נחלת יהושע נב

עדיפא מחילה זו ממחילה שאסרה תורה

אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר הטעם דבגזל מהני מחילה דכיון שהי' שלו מתחילה ומגיע לו ואיכא שיעבודא גבי' ע"כ מהני המחילה במקום תשלומין ממש, אבל גבי ריבית כתב הרשב"א והביאו המ"ל שם דאין ב"ד יורדין לנכסיו ומחזירין ללוה) דהא איהו הוא דמחייב לאהדורי' אבל שיעבוד נכסים ליכא כלל ע"ש, וכן הביא שם בשם הריטב"א דהמקדש במעות של ריבית מקודשת משום דמעות דריבית קנינהו לגמרי וממון גמור הם לו אלא שיש עליו חובה להחזירם כו' ואם מת אין בניו חייבין להחזיר, אלא בדבר המסויים ע"כ וכמו דאמרינן בב"ק (דף צד) הניח להם מעות אע"פ שהן יודעין שהם של ריבית אין חייבין לחזיר כו' וע"כ כיון דליכא שיעבוד רק שצריך לקיים עשה דוחי אחיך עמך אהדר לי' כי היכי דניחי בהדך כמו דאמרינן בב"מ (דף סב) ע"כ כתבו הגאונים דאינו יכול למחול, פי' שיהא המחילה במקום תשלומין שיהא דומה להשבון משא"כ בגזל יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי דדמי להישבון והרא"ש סובר כיון דמ"מ נתן לו ריבית והוא מחויב להחזירם, ע"כ האי מחילה דמי להשבון בפועל, וע"כ סביר' לי' דלאחר שנתן לו הריבית מהני מחילה כמו שמהני מחילה בגזל

וא"כ לפי זה מוכח דממון שהי' שלו מתחילה כגון לגבי נגזל מהני מחילה במקום תשלומין אבל בגזל הגר בזמן הבית שניתן לכהנים שלא הי' שלהם מתחילה לא מהני מחילה במקום תשלומין ואע"ג דאמרינן בגיטין (דף עד) גבי האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי כו' אם אי אתה נותן לבני כור אחד של חיטים כו' דיכול לומר הריני כאלו נתקבלתי אלמא דמהני מחילה אפי' בממון שלא הי' שלו מתחילה התם שאני דלהרוחה דידי' איכוין וכיון שאמר הריני כאלו נתקבלתי ע"כ מהני, ועיין בר"ן בשבועות (דף כה) אבל שיהא המחילה דומה במקום נתינה ממש אפשר שזה לא מהני רק בממון שהי' שלו מתחילה

אך לפ"ז ק"ק דלמה העמידו התוס' דבריהם אהא דאמר אביי כסף מכפר מחצה דלפ"ז עיקר הטעם משום שאין מחילה זו דומה במקום נתינה מאחר שלא הי' שלהם מתחילה ולפ"ז אפי' במתנות כהונה נמי לא מהני מחילה אע"ג דלא הוי כפרה

ע"כ יש לומר שלא כתבו אלא דוקא גבי גזל הגר כמו דאמרינן בב"ק (דף קי) אמר רבא גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא החזירו לחצאין לא יצא מ"ט אשם קריי' רחמנא אלמא דהקפידה התורה איך שתהיה הנתינה וע"כ לא סגי במחילה וכמו דלא מהני מחילה אם אכל תרומה בשוגג כמו דתנן (רפ"ו דתרומות) אם רצה הכהן למחול אינו מוחל ומשום דהקפידה התורה איך יהי' התשלומין כמו דתנן אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים והם נעשים תרומה וע"כ לא סגי במחילה משא"כ בהא דב"ק (דף קד) בהא דמחל לו על הקרן אע"ג דמעכב כפרה, אפ"ה איך ששילם לו יצא אפילו בלילה ע"כ לא בעינן אלא שיחזור לו הגזילה שגזל וע"כ מהני מחילה

אך עדיין אינו מדוקדק שא"כ הי' להעמיד דבריהם שם אהא דהחזירו בלילה לא יצא ואהא דהחזירו לחצאין לא יצא, ועוד דעדיין תקשי מאי שנא מכופר שכתבו התוספ' בב"ק (דף מג) דנ"מ בין דמים לכופר דדמים יכול למחול וכופר אינו יכול למחול אף דבזה אין קפידא רק שישלם ומ"ש מהא דמחל לו על הקרן דהא נמי מעכב כפרה דהא אם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא

ע"כ נראה לי שיש לחלק בין היכא דמעכב כפרה להיכא דעיקרו משום כפרה דאע"ג דמעכב כפרה אפ"ה עיקרו ממון. ויש להביא ראי' לזה מהא שכתבו התוספת בכתובות (דף ל) דתשלומי תרומה בשוגג הוא משום כפרה ולא ממונא כמו דאמרינן במס' תרומות דאם רצה הכהן למחול אינו מוחל אבל קרן וחומש של הקדש אינו משום כפרה רק משום ממון שגזל מהקדש ע"כ אם אכל חמץ של הקדש אמרינן בהו קלב"מ אע"ג דודאי מעכב כפרה כמו דאמרינן בב"ק (דף קיא) שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא

וכן נ"ל להביא ראי' מהא דתנן בכריתות (דף כב) ר"ע מחייב על ס' מעילות אשם תלוי וחכמים פוטרים ומודה ר"ע שאינו משלם עד שיתוודע לו שיביא עמו אשם ודאי אלמא דמספק א"צ לשלם ואי הוי התשלומין בתורת כפרה א"כ הוי צריך לשלם מספק, וכמו שכתבו התוספת בכתובות (דף ל) דאי תשלומי תרומה הוי משום כפרה אפי' מספק נמי חייב וכן כתב הרמב"ם (בפ"י מה' נזיקין ה"ה) לענין שור של שני שותפים שהרג כל א' מהם משלם כופר שלם שהרי כל א' מהם צריך כפרה גמורה, וכתב המ"מ שזו היא בעי' דלא איפשט' בב"ק (דף מ) וכיון דכופרא כפרה חייבין להביא כפרתן והולכין בה להחמיר ואין זו כשאר ס' ממון דקולא לנתבע, אלמא דדבר דמעכב כפרה לא הוי כמו דבר שעיקרו כפרה אלא דהוי כמו דבר שבממון, ועיין בשבת (דף עא) שכתבו דר' טרפון לאו עצה טובה קאמר אלא לעולם אינו יוצא מידי עבירה בשתי אשמות אלא שיביא אשם ומעילתו ויתנה משמע דר' טרפון סובר דמחוייב להביא מעילתו נמי מספק, וע"כ אפי' במעילה מרובה נמי מחויב להב מעילתו מספק, ולר"ע דהלכת' כוותי' אינו מחויב להביא מעילתו מספק (ואע"ג דלית הלכתא כותי' בהא דמחייב על ס' מעילה אשם תלוי וגם בהא שסובר דאשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה מחולקים הפוסקים, אעפ"כ בהא הילכתא כוותי' דאינו מחויב להביא המעילה מספק ומביא אשם תלוי שבא על ס' מעילה לר"ע ואינו מחויב להביא מעילתו דשמא מעל). וא"כ מוכח מזה דדבר שעיקרו ממון אע"פ שמעכב כפרה, אעפ"כ אמרינן בזה דהוי קולא לנתבע ואינו מחויב להביא על הספק מעילתו דלגבוה הוא, אלא דבס' אזלינן בתר ממונא ולא אמרינן בזה דהוי כס' איסורא

וא"כ כיון דלגבי מעילה הוי התשלומין בתורת ממונא מכש"כ לענין הדיוט דאע"פ שנשבע לו וצריך להביא אשם ולשלם קרן וחומש, אע"ג דמעכב כפרה אפ"ה הוי בתורת ממונא. ויש להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בב"ק (ד' קד) נתן לו את הקרן כו' אלמא חומש ממונא הוא ואם מיית משלמי יורשין ותנינן נמי נתן את הקרן כו' אלמא דמשלמי יורשים משמע דבתורת ממונא הוא, ואלו בכופר כתבו התוס' בב"ק (דף מג) דלמ"ד כופר דמי ניזק, יש נ"מ בין כופר לדמים כגון שמת המזיק דאין כפרה לאחר מיתה כמו חטאת ואשם דאינם באים לאחר מיתה אבל דמים משלם, אלא ודאי דגבי כופר לא מהני מחילה משום דעיקרו לכפרה ואינו בתורת ממון כלל משא"כ בגזל ונשבע לו אע"ג דמשלם קרן וחומש ומעכב כפרה אפ"ה הוי בתורת ממונא וכמו דאמרינן בב"ק שם אלמא חומשא ממונא הוא ומשלמי יורשין ע"כ מהני בזה מחילה כיון דעיקרו ממון הוא

והשתא ניחא מה שהוכיחו התוספ' בב"ק (דף קי) שם דמכאן נראה דכהן אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה והוכיחו מהא דאמר אביי שם אהא דתנן נתן הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולים להוציא מידם שנאמר ואיש אשר יתן לכהן לו יהי', ואמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר הוי אמינא מהדר ליורשין, ומ"ט אדעתא דהכי לא יהיב לי', והשתא אי אמרת דבתורת דמים זכי להו רחמנא לכהנים א"כ אמאי אמרינן בב"ק (ד' קד) דאפילו יורשין חייבין לשלם, והכא שנתן הוא בעצמו ואמר אביי ש"מ דמכפר מחצה דאל"ה צריך להחזיר ליורשים ואם הי' בתורת ממון אמאי יחזיר ליורשין אפי' אי כסף אינו מכפר מחצה, דאפי' אי אמרינן דמלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין כמו דאמרינן בב"ק (דף קד) וכי איכא אחריות נכסים מאי הוי מלוה ע"פ ומלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין הא הכא נתן הוא בעצמו וא"כ אמאי צריך להחזיר, אכי' אי אין כסף מכפר