נחלת יהושע נח

אשר אסרה על נפשה עד שיהי' איסורי נדר בשעת אלמנות וגירושין, אבל לא לענין שארי דברים שהתוספת הקשו בשבועות (דף כז) למאי דמשני בנדרים (ד' יז) כגון שקיבל עליו שתי נזירות בב"א, א"כ אמאי אמרינן שאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' בראשונה, ואמאי לא אמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו וכתבו התוס' דיש לחלק דכיון דסליק למנין ב' נזירות כקיבל כל א' בפני עצמן דמי

ולכאורה הוא סותר להירושלמי דאמרינן בירושלמי (רפ"ג דנזיר) מה אנן קיימין אם באומר הריני נזיר שתים נדר שבטל מקצתו בטל כולו כו' אלא כי אנן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר דהוי כנזירות חלוקה, וכמו דאמרינן בנדרים (דף פז) הא מני ר' שמעון היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל א', אבל בלא"ה אע"ג דסליק למנין ב' נזירות, אפ"ה אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו, אלא ודאי דדעת התוס' הוא דהירושלמי לטעמי' דסבירא לי' דפלוגתא דר"י ור"ע הוא לכל הדברים, וע"כ לר"ע דהילכתא כוותי' אזלינן בתר אמירה ע"כ קאמר בירושלמי דאע"ג דסליק למנין ב' נזירות, אפ"ה אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו, משא"כ להש"ס דילן דלא אתמר פלוגתייהו אלא לענין הפרת הבעל ע"כ לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו, מחמת דסליק למנין ב' נזירות

ויש לי להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בנדרים (דף צ) לימא מסייע לי' קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו, נשאל על הראשון, ואח"כ נשאל על השני, ולכאורה קשה ג"כ דאמאי צריך לשאול על השני ואמאי לא אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו, אלא ודאי כיון דחלות השני הוא אחר הראשון, ע"כ הוי כמו ב' נזירות וכמו שכתבו התוס' בנזירות כיון דחלים בזה אחר זה לא אמרינן כיון שהותר מקצתו הותר כולו, וכ"ת דהתם שאני משום שאכתי לא חל הנדר השני וכמו דאמרינן התם ואי אמרת נשאל אע"פ שלא חל הנדר, אי בעי על האי נתשיל ברישא אי בעי על האי נתשיל ברישא, וע"כ לא אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דאפי' הי' מתיר לא הוי מהני ע"כ אינו יוכל להתבטל מחמת שהותר מקצתו, דלא יהא עדיפא מאלו הי' מתירו בעצמו אע"פ שאפשר לומר דאפ"ה כיון שסוף כל סוף נתבטל המקצת ממילא בטל השני אע"פ שלא חל, אפ"ה יש לדחות ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו וא"כ לא דמי להא דב' נזירות דהתם לא הוי רק מחוסר זמן דבתר דמנה ראשונה צריך למנות לשני', והי' צריך למנות מיד אלא דהנזירות הראשונה גורם לשני' שלא תחול אחרי', וכמו דמסיק בשבועות (שם) התם נזירות מיהא איתא דכי מני ראשונה בעי מימנא לשני', [אך דה"נ אפשר לומר דאם הי' רוצה להתיר נזירות השני' קודם הראשונה לא הוי היתר כיון שעדיין לא הגיע הזמן של השני' לדעת הפוסקים הביאם הר"ן בנדרים (ד' צ) דאפי' תולה נדרו בימים כיון שלא חל אין החכם מתיר וא"כ ה"נ אין החכם יכול להתיר לשני' קודם לראשונה, וכמו שכתב המ"א בה' שבועות (ס' ז) דאע"ג דאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו ואפ"ה איפשר לומר דאם התירו אינו מותר כיון דבעינן ההתרה לאחר הנדר ואעפ"י שכתב הרשב"א דאם הקים לה הבעל ואח"כ היפר לה דאם נשאל על הקמתו חלה ההפרה דהפרה שאני משום דהבעל מצי מיפר לה קודם שתחול הנדר, אבל בהתרה בעינן שתחול הנדר תחילה ואח"כ להחתר, ולקמן (ס' טז) הארכתי בזה הרבה, ואפי' אי נימא כמו שכתב הרמב"ם פ"ו מה' שבועות) דאם איתשיל על השני' חייב משום הראשונה אלמא דמהני ההיתר, היינו דוקא למאי דמסיק בנדרים (ד' יח) ובפ"ג דשבועות (ד, כז) כדרבא דאמר שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו, אבל לפי מאי דמקשה בנדרים (ד' טז) דקאמר מיתבי' מי שנדר שתי נזירות כו' אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, אמאי עלתה לו שני' בראשונה, אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ותיובתא דרב הונא, וכתבו התוס' בשבועות (ד' כז) דהמקשה לא אסיק אדעתי' הא דרבא, שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו, דאל"ה לא הוי מקשי מידי, דאע"ג דלא חל אפ"ה אם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו, וא"כ לפי הס"ד בודאי דלא הי' מהני היתר לשני' קודם הראשונה ואפ"ה הקשו התוס' דלימא כיון שבטל מקצתו בטל כולו, אלא ודאי דכיון דבשעה שמתיר חל השני' ע"כ בטל כולו, וההיתר והביטול באים כאחת, או דלגבי ביטול מקצתו לא אמרינן כיון דלא חל לא בטל, א"כ דמי להתם דבשעה שנשאל על הראשונה מיד חל הנדר שנדר למי שישאל על הנדר, וא"כ אמאי לא אמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו, אלא ודאי דכיון דהוי כב' זמנים, ע"כ לא אמרינן כיון שבטל מקצתו בטל כולו]

