נחלת יהושע מט

אפי' על ס' ידיעה נמי, והא דבעי ידיעה היינו אם נתוודע לו אח"כ אינו מספיק לו הס' ידיעה וצריך קרבן אחר א"ש]

ולפ"ז בודאי אין כוונת הרמב"ם משום דבעי ידיעה בתחילה אלא כמו שכתב משום דלא אשתרי אלא במחוסר כפרה, ומה שהקשה השעה"מ דהא גבי ס' נזיר נמי מביא חטאת העוף הבאה על הס' הוא כמו שביארתי לעיל דהתם הוי ס' מן התורה, אבל הכא כיון דהוי ספיק' דדינא אינו ס' מן התורה לדעת הרמב"ם דספיק' דדינא לא הוי איקבע איסור' (ועוד אפשר לומר דהא דבס' נזירות מביא חטאת העוף הבאה על הספק משום דנזירות דמי נמי למחוסר כפרה, וכמו דאמרינן בכריתות (דף ח) ארבעה מחוסרי כפרה כו' ר"א בר"י אומר כו' נזיר ליינו ותגלחתו ולטומאתו

עכ"פ ממה שכתב הרמב"ם דאינו מביא חטאת העוף על ספיקא דבעי' לי' בש"ס, מוכח דסבירא לי' דספק' דדינא לא הוי איקבע איסורא, דאל"ה אמאי לא תדחה להא דס' חולין בעזרה וכ"ת דהרמב"ם ס"ל דחולין בעזרה דאורייתא וכמו שנסתפק בזה הכ"מ ברמב"ם פ"ב מה' שחיטה, אפ"ה איפשר לומר דהכא חולין בעזרה לא הוי אלא דרבנן, וכמו שאבאר דהנה בס' שושה"ע כלל יא והאחרונים תמהו על רש"י שכתב בכריתות (דף ז) שם ובכריתות (דף כז) ובדין הוא דחולין בעזרה לא אסרה תורה כ"א מליקה, והיינו נוחר ומעקר דפטור והקשה שם מסוגי' דנזיר (דף כט) דאמרינן התם מניין לחטאת העוף שהיא באה על הס' כו' אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקיבה מביאה קרבן ונאכל, אמרת לא אם אמרת בזכר שכן איסור א, תאמר בנקבה שכן שני איסורין לאו איסור נבילה וחולין בעזרה, ואם איתא כדברי רש"י דבמליקת חטאת העוף ליכא בזה משום חולין בעזרה, א"כ לא הוי רק איסור א', ובאמת הוא מבואר בירושלמי כמו שפ' רש"י דאמרינן בירושלמי דנזיר (פ"ד) ר' יוסי בר' חנינא שאל מליקת העוף שלו מהו שתאכל, עד דאת מקשי לה למליקת העוף קשי לשחיטת העוף תמן ס' א' וכא שני ספיקות, א"ר מני אפי' הכי ספק א' הוא, כהדא דתני הנוחר והמעקר אין בו משום שחיטת חולין בעזרה, רבנן דקיסרין בשם ר' יוסי בר' חנינא אפי' הכא ס' א' אינו כמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה, א"כ מבואר בירושלמי כפי' רש"י

ומה שהקשו דא"כ איך אמרינן בנזיר (שם) דהוי תרי איסורים אפשר לומר דאע"ג דהוי נוחר, אפ"ה אי הוי נאכל הוי נחירתו זו היא שחיטתו כמו שכתבו התוס' ביומא (דף סד) דחיתו לצוק זו היא שחיטתו ואפי' לר"ש שסובר דשחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה, אפ"ה כיון דמתירתו באכילה הוי שחיטה ראוי' ונחירתו זו היא שחיטתו וכה"ג אמרינן בחולין (דף פו) נחירתו זו היא שחיטתו [אך דהירושלמי סובר דאפי' את מתירו באכילה אפ"ה לא הוי שחיטה, והש"ס דילן סובר דאם את מתירו באכילה הוי שחיטה] ועיין בתוס' חולין בפ' כיסוי הדם (דף פ"ג) בהא דאמרינן התם ובמוקדשין מ"ט לא, וכתבו התוס' בקדשי מזבח נמי קא בעי כדמוכח הסוגי', ואע"ג דהנוחר והמעקר פטור מלכסות, היינו משום דאסור באכילה, אבל הכא משתרי באכילה במליקה, וגבי כיסוי הדם לא כתיבה שחיטה אלא שפיכה עכ"ל והרי להדי' כתבו התוס' דכיון דמשתרי באכילה לא הוי בכלל הנוחר והמעקר, אך מה שכתבו התוס' דלא כתיב שחיטה אלא שפיכה, משמע דאי הוה כתיב שחיטה, אע"ג דמשתרי באכילה, אעפ"כ לא הי' חייב בכיסוי משום דנוחר ומעקר לא מקרי שחיטה, וקשה לי דהא כתבו התוס' ביומא (דף סב) ובחולין (ד' פב) בד"ה עגלה ערופה אינה משנה דאמאי לא קאמר דשוחט דמתניתין היינו עורף ופטור לר"ש משום דלא חזי לאכילה, ולרבנן חייב משום דעריפתה זו היא שחיטתה

