נחלת יהושע נג

מחצה, הא מ"מ יש בזה חיוב דמים וכמו שצריכין היורשים לשלם קרן וחומש אע"ג שפטורין מאשם וכמו שפסק הרמב"ם (פ"ז מה' גזילה ואבידה ה"ה) גזל האב ונשבע האב והודה ואח"כ מת הרי היורש משלם קרן וחומש, וא"כ מוכח דס"ל לאביי דתשלומי הגזל הוא רק בתורת כפרה ולא בתורת דמים כלל כמו אשם. (וע"כ אמרינן דגזל הגר בזמן הבית שהחזירו בלילה לא יצא מ"ט אשם קרי' רחמנא שהוא כמו אשם עצמו) וע"ז כתבו התוספ' דמכאן נראה דכהן אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה, פי' שעיקרו כפרה ולא בתורת דמים כלל, וע"כ אי כסף לא היה מכפר מחצה הי' צריך להחזיר לו משום דאין כפרה לאחר מיתה וע"כ אין הכהנים יכולים לימחול, וא"כ מוכח מזה דאפי' במעילה שהוא לגבוה אפ"ה אין צריך ליתן מספק והוי קולא לנתבע וה"נ בספק ממונא דצדקה

ואפילו בתשלומי תרומה אם אכל נמי הוכחתי בספרי ע"י (סי' טז) דאם אין צריך ליתן מחמת ספק סגי בהפרשה אפי' למ"ד נתינתו מקדשתו, דגרסינן בירושל' (פ"ו דתרומות) מחל ואח"כ אכל תפלוגתא דר"י ורשב"ל ר"י אמר משלם לשבט ור"ל אמר משלם לעצמו כו' ר"י כרבי רשב"ל כר"א בר"ש (פי' דאמרינן התם ונתן לכהן את הקדש מתנתו מקדשתו כו' ואין הפרשתו מקדשתו דברי רבי, ראב"ש אומר אף הפרשתו מקדשתו לחייב עליו חומש [עיין בהר"ש פ"י דתרומות]) וע"כ ר"י סובר כרבי דאמר דנתינתו דוקא מקדשתו, וע"כ אינו מועיל במה שיפריש ויעכב לעצמו בתורת ירושה מאבי אמו כהן דהא בהפרשה עדיין לא עביד ולא מידי ולא קיים התשלומין, ור"ל דאמר שמשלם לעצמו סובר כראב"ש דאמר דהפרשתו מקדשתו וע"כ מכיון שהפרישו קדשו ויוצא בהפרשה בלחוד ומעכב לעצמו בתורת ירושה, אמר ר' בון בר חייא, ואין יסבור רשב"ל כרבי ובלבד בדבר שזקוק ליתנו לכהן אבל בדבר שאינו זקוק ליתנו לכהן אף ר' מודה דהא מתניתין הפריש פדיון פטר חמור ומת רא"א חייבין באחריותו כחמש סלעים של בן, וחכ"א אין חייבין באחריותו אלא כפדיון מ"ש, מודה ר"א בפ"ח שנפלו לו מבית אבי אמו כהן מכיון שהפרישו קדשו עכ"ל (פי' דר' בון משני דרשב"ל מצי סובר כרבי דאמר דהפרשתו מקדשתו, וה"מ בדבר שזקוק ליתנו לכהן אבל בדבר שאינו זקוק ליתן לכהן אף רבי מודה דהפרשתו מקדשתו, דכיון דא"צ ליתן לכהן מכיון שהפרישו קדשו

) ומוכיח מדר"א דהא ר"א סבירא לי' דפדיון פ"ח חייב באחריותו כחמש סלעים של בן, וא"כ לא נגמרה המצוה עד דמטי ליד כהן, ואפ"ה מודה בספק פ"ח שמפריש לעצמו

וכמו דאמרינן בפ"ק דבכורות (דף יא) מודה ר"א בישראל שיש לו ספק פ"ח בתוך ביתו שמפריש עליו טלה והוא שלו, דכיון דספק הוא וא"צ ליתן נגמרה מצות הנתינה מיד, וה"נ מודה רבי דכיון שא"צ ליתן לכהן נגמרה מצות הפרשה מיד, וע"כ סובר ר"ל דמפריש ומעכב לעצמו, ואף רבי מודה בזה

ובספרי עמק יהושע (סי' טו) תירצתי שם קושיות האחרונים שהקשו על הא דאמרינן בפ"ק דבכורות (ד' יא) מודה ר"א בישראל שיש לו ספק פ"ח בתוך ביתו שמפריש עליו טלה והוא שלו דמה מועיל אליבא דר' אליעזר שסובר דחייב באחריותו עד דמטי ליד כהן במה שיפריש ומעכב לעצמו ולא נתן ליד כהן לא עביד ולא מידי ונעלם מהם הירושלמי שהבאתי דזהו דוקא במה שצריך ליתן לכהן אבל במה שא"צ ליתן לכהן מפריש והוא לעצמו