ואפילו אי נימא לחלק דהתם כיון שעדיין לא חל לא אמרינן כיון שבטל מקצתו בטל כולו, אעפ"כ קשה דא"כ כי אמרינן בנדרים (דף ל) לימא מסייע לי' קונם שאיני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו נשאל על הראשון, ואח"כ נשאל על השני ואי אמרת נשאל אע"פ שלא חל הנדר אי בעי על האי נתשיל ברישא ואי בעי על האי נתשיל ברישא ומשני מי ידע הי קמא והי בתרא ע"ש, וא"כ לפי זה תקשי אמאי לא אמרינן כיון שהותר מקצתו הותר כולו, כיון דאנן קיי"ל כר"ש דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד, והר"ן בתשובה (סי' יו) כתב דהתם לא נחית בפלוגתא דר"י ור"ש ואה"נ דלדידן דקיי"ל כר"ש אין צריך לשאול על השני' כיון שהותר מקצתו הותר כולו וזה דוחק וגם מדברי הפוסקים הטור והש"ע שהביאו להא משמע אפי' לפי מאי דקיי"ל כר"ש לא אמרי' כיון שהותר מקצתו הותר כולו, אלא ודאי הוא כמו שכתבו התוס' דכיון דחלות השני' הוא לאחר חלות הראשונה, לא אמרינן בזה כיון שהותר מקצתו הותר כולו

ובירושלמי (פיה דנדרים) אמרינן קונם שאיני נהנה לך ולנשאל לי עליך נשאל על הראשון ואינו נשאל על השני אית תנויי תני נשאל בין על הראשון בין על השני, שמואל ברי' דרב יוסף כמ"ד לאחר האיסור ברם כמ"ד לאחר הנדר, נדר שהותר מקצתו הותר כולו ונראה לי שהגירסא צ"ל בהיפוך דלאחר האיסור היינו שעת האמירה כמו דאיתא בנדרים (דף פט) וע"כ הוי כחד נדר אבל לאחר הנדר היינו חלות הנדר וע"כ כיון שאין החלות בב"א לא אמרינן הותר מקצתו הותר כולו ע"כ צריך לגרוס כמ"ד לאחר הנדר, ברם כמ"ד לאחר האיסור נדר שהותר מקצתו הותר כולו, ודלא כהפ"מ והק"ע שם, וכן הוא בירושל' (פי"א דנדרים ה"ט) ונדר אלמנה וגרושה יקום עלי' כו' כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום כו' הד הוא ר' ישמעאל אומר אחר הנדר ר' עקיבא אומר אחר האיסור וכן בירושלמי (פי"א דנדרים) קיים לתאינים כולו קיים הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים, אמרה קונם תאינה שאני טועמת ועוד ענב תפלוגתא דר"י ור"ע דר' ישמעאל אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסור פי' דלר"ע שאומר אחר הנדר וע"כ אע"ג דאמר ועוד (פי' לאחר זמן התאנים וכן פי' הק"ע) אעפ"כ לר"ע דאזיל בתר אמירה הוי חד נדר משא"כ לר"י שסובר דאזלינן בתר חלות האיסור וכיון דחלות האיסור הוי בב' זמנים וחלות הענב הוא אחר התאנה ע"כ הוי כב' נדרים (ואפשר דלר"ע שאומר דאזלינן בתר שעת האמירה כוונתו במה שאמר ועוד שיתחיל מיד דאזלינן בתר האמירה ובזה היה מתיישב הירושלמי (פ"ק דנזיר ה"ג) לא נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא על האומר הריני נזיר שלשים יום ויום א' שאינו נזיר אלא אחת, ועל מה נחלקו על האומר הריני נזיר שלשים יום ועוד יום א' שר' ישמעאל אמר נזיר שתים ור"ע אומר נזיר אחת, ותמה הפ"מ על הא דבש"ס דילן אמרינן בהיפוך דר"ע דריש לישנא יתירה בפ"ק דנזיר (דף ד) ואפשר לומר דר"י אומר אחר