נחלת יהושע נ

שאינה ראוי' לא שמיה שחיטה בחולין שנשחטו בעזרה דהא כתב דאם נמצאת טריפה מותרת בהנאה, ואיפשר משום דכתיב וזבחת ואכלת, ומיניה ילפינן חולין שנשחטו בעזרה, והוי כמו דכתב אכילה בהדי' וכמו שכתבו התוס' בפסחים (ד' כב) אהא דאמרינן הכל מודים בכלאי הכרם, הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמזבחת ואכלת נפקא לן, (ודע שראיתי להכר"ו שכתב דלדעת הר"ן הא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אעפ"כ אם שחט אסורה באכילה, ע"ש שתירץ בזה קושית התוס' בב"ק (ד' עא) דאעפ"י שאינה אוסר מ"מ הוי שחיטה שאינה ראוי' ע"ש שהאריך בזה, ומשמעות דבריו דהוי כלא נשחטה ומטמא כנבילה, וטעה בזה דכוונת הר"ן דהוי כלא נשחטה ואסורה באכילה אבל אעפ"כ מטהרה מידי נבילה, ודלא כמו שסובר הכר"ו דהוי כמו שלא נעשתה מעשה השחוטה כלל, והראי' דהא פליגי בחולין (ד' פא) דהשוחט כו' ר"ש פוטר וחכמים מחייבין, אלמא דהוי שחיטה שאינה ראוי', וא"כ אם הוי כלא נשחטה כלל אמאי מחייבי חכמים)

ומה שכתב שם דאפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה יש תרין איסורין בחטאת העוף א' דתבר שדרה ומפרקת עם החוט במליקה, וגם כתב שם, ודע דהתם אמרינן אין שחיט' לעוף מן התור' קשה דמ"מ טריפ' הוי כשבור' המפרק' עם החוט ונהי דשחיטה לא בעי נחיר' בסימני' בעי, כמ"ש התוס' חולין (ד' כ) ע"ש ואפשר דמלק בלא החוט, וראי' למ"ש הט"ז ביו"ד (סי' כז בשבירת המפרקת בלא החוט ועכ"פ בלא רוב בשר כשר עכ"ל, לא קשה מידי דהא איפשר בהחזרת סימנים כמו דאמרינן בחולין (ד' כ) מסתברא כמאן דאמר אף מחזיר, אך למ"ד יש שחיטה לעוף פסו' מחמת מחובר, ועוד דמ"ד מחזיר קא סבר מוליך ומביא במליקה פסול, וה"ל דורס כמו שכתבו התוס' בחולין (ד' כח) אבל אי אין שחיטה לעוף איפשר דמחזיר סימנים והשה"ע שגה בזה]

הרי נתבאר דבחולין שנשחטו בעזרה כיון דאינו נאכל ליתא לאיסורא דחולין בעזרה ג"כ ובזה יתיישב מה שהקשה בס' ש"ה שם שכתב עוד ראיתי (בפ"א ממחוסרי כפרה ה' ז) דאין חטאת העוף הבא על הספק נאכלת דהוי חולין בעזרה, וכתב דטעם זה לכאורה אינו מספיק דא"ת נמי כן הוא, והי' לו לומר תרין איסורין, פי' דהא אמרינן בנזיר (דף כט) הא דלא גמרינן מאשם תלוי הוא כמו דאמר התם לא אם אמרת בזכר שכן איסור א', פי' חולין בעזרה תאמר בנקבה שכן שני איסורין פי' חולין בעזרה ומליקת העוף נבילה, וא"כ עיקר הטעם דאינו נאכל הוא משום איסור מליקה דחולין שנשחטו בעזרה באשם נמי איכא, אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר הא דאינו נאכל משום חולין בעזרה (פי' חולין בעזרה עם מליקה, אבל אם אינו נאכל אפי' חולין בעזרה נמי לא הוי, ואפשר לומר דזה הטעם לחוד נמי מספיק להרמב"ם דבאשם תלוי ליכא פעולה דמ"מ איכא איסור חולין בעזרה, אפי' אם לא הי' נאכל, אבל הכא אם אינו נאכל לא הוי חולין בעזרה, משום דלא הוי זביחה וכמו שביארתי אך לפי מה שביארתי דבחולין בעזרה בעינן שיהא שחיטה ראוי' לאכילה ליכא למימר הכי ודו"ק

וא"כ לפי מה שביארתי דחולין בעזרה בחטאת העוף אינו אסור מדאורייתא משום דלא הוי שחיטה רק מדרבנן משום דמתחזי כתרין איסורין אפ"ה בס' בעי בגמ' אינו מחויב להביא ס' חטאת העוף גבי חטא, אלא במחוסר כפרה, אלמא דלא הוי קביעותא לאיסורא ואע"פ שיש לדחות זה הראי' (גם יש לומר בזה מחמת הכנסת חולין בעזרה אף בלא שחיטה ואין כאן מקום להאריך בזה), אך כבר הבאתי ראי' הרבה דס' דדינא לא הוי כמו חתיכה מב' חתיכות

