נחלת יהושע מה

אבל לדעת הרמב"ם דעד א' אומר אכל, ועד א' אומר לא אכל הוי איקבע איסורא, ע"כ אפשר דס"ל דס' דדינא נמי הוי כמו ספיקא דתרי ותרי, [ועוד אפשר לומר כיון דמספקא לן בכוונתו אם שתהא מגורשת משעת נתינה, או שעה אחת קודם מיתה כמו שכתבו התוס' שם (ד' עב) הוי כמו ס' דמציאות ולא כמו ס' דדינא, וכמו שכתב המ"ל (פ"ו מה' עדות) והארכתי בזה במ"א]

אך עוד יש להביא ראי' מהא דאמרינן ביבמות (ד' קיג) אמר ר"ח אשת חרש חייבין עלי' אשם תלוי לימא מסייע ליה חמשה לא יתרומו כו' הוא דאמר כר' אליעזר כו' אי סבירא לי' כר"א אשם תלוי נמי ליחייב בעינן חתיכה מב' חתיכות כו' בעא רב אשי מ"ט דר' אלעזר מפשט פשיטא לי' דחרש דעתא קלישתא הוא ומיהו מספקא לי' אי דעתא צילותא כו', אלמא דבס' דדינא נמי לא הוי איקבע איסורא

עוד יש להביא ראי' דס' דדינא לא הוי איקבע איסורא עפ"י מה שכתב הש"ך ביו"ד (סי' ק"י ס"ק כא) דאם נתערב איסור דרבנן חד בחד, אעפ"י שאינו דבר חשוב, ואח"כ נאבד א' מן העולם ולא נודע איזהו כיון שנתחזק איסור בב' חתיכות אלו אין אומרים בזה ס' דרבנן לקולא וע"ש (ס' קי"א ס"ק ד) אלמא דאפי' באיסור דרבנן כיון דאיקבע איסורא אסור, והטעם נראה לי דהא דס' דרבנן מותר, היינו אם כה"ג בדאורייתא מן התורה מותר, ואינו אסור אלא מדרבנן ע"כ מותר בדרבנן לגמרי, אבל במקום דהספק בדאורייתא אסור מן התורה כגון באיקבע איסורא והראי' דמייתי אשם תלוי, ע"כ בדרבנן נמי אסור, וא"כ אי ס' דדינא מקרי איקבע איסורא, א"כ אמאי קיי"ל בכל הבעי' בדרבנן ונשאר בתיקו דאזלינן לקולא כמו שמבואר בפוסקים בהרבה מקומות ל (ועיין במ"ל ברמב"ם פי"ב מה' אבות הטומאה) דספק דרבנן לקולא אין חילוק בין ס' דמציאות לס' דדינא והביא ראי' מהרמב"ם שם), כיון דאיקבע איסורא, ובאיקבע איסורא בדרבנן נמי אזלינן לחומרא, אלא ודאי דס' דדינא לא מקרי איקבע איסורא ובזה יתיישב מה שהקשה הכ"מ על הרמב"ם (פ"ט מה' מעה"ק ה' יג) דלחם המורם מן התודה ס' תרומה היא לפיכך אין חייבין עליו מיתה וחומש כתרומה ואינו מדמע כתרומ' וכתב הכ"מ בפ' התודה (ד' עז) בעי' דל"א ופסק בה לקולא לענין מיתה וחומש כו' ועל מה שכתב ואינו מדמע כתרומה יש לתמוה דכיון דספיקא הוא ה"ל למיפסק לחומרא אבל לפי מה שכתבתי דס' דדינא בס' דרבנן אזלינן לקולא ניחא שפיר דדימוע הוי דרבנן, ועיין במה שכתב שם הכ"מ בשם הרי"ק: [והכי משמע נמי ממה שהבאתי בספר עמק יהושע (סי' ד) ממה שכתב הרמב"ם (ספ"ב מה' נגעים) דיראה לו דספק בהרת קדמה דטומאת' בספק, והקשו כיון דטומאת' בס' מדרבן, א"כ אמאי חייב הז"מ בסנהדרין (ד' פז) ע"ש מה שהארכתי בזה, ואם ס' דדינא הוי כמו איקבע איסורא הוי ס' דאוריתא]

