הבעל אבל בכל הדברים אזלינן בתר חלות, וא"כ לענין נטולה מן היהודים נמי אזלינן בתר חלות דכיון דנתגרשה לבסוף אסורה לבעל נמי וכמו שכתב הר"ן ולא כמו שהביא הרא"ש הירושלמי לפסק הלכה דהא בהא דקונם שאני נהנה לך ולמי שאשאל עליו נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השני אע"ג דקיי"ל כר"ע דאזלינן בתר אמירה אפ"ה לא אמרינן כיון שהותר מקצתו כו' וכן בהא דאמרינן כגון שקבל ב' נזירות בב"א אלמא דלא אזלינן בתר אמירה לכל הדברים דלא כהירושלמי'

והנה הרא"ש בנדרים (דף יז) פי' על הא דמשני כגון שקיבל עליו ב' נזירות בב"א כגון הא דאמר הרי עלי ב' נזירו' או דאמר הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל ואכל דעתה חלו עליו ב' נזירו' כאחת. ולכאורה למאי נדחק הרא"ש בפירושו הב' דהא שקיבל עליו ב' נזירות דאמר הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל, ואמאי לא ניחא בפשיטות כגון שקבל עליו ב' נזירות בב"א, ולכאורה היה אפשר לומר דכוונתו לפי מה שהרא"ש הביא בפסקיו הירוש' דלכל הדברים אזלינן בתר שעת האמירה א"כ קשה קושית התוס' דאמאי לא נימא נדר שהותר מקצתו הותר כולו ואמאי אמרינן עלתה לו שני' בראשונה ולא ניחא לי' כמו שתירצו התוס' דכיון שהם בב' זמנים לא אמרינן נדר שהותר מקצתו דמ"מ כללינהו בחדא אמירה וע"כ מפרש הרא"ש כגון שאמר הריני נזיר הריני נזיר אלא שתלה בתנאי אם אוכל, וע"כ בשעת אכילה חלים תרווייהו ומ"מ באמירה חלקן דהא אמר הריני נזיר הריני נזיר אלא דחלים בב"א, וא"כ לפי מה שפוסק הרא"ש כר"ע דאזלינן בתר אמירה לכל הדברים וא"כ כיון שבאמירה חלקינהו דהא אמר הריני נזי' הריני נזי' והוא כמו שאומר שבועה לכל א' אלא דחלים בב"א וע"כ לא אמרינן בזה כיון שהותר מקצתו הותר כולו

אמנם זה אינו דאם כוונת הרא"ש הוא משום שתלאן באכילה ובשעת אכילה חיילו תרווייהו, וע"כ הוי ב' נזירו' בב"א, וכמו דאמרינן בזבחים (דף ל) איבעי להו ה"ז תמורת עולה ושלמים מהו לחצות מהו, ופי' התוספת דלחצות הוא היינו כגון דאמר לחצי היום תיהוי עולה ושלמים וע"כ בחצות היום חיילי תרווייהו בב"א וע"כ מבעי לי' לר"מ אי אמר ר"מ תפוס לשון ראשון כיון דחיילי תרווייהו בב"א לחצות היום, וה"נ בשעת אכילה חלים בב"א, א"כ קשה דאמאי פליגי רב הונא ושמואל במתניתין דר"ה סובר דדוקא אם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דמיגו דקא מתוסף יומא יתירא חיילא עליו נזירות הא בלא"ה ניחא שפיר דמתניתין דמי למי שקבל עליו ב' נזירו' בב"א דהא תנן יש נדר בתוך נדר כו', כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל חייב על כל א וא', וע"כ חייב על כל א' משום דבשעת אכילה חיילי תרווייהו כמו שכתב הרא"ש ואע"ג דכתבו הר"ן והמפרשים דלאו דוקא הא דתני אם אוכל אלא דתני אגב כמו בשבועות דנקט לשון אכילה, מ"מ קשה כיון דלפי האמת נקט במתניתין אם אוכל (וליכא למימר דהא דאם אוכל היינו שעובר למפרע וע"כ לא הוי בב"א דהאכילה אינו רק תנאי דהא מלשון הרא"ש שכתב דהוי ב"א אלמא דאם אמר אם אוכל היינו שלא יהא חל אלא בשעת אכילה וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (סי' ז) דכל אם כלאחר הוא כדמוכח בגיטין (דף עב) ובנדרים (דף עט) ע"ש) וכן הא דתנן משא"כ בשבועות לא יתיישב בזה דבב"א ודאי דחיילי והא דמסיק בנדרים (דף יח) אהא דתניא נזיר להזיר מכאן שהנזירות חלה על הנזירו' והלא דין הוא ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה כו' ת"ל נזיר להזיר ומוקי לה ר"ה כגון שקיבל עליו ב' נזירו' בב"א אלמא דבשבועות אינם חלים בב"א וכבר ביארתי ע"ז לעיל (סי' א') בארוכה דזהו דוקא למנות שתים כמו בנזירו', כה"ג אינו בשבועו', אבל שיהא חייב שתים בודאי דחל בב"א כמו שהארכתי שם בראיות מהירושלמי. אך יש לומר דמתניתין גופא קא מיירי נמי דיש נדר בתוך נדר לענין למנות שתים דבכה"ג אינו בשבועות וכמו שהאריך שם הר"ן (דף יח) ועכ"ז לא יתיישב כל הסוגיא

אלא ודאי דאע"ג דאמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזי' אם אוכל אע"ג דתלאן באכילה שאם יאכל חל ב' הנזירו' אעפ"כ לא הוי ב"א ולא דמי לחצות היום דמיבעי' לי' בזבחים אי אמר ר"מ בזה תפוס לשון ראשון משום דחיילי תרווייהו בב"א דהתם לא קבל עליו על עצמו בנדר, אלא שאמר שתמורת עולה ושלמים יחולו לחצות היום, וע"כ כתב הר"ן בשם הרשב"א בנדרים (דף ל) דלאביי ורבא אם אמר ה"ז עולה לאחר שלשים יום יכול לחזור דלא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט מעכשיו וע"כ אם אומר ה"ז תמורת עולה ושלמים לחצות היום יכול לחזור עד חצות היום, ואביי ורבא דפליגי בחצות היום לטעמייהו אזלי דיכול לחזור עד חצות היום וע"כ חיילי בב"א, ואפי' אי אמרינן דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט מעכשיו ואינו יכול לחזור, אעפ"כ כיון שאם הי' נאבד אין אחריותו עליו דהא אמר ה"ז תמורת עולה ושלמים לחצות היום וה"ז היינו נדבה ואין אחריותו עליו ע"כ הוי ב"א כיון שלא חל אלא על הבהמה. משא"כ אם אמר הריני נזיר אם אוכל כיון שקיבל עליו נזירו' לכשיאכל א"כ נדור הוא שכשיאכל תחול עליו נזירו' וא"כ אם נודר אח"כ ומקבל עליו להיות נזיר כשיאכל, מאי אהני נדר השני הרי כבר נדור הוא שכשיאכל חל עליו נזירו'. וכמו שהבאתי הירושלמי בספרי ע"י (סי' טז) ד"ה והכי בסוף הירוש' לא באומר ה"ז, והאומר הריני נזיר כאומר הרי עלי פי' שאחריותו עליו להיות נזיר וע"כ אם אמר הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר ואח"כ נולד לו בן מפסיק למנות נזירו' בנו ולא דמי לה"ז עולה לאחר ל' ומכרה בתוך ל' ע"ש, וכן בשבועה לא חלה על השבועה אע"ג שהשבועה הראשונה הי' על תנאי באם שיעשה באופן זה דכיון דכבר מושבע ע"ז מקודם, אע"ג דקודם קיום התנאי עדיין לא חל עליו אפ"ה מושבע ועומד דלכשיתקיים התנאי יהא חל עליו השבועה ואין השבועה השני' שעל התנאי דאם יאכל חל על הראשונה

ומה שכתב הרא"ש כגון דאמר הריני נזיר אם אוכל הכי פירושו שאמר שני פעמים הריני נזיר קודם שאמר אם אוכל והתנאי שאמר אם אוכל אמר לאחר שאמר ב' פעמים הריני נזיר וע"כ כיון דלא סיימי' לדיבורא דשאם אוכל עד לאח"כ הוי כמו דאמר בב"א, וכמו שכתבו התוס' והרא"ש גבי הא דאמרינן בפ"י דנדרים (דף סט) גבי הא דבעי רבה קיים ומופר ליכי בבת אחת מהו כיון דלא אמר קיים ליכי ומופר ליכי אלא קיים ומופר ליכי בב"א, והלשון של ליכי אמר לאחר שאמר קיים ומופר הוי ב"א וע"כ אמר התם כל שאינו בזא"ז אפי' בבת אחת אינו, משא"כ אם אמר קיים ליכי ומופר ליכי ע"ש, והכא נמי כיון שאמר ב' פעמים הריני נזיר קודם שאמר אם אוכל והמאמר של אם אוכל קאי אתרווייהו ע"כ הוי כמו בת אחת, משא"כ במתניתין קאמר שם הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל וע"כ לא הוי כמו ב"א [אח"כ מצאתי בשיטה מקובצת על נזיר בפ"ק דנזיר (דף ה) מלמד שהנזירות חלה על הנזירות שאם אמר הריני נזיר כו' אבל אם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, או הריני נזיר אם אוכל ככר זו שני' לא חיילא כדמוכח פ' אלו מותרין עכ"ל, משמע ג"כ כמו שכתבתי דבאומר הריני נזיר אם אוכל לא חיילא שני' עליה וכוונת