[אך לפי מה שביארתי דאפי' בס' דרבנן אי איקבע אזלינן לחומרא יש לדקדק ע"ז מהירושלמי (ריש ברכות) ס' קרא ס' לא קרא נשמעינה מהדא הקורא קודם לכן, לא יצא י"ח, (פי' קודם צ"ה) וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמר צריך לקרות הדא אמרה ס' קרא ס' לא קרא צריך לקרות, ולפי"ז יש לדקדק דמאי מקשי' דכיון שכבר ביארתי לקמן (בח"ב) דביהש"מ הוי כמו איקבע כמו דמוכח בכריתות (ד' יז) ואם כן אם קרא ביהש"מ הוי כמו איקבע וע"כ לא יצא משא"כ בס' קרא ס' לא קרא, (ובזה יש ליישב מה שהקשה המרא"פ דתקשי מזה לשמואל דס"ל בברכות (ד' כא) ס' קרא ק"ש דאינו חוזר וקורא, דאפשר לומר דע"כ הקורא קודם לכן לא יצא, היינו משום דהוי כמו איקבע וע"כ מחמרינן אפי' בדרבנן, ואע"ג דשמאל גופא אית לי' בקידושין (ד' פ) ושמואל אמר אנא דאמרי אפי' לר' נתן ע"כ לא קאמר ר"נ התם דכ"ע בחזקת בריאים קיימו כו', אבל הכא מי מפיק נפשי' מחזקה דקמי', ופי' התוס' שאין לה חזקה משום דבר לא מנערות ולא מבגרות שהרי היום עשוי להשתנות אעפ"כ לא גרע מאיקבע, וע"כ מחמרינן אפי' בס' דרבנן משא"כ בס' קרא ס' לא קרא) ומה שכתב מהרא"פ דשמואל מוקי לה כר יוסי דאמר ביה"ש כהרף עין, וא"כ אי קרא קודם לכן דהיינו ביהש"מ ודאי ביממא קרא דהא אין לו זמן קריאה במשך ביהש"מ הוא תמוה דאולי בלילה קרא, ועיין בכריתות (ד' יט) אמר ר' יוסי לא נחלקו על העושה מלאכה ביהש"מ שהוא פטור שאני אומר מקצתה עשה היום ומקצתה עשה למחר, ואמרינן שם תני' אמר להם ר' יוסי דקדקתם אחרי א"ל הגביה ביה"ש (פי' וחייב אשם תלוי דא"א לומר מקצתה היום ומקתה למחר, אלמא דלר"י נמי ספק הוא, ובנדה (ד' נב) ת"ר הרואה כתם אם יש בו לחלק ג' גרוסין כו', ר' יהודה בן אגרא משום ר' יוסי אחת זו ואחת זו חוששת ואמרינן התם דבדקה בביהש"מ דר' יהודא ולא בדקה ביהש"מ דר' יוסי, ובשבת (ד' לה) כתבו התוס' דהא דאמרינן ראה שני ימים ביה"ש ס' לטומאה ולקרבן, ראה יום א' ביהש"מ ס' לטומאה וכתבו התוס' דזה מיירי כשראה כל ביה"ש דר' יוסי, דאמר ביה"ש כהרף עין וליכא בי' שיעור שלשה ראיות דאלו לרבנן, א"כ בראי' אחת חייב קרבן דהא לכל הפחות חצי מיל דהיינו אלף אמה דשיעור מיל הוי אלפים אמה כו' ואמרינן בסנהדרין (ד' סג) ראה אחת מרובה כשלש שהיא כמגידין לשילה שהם ב' טבילות וב' ספוגין ה"ז זב גמור כו' דהיינו שיעור ק' אמה, ונ"ל דעפי"ז יתבאר הירושלמי (ריש ברכות) איזהו ביהש"מ משתישקע החמה כפי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמי' ר"י אומר ביה"ש כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים, ר"י ור' אחא הוי יתבין אמר ר"י לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמי' כהרף עין א"ל אוף אנא סבר כן ר"ח לא אמר כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר"נ ספיקא הוי, אר' מנא קשיתי' קומי דר' חייא כדתנינן תמן ראה אחת ביום וא' בין השמשות א' ביהש"מ וא' למחר אם יודע שמקצת הראי' כו' ודאי לטומאה ולקרבן' ואם ס' שמקצת הראי' מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וס' לקרבן ר' חייא בר יוסף בעי קומי ר' יוחנן מאן תנא ראי' נחלקת לשנים ר' יוסי, (פי' דאלו לרבנן הא שיעור ביה"ש אפי' לר"נ הוא כשיעור ג' ראיות, וע"כ הא דאמרינן דראי' נחלקת לשנים הוא ר' יוסי, וע"ז אומר קשיתי' על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מי' דר"נ ספק הוא למה (פי' וא"כ אי אמרינן דר' יוסי דאמר כהרף עין קאי על כל חצי מיל דר"נ, א"כ קשה דאם ראה כל ביה"ש תיפוק לי' דהוי ג' ראיות א"ל קשיתי' לכשיבוא אלי' ויאמר זהו ביהמ"ש, פי' דאע"ג דמספקינן בכל חצי מיל דר"נ, היינו דלעולם ביה"ש הוא רק כהרף עין, אע"ג דמספקא לן בכל חצי מיל, אעפ"כ עיקר ביה"ש לא הוי אלא כהרף עין, אלו יבוא אלי' ויאמר איזהו כהרף עין, וע"כ לא הוי כג' ראיות) ואפשר לומר דהא דמקשה בירושלמי מהא דהקורא קודם לכן, אע"ג דביה"ש הוי כמו איקבע, אעפ"כ בספק קרא כמי יש חזקה דלא קרא, וע"כ מדמה להו בירושלמי אהדדי ועיין בכר"ו (ס' קי) ואין כאן מקום להאריך בזה]: