נחלת יהושע נא

סימן ז

שאלה אם מהני מחילה בממון שהוא בתורת כפרה, ואם חייב ליתן מספק ואם יש חילוק בין ממון שהוא עצמו כפרה, לממון שהוא מעכב כפרה

תשובה תחילה צריך אני להקדים מה שכתבתי א בחידושי לב"ק (דף קי) נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולים להוציא מידם, שנאמר ואיש אשר יתן לכהן כו' אמר אביי' ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר הו"א מהדר ליורשין, מ"ט אדעתא דהכי לא יהיב לי'

וכתבו התוס' נראה דהכהן אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה, והקשה הפ"י דהא קרן נמי מעכב כפרה כמו דאמרינן בספ"ט דב"ק (דף קיא) ומניין שאם לא הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא וילמד הדיוט מהקדש כו', ואפ"ה אמרינן בב"ק (דף קג) מחל לו על הקרן כו' אין צריך לילך אחריו אלמא דיכול למחול, אע"ג דהקרן מעכב הכפרה, וע"כ צ"ל דכיון שמחול לו ה"ל כאלו נטלו ממנו וחזר ונתנו לו, דה"ל כפרה בזה, וא"כ בכהן נמי נימא הכי, ותירץ דהתם כיון שחייב לו מכבר ע"כ יכול למחול, וע"כ הוי כאלו נטלו ממנו וחזר ונתנו לו אבל הכא שהכהן לא זכה בו כלל ע"כ לא יכול ליתנו לו במתנה כל זמן שלא זכה עדיין, וע"כ לא ה"ל כפרה במחילה גרידא, וכן כתבו האחרונים דלא מהני מחילה במתנות כהונה, דכיון שלא זכו בה מעולם, לא מהני מחילה במקום נתינה ממש שיהא כאלו נטלו ממנו וחזר ונתנו לו, [ועיין במחנה אפרים (סי' ט) מהלכות זכי' ומתנה ולי נראה שיהא תלוי קצת במה שפירשו רש"י ותוספת בפ' לפני א' (דף טו) ישראל ששכר ערה מכהן מאכילה כרשיני תרומה שרש"י פי' שמזונותיו על ישראל ומסתמא מחול הכהן, ולפי פי' התוס' היינו דוקא אם מזונותיו על הכהן, ובירושלמי (פי"א דתרומות וע"ג החולים ברשות כהן ר' ירמי' בעי קומו ר' זעירא עד כדון בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן ואפי' בתרומת גורנו, א"ל מאן יימר לך בתרומות גורנו (פי' שאמר לו דהא דתנן וע"ג החולים ברשות כהן, זה אינו רק לענין שאינו עובר על איסור הנאת כילוי של תרומה ע"ז הוא הפעולה ברשות כהן, אבל לא לענין לצאת ידי חובת נתינה, וע"ז אמר לו עד כדון בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן, וע"כ אינו צריך לצאת ידי נתינה, דהא יורשה מכח אבי אמו, אינו רק אם יכול ליהנות, וע"ז מהני ברשות כהן, או שרשות כהן מהני אפילו לענין תרומת גורנו והוי כמו מחילה דמהני במקום נתינה וע"ז אמר לו ר' זירא מאן יימר לך בתרומת גורנו דבתרומת גורנו בודאי דלא יצא ידי נתינה בזה, וע"ז אמר אח"כ שם ר' יונה ור' אסי ר' יונה כר' ירמי' ור' אסי כר' זירא, מאן דאמר בתרומת גורנו נחלק אתי אתי' למ"ד בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן בלא כן אינו צריך זכיה א"ל במזכה לו ע"י אחר פי' שהקשה לו דלמ"ד דהיינו רשות כהן, אפילו בלא נתינה ואפילו בתרומת גורנו א"ש דהוי כמו נתינה אבל למ"ד בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן בלא כן א"צ זכיה (פי' דס"ל דאפילו אם ירש מאבי אמו כהן לפ"ז לא יצא עדיין ידי חובת נתינת תרומה וע"ז משני במזכה לו ע"י אחר וא"צ ליתן דהא ירש מאבי אמו כהן, אלא דהזיכוי הוא לצאת ידי חובת נתינה, ועיין בירושלמי (פ"ו דתרומות) ר' בון בר חיי' אמר קומי ר"ש בן לקיש את כמ"ד הפרשתו מקדשתו ברם כמ"ד מתנתו מקדשתו בלא כן א"צ זכיה א"ל במזכה לו ע"י אחר, והמפרש פי' לענין מאי דקאמר התם דאם אכל תרומת ע"ה דמשלם לחבר ונוטל הדמים ונותן לע"ה ולא נראה לי דהא מ"מ נתן לכהן אלא דקאי לענין גזל משל אבי אמו כהן דאמר ר"ל משלם לעצמו, וע"ז אומר אתי כמ"ד הפרשתו מקדשתו אבל למ"ד מתנתו מקדשתו איך קדוש, וע"ז משני במזכה לו ע"י אחר לצאת י"ח נתינה לכהן להיות קדוש אבל מ"מ א"צ ליתן ממש דהא ירש מאבי אמו כהן, ועיין בח"ב (דרוש ז) אלמא דלא מהני מחילת כהן, דכיון שלא זכה מעולם, לא מהני מחילה במקום נתינה]

ולפי מה שכתב הפני יהושע יתיישב בענין מה שכתבתי בספרי עמק יהושע (סי' ה) דלאו דגזל נאמרה אפילו על פחות משו"פ, והא שאינו צריך להשיב היינו מפני שפחות משו"פ הוא מחילה, והקשיתי שם דא"כ למה אינו לוקה על גזל פחות משו"פ וכמו דאמרינן בכתובות (דף לב) בחובל בחבירו פחות משו"פ שלוקה כיון דליתא בתשלומין א"כ ילקה נמי על גזל פחות משו"פ, כיון דאין זה ניתן לתשלומין) **(כל הדברים בכאן ובכל משך השאלה הזאת (סי' ז) אינם רק דרך הפלפול להבין דברי קדמונינו חכמי הגמרא והגאונים ז"ל, אבל למעשה כל הדברים הנוגעים לדיני ממונות, גזל, ריבית, יאוש, וכדומה, נוהג בזמן הזה ע"פ דינא דמלכותא, ודינא דמלכותא דינא:)** וע"ש שביארתי החילוק שבין ב' מחילות שיש מחילה א' שהיא במקום תשלומין, והשני מחילה דמעיקרא, וע"כ בגזל דהמחילה היא במקום תשלומין, ובפחות משו"פ כיון שאין צריך לשלם מטעם דהוי מחילה, ע"כ הוי במקום תשלומין ולכן אינו לוקה, דאין אדם לוקה ומשלם דה"ל ב' רשעיות וכן בגניבה פחות משו"פ וכן בריבית פחות משו"פ אע"פ דאין צריך להחזיר אפ"ה הוי במקום תשלומין, אע"ג דלפי מה שביארתי שם הלאוין נאמרו אפילו על פחות משו"פ ולא מטעם שכתב המ"מ דהוי חצי שיעור, אבל בחובל בחבירו דלא חייבתה התורה לשלם בפחות משו"פ זה אינו במקום תשלומין, ולכאורה טעמא בעי דמ"ש האי מהאי, וע"ש בע"י שהארכתי בזה

ולפי מה שכתב הפ"י אפשר לחלק דגבי גזל וגנבה וריבית שהי' הממון שלו מתחילה א"כ בפחות משו"פ דהוי מחילה האי מחילה היינו במקום תשלומין וה"ל כאלו נטלו ממנו וחזר ונתנו לו וע"כ אינו מחויב מלקות משום דאינו לוקה ומשלם משא"כ בחובל בחבירו שחייבתו התורה לשלם, אבל בפחות משו"פ שאינו מחויב לשלם משום דפחות משו"פ הוי מחילה א"א לומר דהוי במקום תשלומין דהא לא וכה בה מעולם אלא הוי רק מחילה בלבד וע"כ כיון דלא הוי רק מחילה בלחוד ואינו במקום תשלומין כיון דלא זכה בה מעולם ע"כ בפחות משו"פ לוקה דהא לית' לתשלומין כלל

ובזה הטעם ביארתי במ"א על מה שכתב הרמב"ם (פ"ד מה' מלוה ולוה ה' יג) הורו מקצת הגאונים שהלוה שמחל למלוה בריבית שלקח ממנו כו' אע"פ שקנו מידו שמחל או נתן מתנה אינו מועיל כלום כו', יראה לי שאין הוראה זו נכונה אלא מאחר שאומרים לו למלוה להחזיר לו כו' אם רצה לימחל מוחל כדרך שמוחל הגזל כו' וכתב המ"ל כתב הרא"ש כו' יש מדקדקים מכאן מי שלקח הריבית ומחל לו הלוה דלא מיפטר עד שיחזירנו המלוה ע"כ, ויש לדקדק דלפי דבריהם גבי גזילה נמי לא תועיל המחילה שהרי סתם גזילה הוי מחילה מדלא נפיק מאונאה ובהדי' תנן בפ' הגוזל עצים דמחילה מועלת גבי גזל ויש לומר דשאני גזל דמחילה שאסרה תורה הוא משום דהוי בע"כ של נגזל, ומשום הכי אם הנגזל מוחל מדעתו מהני דל"ד למחילה שאסרה תורה אבל גבי ריבית דהוי מדעתו ואפ"ה אסרה תורה מחילה זו לא מהני מחילה לעולם אפילו לאחר שלקח הריבית דל