אך לכאורה יש להוכיח דס' דדינא אסור מן התורה ממה שכתב הרמב"ם (פ"י מה' שגגות ה' ב) נטמא וידע שנטמא, אבל לא ידע באיזה אב כו' ה"ו ספק כו' יראה לי שאלו החייבים קרבן מספק אינן מביאין קרבן שמא יכניסו חולין לעזרה וא"ת הלא חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים אסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו, אבל מי שאינו מחוסר כיפורים אינו מביא קרבן מספק, והשתא אם ס' דדינא לא הוי איקבע איסורא א"כ פשיטא שאינו מביא קרבן ויכניס חולין בעזרה משום ספק, אלא משמע דס' דדינא מקרי איקבע איסורא וע"כ אומר הרמב"ם דיראה לו שאינו מביא קרבן מספק משום שאין מכניסין חולין בעזרה, ולזו רמו גם בס' שה"ע, אך באמת כוונת הרמב"ם הוא מה שכתב שיראה לו היינו אעפ"י שהקרבן הוא עולה ויורד וא"כ יכול להביא חטאת העוף וחטאת העוף מביא אע"ג דלא איקבע איסורא דהא יולדת בספק מביא חטאת העוף וע"כ הוה אמינא שמביא חטאת העוף דאע"ג דס' דדינא לא איקבע איסורא, אעפ"כ יכול להביא חטאת העוף ע"ז אומר דיראה לו דאינו מביא חטאת העוף הבאה על הספק דזהו דווקא להכשירה לאכול בקדשים, אבל מי שאינו מחוסר כיפורים אינו מביא קרבן אפי' חטאת העוף נמי ואדרבא לכאורה יהי' ראי' מזה דס' דדינא לא מקרי איקבע איסורא, שבעשעה"מ הקשה על הרמב"ם שכתב דאינו מביא חטאת העוף הבאה על הספק, רק מחוסר כיפורים א"כ אמאי כתב הרמב"ם (פ"ט מה' נזירות דין ט) וז"ל מת א' מהם ה"ז מביא חטאת העוף, ועולת בהמה, ויאמר כו' ואם טהור הייתי העולה מחובתי, וחטאת העוף ספק, הרי אע"ג דנזיר אינו מחוסר כיפורים, ומותר לאכול בקדשים ואפ"ה מביא חטאת העוף מספק, ואיך כללא כייל דמי שאינו מחוסר כיפורים אינו מביא קרבן מספק

ולפי מה שביארתי א"ש כיון דס' דדינא לא הוי איקבע איסורא ואינו אסור אלא מדרבנן, ע"כ אינו מביא חטאת העוף הבא על הספק, אלא במתוסר כפורים שאסור לאכול בקדשים אבל לא בשארי חטאות, אבל בהא דנזיר היינו בשני נזירים שנטמא א' מהם כו' ואח"כ מת א' מהם כמו דאיתא התם ברמב"ם (ה' יד) ובשני נזירים אמרינן בנזיר (ד' נו) קתני שני נזירים שאמר להם ראיתי א' מכם שנטמא כו' ואמאי כל ס' טומאה ברה"י, היכי ילפינן מסוטה כו' והכא שני נזירים והאי דקאי גביהון הא תלתא וה"ל ס' טומאה ברה"ר, ומשני באומר ראיתי שנזרקה טומאה ביניכם, וכתבו התוס' וא"ת יביא כל א' קרבן טומאה ודאי דכל ס' טמאה ברה"י שורפין עלי' את התרומה ותירצו דלא ילפינן מסוטה, אלא דבר שאפשר להיות אבל דבר שאי אפשר להיות לא גמרינן מסוטה, ולכאורה קשה כיון דלא גמרינן מסוטה, א"כ הדר' קושי' לדוכתא דנעמידנו על החזקה, אך כוונת התוס' דלא גמרינן מסוטה שיהי' שניהם וודאים שזה אי אפשר להיות, אבל בתורת ס' גמרינן מסוטה, דבתורת ס' לא סתרי אהדדי, וע"כ כיון דגמרינן מסוטה ה"ל ספק דאורייתא, וכיון דהוי ס' דאורייתא, ע"כ מביא חטאת העוף אע"פ שאינו מחוסר כיפורים משום דהוי ספק דאורייתא ולא גרע מאשם תלוי שאע"פ דלא הוי מחוסר כיפורים נמי מביא אשם תלוי משום דאיקבע איסורא והוי ס' דאורייתא, וע"כ מביא א"ת, ולכן בשני נזירים מביא חטאת העוף הבא על הספק נמי, אע"ג דלא הוי מחוסר כיפורים משא"כ בספק דרבנן, והראי' דאמרינן בפ"ב דנדרים (ד' יד) ורמי דר' יהודה אדר' יהודה מי אמר ר' יהודה לא מעייל אינש נפשי' לספיקא ורמינהו כו' אמר רבא גבי כרי קסבר כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל אינש נפשי' לספיקא, דאלו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל על ס' לא מצי לגלח, ופי' הר"ן והרא"ש מש"ס חולין בעזרה והא בפסחים (דף כב) אמרינן דר' יהודה ס"ל דחולין בעזרה לאו דאורייתא אלמא דאע"ג דס"ל דחולין בעזרה לאו דאורייתא אפ"ה אינו מביא קרבן משום חולין בעזרה משא"כ בשני נזירים דה"ל ספק דאורייתא ע"כ מביא חטאת העוף אע"פ שאינו מחוסר כיפורים

ובזה יתיישב מה שהקשה השעה"מ על המ"ל ברמב"ם (פ"ג מה' נזירות) אהא דאמרינן בפ"ב דנדרים (דף יט) כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשי' לספיקא, דאלו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל, ועל ספיקו לא מצי לגלח, וכתבו רש"י והרא"ש דטעמא דס' נזירות חמור מודאי משום דאינו יכול לגלח, משום דלא מצי לאתויי קרבן מספק תיפוק לי' דלא מצי עביד הקפה, דקא עבר אלאו דלא תקיפו, ולא מצי עבר עלי' מן הספק, ואולי איצטריכו להאי טעמא למאן דאסר הקפת כל הראש מדרבנן וכמו דאמרינן בנזיר (דף כט) ומ"מ עדיין קשי' לי אף דנימא