לי להביא ראי' לזה מהא שכתבו התוס' בכתובות (דף ל) שהקשו דכיון דתשלומי תרומה הוא כפרה, א"כ הא דתנן ביבמות (ד' צט) כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה כו' דאמרינן אם אכלו בתרומה אין משלמין קרן וחומש, ואמאי כיון דכפרה היא ליחייבו מספק, ותירצו דודאי צריכין להפריש אבל אין נותנים לכהן, וכתבו דלפ"ז צריך לומר שהכפרה תלוי בהפרשה וכן כתב המ"ל ברמב"ם (פ"י מה' תרומות ה' יד) בשתי קופות ואינו ידוע איזהו תרומה, שאם אכל מהם המוציא מחבירו עליו הראי', וכתב המ"ל דאפ"ה חייב להפריש תשלומין מספק ומעכב לעצמו, ולכאורה אי דאמרינן דנתינתו מקדשתו, א"כ מהו הפעולה במה שמפריש ומעכב לעצמו אלא ודאי כמו שמוכח מהירושלמי דאף ר' מודה דאם א"צ ליתן מחמת ס' הפרשתו מקדשתו

ובזה איפשר ליישב מה שהקשו האחרונים על הא דמוכח בפ"ק דב"מ (דף ו) דאי אמרינן תקפו כהן מוציאין מידו, אינו פוטר ממונו בממון של כהן, אלמא דאי אמרינן הממע"ה הוי ודאי כדידי', וא"כ אמאי אמרינן בב"ב (דף פא) דלר"מ באילן א' ולרבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו וע"כ מביא ואינו קורא, ואמאי לא נימא כיון דמספק אין להלוקח קרקע דאוקמי' בחזקת מ"ק א"כ הוי ודאי כמו שאין לו קרקע ואמאי מביא אלא ודאי דהוה רק בתורת ס', וע"כ מספק מביא, ולפי מה שביארתי איפשר לומר, דהיינו דוקא במתנות כהונה דכיון דאמרינן הממע"ה לא רמי תורה מצות נתינה כלל, ע"כ אין בזה משום ממונו של כהן אפי' על צד הספק, דאל"ה עדיין אינו מספיק מה שתירצתי על האחרונים מהירושלמי דתרומות שאומר ובלבד בדבר שזקוק ליתנו לכהן, אבל בדבר שאינו זקוק ליתנו לכהן אף ר' מודה, דהא מתניתין הפריש פדיון פ"ח ומת ר"א אומר חייבים באחריותו כחמש סלעים של בן, וחכ"א אין חייבים באחריות מודה ר"א בפ"ח שנפלו לו מבית אבי אמו כהן, מכיון שהפרישו קדשו, ותירצתי בזה דע"כ בהא דאמרינן בפ"ק דבכורות (דף יב) מודה ר"א בישראל שיש לו ספק פ"ח בתוך ביתו שמפריש עליו טלה והוא שלו, ולכאורה עדיין לא דמי דהתם בנפלו לו מאבי אמו כהן דודאי יורשו, וע"כ מודה ר"א דבהפרשה סגי, וכן אם נפלו לו תרומה מאבי אמו כהן ואכל דסגי בהפרשה, דמכיון שא"צ ליתן לכהן הפרשתו מקדשתו כמו שמבואר בירושלמי

אבל בס' פ"ח אע"ג דמעכבו לעצמו אינו אלא על צד הספק, דהממע"ה וא"כ דילמא צריך ליתנו לכהן, וא"כ אין הפרשתן מקדשתן, אלא ודאי כיון דמן הדין הממע"ה ע"כ לא רמי ע"ז מצות נתינה כלל, וכן בהא שהוכחתי בכתובות (דף ל) בס' כהן או בספק תרומה שצריכין להפריש מס' מחמת שהוא כפרה, וא"כ קשה לרבי דאמר דנתינתו מקדשתו, א"כ מהו הפעולה בהפרשה, אלא ודאי דבזה אף ר' מודה דכיון דמעכב לעצמו הפרשתו מקדשתו, וכמו שהוכחתי מהירושלמי, וא"כ לכאורה קשה דכיון דהא שמעכבו לעצמו אינו רק על צד הספק. א"כ דילמא צריך ליתנו לכהן א"כ מהו הפעולה בהפרשה, אלא ודאי כיון דהא שצריך ליתנו לכהן, הוא מצד מצות נתינה, וא"כ כיון שמן הדין הממע"ה לא חייבתו התורה מצות נתינה ליתן לכהן כלל, וע"כ הפרשתו מקדשתו משא"כ בהך דב"ב (ד' פא) דמספקא לן אי קנה קרקע אי לא, ע"כ אף דמוקמינן בחזקת מ"ק, אעפ"כ כיון שהוא ספק, ע"כ מביא ועיין לעיל (סי' ו) מה שתירצתי ע"ז ולקמן (סי' כב) יתבאר באופן אחר, לתרץ הקושי' מהך דב"ב (דף פא) להא דפ"ק דב"מ (דף ו) עי"ש

והא דאיתא בירושלמי דתרומות (פ"ו) לא הספיקה לשל עד שנתגרשה (פי' בת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נשאת לכהן דאמרינן התם משלמת קרן וחומש לעצמה וע"כ מבעי לי' אם לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה) איתא חמי אילו הי' לה כמה מעשרות אינה שלה, ומשני תמן מעשרות מסוימין, תרומה אינה מסויימת מה דמי לה פטרי חמורות

ולכאורה צריך להבין מהו החילוק דמשני תמן מעשרות מסויימים תרומה אינה מסויימת, ולכאורה הפירוש הוא כמו דאמרינן בפ"ק דבכורות (ד' יא)