נחלת יהושע מו

דאין איסורו כי אם מדרבנן מ"מ ספיקו חמור מודאי דלא מצי עבר אדרבנן מן הס', ואולי נאמר דס"ל דבדבר דליכא תקנתא לא גזרו רבנן

וכתב ע"ז השעה"מ דמה שהקשה היכי מצי עבר אדרבנן מן הס', וכתב דאולי בדבר דליכא תקנתא לא גזרו רבנן אשתמיטתי' הסוגי' דנזיר (דף נט) דאמרינן התם מגלחין ומביאין כו' ופריך ואמאי דילמא לאו טמאין אינון וקא עביד הקפה אמר שמואל באשה וקטן. ופריך ולוקמא בגדול והקפת כל הראש לא חמי' הקפה ומדלא מוקי שמואל בהכי, ש"מ קסבר שמואל הקפת כל הראש שמי' הקפה, ולכאורה קשה דאפי' למ"ד דהקפת כל הראש לא שמי' הקפה, אעפ"כ אסור מדרבנן, אלא ודאי דלתקוני גברא שרי, ולפי מה שביארתי אפשר ליישב, דאפי' למ"ד מחית אינש נפשי' לספיקא, אינו רק בתורת ספק וכל שהוא בתורת ספק אינו אלא מדרבנן כמו כל הספיקות לדעת הרמב"ם וע"כ כיון דספק זה אינו אלא מדרבנן, ע"כ נסתפק המ"ל אי דוחה אפי' הקפת כל הראש דהוי מדרבנן דכמו דלא דחי לר' יהודה חולין בעזרה דרבנן, אע"פ דהוי לתקוני גברא, וכמו שהוכחתי דר"י ס"ל בפסחים (דף כב) דחולין בעזרה דרבנן ה"נ לא דחי הקפת כל הראש דהוי מדרבנן דמאי אולמא האי מדרבנן מהאי דרבנן

משא"כ בנזיר (ד' נז) גבי שני נזירים שאמר להם ראיתי א' מכם שנטמא, דהוי ס' מדאורייתא, וכמו שביארתי דגמרינן מסוטה דבר שאפשר להיות, וע"כ פריך ואמאי דילמא לאו טמאין וקא עביד הקפה, ואע"ג דהוא ס' דאורייתא אפ"ה ס' הקפה נמי דאורייתא, וע"ז משני כמ"ד הקפת כל הראש מדרבנן וע"כ אלים הס' דאוריית' למדחי האסור דרבנן, משא"כ בספק דרבנן כמו בספק נזירות איפשר דלא דחי אפי' הקפה דרבנן נמי וע"ז נסתפק המ"ל וא"ש

[ומזה שביארתי מוכח דלא כמה שכתב הפמ"ג בס' שושנת העמקים שנסתפק שם (כלל ב') דמה שכתב הראב"ד (בפ"ג מה' ציצית), דדוקא בציצית שאין בה כלאים, אנשים קאי, ואפי' לפי מה שהבין הש"א (ס' ל) דקאי אטומטום ואנדרוגינוס היינו דהראב"ד לשיטתי' שסובר כהרמב"ם דכל ספק מ"ה שרי דא"כ פטורין מ"ה, משא"כ למ"ד ספק כודאי אלא שאין לוקין עליו יש לומר כל שמחויב לעשות המצוה מס' דוחה לל"ת, ושגה בזה, דהא הכא גבי שני נזירים הוי ספק מן התורה כמו שביארתי, ואפ"ה פריך דילמא לאו טמאין נינהו וקא עביד הקפה, ומשני באשה וקטן ואמאי לא אמרינן דס' מן התודה ידחה הל"ת כיון דמן התורה צריך לגלח, אלא ודאי כיון דמ"מ ספק הוא אין לו לעבור על הלאו, ועיין בסוטה (ד' כח) שכתבו וא"ת וכי אצטריך קרא למיסר ספיקא יש לומר הכתוב אוסרה קודם שתי', כאלו היא ודאי ואע"ג דליכא מלקות, מיהו לאו הבא מכלל עשה איכא, ואפי' אם היא טהורה נענש בב"ד של מעלה אם הוא בא עלי' כמו על חייבי עשה ולא כשאר ספיקות כגון ספק חלב ס' שומן ואכלו ונודע שהוא שומן אע"ג דצריך כפרה וסליחה מיהו לא חמור כחייבי עשה, ומשמע מהתוס' דאע"ג דס' הוא מן התורה אפ"ה לא הוי כשאר חיובי עשה, ועיין בתוס' שבת (ד' קלה) ולא ספק דוחה שבת שכתבו דלא צריך קרא שביה"ש לא ידחה שבת דמוטב תבטל מצות מילה בשב וא"ת כו' ע"ש, דכל שהוא בתורת ספק אעפ"י שהוא מן התורה, אפ"ה אינו כודאי

והכי משמע בירושלמי (פ"ד דיומא) ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם ס' משהקטיר נשפך הדם, להביא פר אחר, ולהכנס בדמו אין את יכול שאני אומר כו' להביא פר אחר כו', והוא עובר משום הכנסה יתירה ובטלו עבודות אשכחת אמר בטלו עבודות אותו היום אלמא דבטלו עבודת יוהכ"פ משום ס' הכנסה יתירה]

והכי משמע בירושל' (ספ"ח דפסחים) יחיד שנטמא בספק רה"י בפסח ר' הושעי' רבה אמר ידחה לפסח שני ר' יוחנן אמר משלחין אותו לדרך רחוקה, פי' דר"י סבר דס' טומאה ברה"י דטמא לא עשהו כודאי אלא דטמא מספק וע"כ צריך שישלחו אותו לדרך רחוקה, דאל"ה דילמא טהור הוא ונמצא דמבטל מצות פסח בפסח ראשון, ור' הושעי' דבה סובר דעשו אותו כודאי דספק טומאה ברה"י טמא ודאי וע"כ אינו צריך לשלחו לדרך רחוקה, כיון שהתורה עשאה ספק זה כודאי, ועיין בספרי ע"י (סי' ב) מה שביארתי שם, אלמא אע"ג שהוא מדאוריי' אפ"ה כיון דבתורת ס' הוא אע"ג דספק טומאה ברה"י הוא מן התורה אפ"ה אינו אלא ספק

ובמה שביארתי יתבאר הירושל' (פ"ח דנזיר) נזיר שנטמא כו' יחיד שנטמא בס' רה"י בפסח ר' יוחנן אמר יעשו כספיקן ור' הושעי' אמר יעשו בטומאה, אוף ר' הושעי' מודה בה שיעשו כספיקן לא אמר ר' הושעי' אלא לחומרין ע"כ והוא תמוה מאוד דהא כל עיקר פלוגת' דר"י ור' הושעי' רבה אם נטמא בס' רה"י אי הוי כודאי או לא, ונדחקו בזה הק"ע והפ"מ. ע"כ נראה לי דהא דקאמר אוף ר' הושעי' מודה שיעשו בספיקן, מילת' באנפי' נפשי' הוא וקאי אמתניתין דריש פרקא דשני נזירים שנטמאה א' מהם וכמו שכתבו התוספ' בנזיר (דף נו) דס' טומאה ברה"י כיון דאי אפשר לומר ששניהם נטמאו ע"כ תולין וכמו שביארתי ע"ז אומר דאף שר' הושעי' סובר דס' טומאה ברה"י עשו אותו כודאי, אפ"ה מודה בה דשני נזירין דאינו אלא ס' דאל"ה יביא כל א' קרבן טומאה ודאי והטעם דלא גמרינן מסוטה אלא דבר שאפשר להיות

ובזה יתיישב הירושל' דפסחים (פ"ז ה"ו) ציבור שנטמא א' מהם ואינו ידוע ר' זעירא אמר יעשו בטומאה תני ר' הושעי' יעשו בספיקן כו', אלמא דר' הושעי' סובר דיעשו בספיקן וקשה דהא ר' הושעי' סביר' לי' דספק טומאה ברה"י עשו אותה כודאי ולפי מה שביארתי א"ש דהא דקאמר אף ר' הושעי' מודה בה שיעשו בספיקן היינו בריש פ' שני נזירים (דף נז) דהוי ס' הסותר שאי אפשר לומר ששניהם נטמאו וכמו שביארתי, וע"כ בהא דציבור שנטמא א' מהם ואינו ידוע שא"א לומר שכולם טמאים שאנו יודעים שלא נטמא רק א' מהם וא"כ הוי ס' הסותר ואינו טמא רק מספק אפילו לר' הושעי' ובזה יתיישב מה שתמה שם הק"ע, וכן מה שתמה על הכ"מ ברמב"ם (פ"ז מה' ק"פ) שפסק דיחיד שנטמא בספק רה"י כמו שיתבאר במקומו ה"ז ידחה לפסח שני כשאר טמאי מת וכתב הכ"מ שפסק כר' הושעי' דרבי' דר' יוחנן הוא. ותמה על הכ"מ שאיך הביא סעד להרמב"ם מהירושל' הא קאמר שאף ר' הושעי' מודה בה ולפי מה שביארתי דקאי דוקא על ס' הסותר א"ש, ועיין בפסחים (דף טו) בתוס' ד"ה חביות שנולד לה ס' טומאה

ובמה שביארתי דכל שהוא בתורת ספק אע"פ שאסור מן התורה אפ"ה לא הוי כודאי, בזה נדחה מה שכתב הפמ"ג ביו"ד (סי' כח) ליישב מה שהקשה הש"ך על הב"ח שכתב דס' טריפה פטור מכיסוי מהא דאמר בחולין (דף פו) לר"מ רוב מעשיהם מקולקלים אבל אם היה מחצה על מחצה חייב בכיסוי. וכתב הפמ"ג דזהו דוקא לר"מ אבל לר"ש דס"ל דשחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה דכתיב אשר יאכל וא"כ כיון דס' מן התורה לחומר' אפילו להרמב"ם במקום חזקה א"כ לא קרינן בה אשר יאכל דהא מ"מ אסורה מספק מן התורה וע"כ פטור מכיסוי, ולפי מה שביארתי דאינו אלא בתורת ספק א"כ אמאי פטור מכיסוי דילמא כשרה היא, ומה שכתב דהא מ"מ לא קרינן בה אשר יאכל יש לדחות מהירושל' שהבאתי דלר"י דספק טומאה ברה"י אינו אלא בתורת ס' משלחין לדרך רחוקה דדילמא טהור הוא ומבטל מצות פסח, ואמאי צריך לשלחו דהא איש לפי אכלו כתיב ובגברא כ"ע מודו דבעינן דחזי לאכילה כמו דאמרינן בפסחים (דף עח) הרי שהיה חולה בשעת שחיטה כו' אין שוחטין וזורקין עליו עד שיהיה חלים משעת שחיטה עד שעת זריקה כמאן נימא רבנן היא ולא ר' נתן, אפילו תימא ר' נתן גברא דחזי לאכילה בעינן וא"כ אמאי משלחין אותו לדרך רחוקה הא אפילו אינו טמא