ובירושלמי (פ"ט לסוטה) א"ר ינאי דברי ר' מאיר אפי' ערפה חייב ר' יעקב בר' אחא כו' בשם ר' שמעון בן לקיש אפי' דברי ר' מאיר ערפה פטור, כי' דלדברי ר' מאיר דקא סבר דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה ע"כ אפי' ערפה נמי חייב משום אותו ואת בנו, דעריפתה זו היא שחיטתה, וכן אמרינן (בפ"ט דסוטה) חד סב שאיל לרבנן דקסרין עריפתה מהו שתטהר טריפתה מטומאתה, אמרין לי' ולאו מתניתא השוחט ונמצא טריפה, אמר לון מה אנן בעיין טריפה ואתון מייתין לי' שחוטה, אמרין לי' לא כן אמר ר' יאנאי דברי ר' מאיר אפי' טרפה חייב אלמא דאמרינן עריפתה זו היא שחיטה אפי' באותו ואת בנו דכתיב שחיטה אלא דלר"ש פטור משום דהוי שחיטה שאינה ראוי' דאסור באכילה

[ומה שכתב הפ"מ שם דהרמב"ם פסק בפי"ב מה' שחיטה דדוקא בשוחט עגלה ערופה מיחייב משום אותו ואת בנו אבל לא בעורף עי"ש טעה בזה דהרמב"ם נקט לישנא דמתניתין אבל לדינא מודה דאפי' ערפה חייב דעריפתה זו שחיטתה דהא הרמב"ם פסק בסוף הלכות עבודת יוהכ"פ (פ"ד הלכה י"ז) דאם נעשה מחוסר זמן נפסל כגון שנשחטה אמו לחולה ביוה"כ שדחיתו לעזאזל זהו שחיטתו, והוא כרבא ביומא (דף סב) דדחיתו לצוק זהו שחיטתו, וה"נ לענין ע"ע עריפתה זה שחיטתה]

וא"כ במליקת חטאת העוף דמותרת באכילה אפי' לר"ש הוי שחיטה ראוי', ואע"פ דהוי נוחר אמרינן דמליקתו זו היא שחיטתו ולפ"ז מה שכתבו התוס' הטעם משום דכתיב שפיכה צ"ע

והשתא איש הסוגי' דנזיר (ד' כט) דאי הוי נאכל הוי תרי איסורין מליקה וחולין שנשחטו בעזרה דהוי שחיטה ראוי', אבל אם לא נאכל הוי שחיטה שאינה ראוי', והרמב"ם פסק לענין חולין שנשחטו בעזרה כר"ש, דשחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה, בפ"ב מה' שחיטה ה' ב', שכתב דאם נמצאת טריפה מותר בהנאה ולא הוי חולין בעזרה, וא"כ כיון דשחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה בחולין שנשחטו בעזרה א"כ ניחא מה שפי' רש"י בכריתות (ד' כו) שכתב ומשום חולין בעזרה נמי ליכא למימר דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא כו' דהתם הוא אליבא דמסקנא דאינו נאכלת, וע"כ לא הוי שחיטה והא דאמרינן בנזיר (שם) לא אם אמרת כו' תאמר בנקבה ששני איסורין, מאי לאו איסור נבילה וחולין בעזרה היינו אם תאמר שחטאת העוף הבאה על הס' יהי' נאכל כמו דאמרו התם אי מה זכר מביא קרבן ונאכל, אף נקבה מביאה קרבן ונאכל, וע"ז אומר לא אם אמרת בזכר שכן איסור א', תאמר בנקבה שכן שני איסורין, היינו אם תתיר באכילה יהי' שני איסורין מליקה וחולין שנשחטו בעזרה, דהא תהי' המליקה כמו שחיטה ראוי', אם תהא מותרת באכילה, [ואע"ג דהתם משני אליבא דר"ל ובירושלמי (פ"ט דסוטה) ס"ל דדברי ר"מ ערפה פטור, וא"כ אפי' יהי' מותר באכילה, אפ"ה לא אמרינן מליקתה זו הוא שחיטתה אפשר לומר דהש"ס דילן יחלוק על הירושלמי בזה ואפי' לר"ל נמי אמרינן דעריפתה זו היא שחיטתה ובזה יהי' נדחה מה שכתב הק"ע שם לתרץ על קושי' התוס' בחולין (דף פב) דלמה דחק לתרץ ע"ע אינה משנה לימא דעריפתה זו היא שחיטתה וכתב הק"ע דלר' יאנאי אמרינן שם דע"ע משנה ורשב"ל לא ס"ל דעריפתה זו היא שחיטתה אבל לפי מה שכתבתי דהש"ס דילן חולק א"ש ודוק (ועוד דהמעיין בסוגי' התם אינו מוכרח דאליבא דר"ל קאמר, אלא דמשני תחילה, דר"ל סבר כרבי יוסי ואח"כ פריך מדר' יוסי אדר' יוסי עי"ש ודו"ק)

ומה שכתב בס' שושנת העמקים שם, וכפי הנראה אדרבה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה יש תרין איסורין בחטאת העוף א' טריפה דתבר שדרה ומפרקת עם החוט במליקה, וא' משום חולין בעזרה דקיל"ן שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה בחולין שנשחטו בעזרה הנה מה שכתב דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה כבר ביארתי דמוכח מהרמב"ם דשחיטה