נחלת יהושע מד

אי הוי שאיל הוי אמרין לי' א"ר יוסי בר' אבין משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ס' מבעוד יום נתכפר לו ס' משחשכה נתכפר לו דאין מביא אשם תלוי ולא מיבעי כו', וכן פסק הרמב"ם (בפי"ד מה' שגגות ה"ה) ב"ד שהורו כל העושה כפי הוראתן שפשטה ברוב ציבור מאחר שידעו ה"ז מביא אשם תלוי הואיל והי' לו לשאול בכל עת על דברים שנתחדשו בב"ד ולא שאל ה"ז כמו שנסתפק לו אם חטא ואם לא חטא, אלמא דבס' דדינא מתחייב אשם תלוי ואע"ג דהרמב"ם בהלכות שגגות (פ"ח ה"ב) כתב שאינו חייב אשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית, אלמא דס' דדינא מקרי איסור קבוע ודומה למ"ש המ"ל בה' טוען דיש מקום לדמות ספק דדינא לס' דתרי ותרי ולא לספיק' דעובדא ע"ש

ולי נראה שאין מזה הוכחה כמו שהארכתי בח"ב (בדרוש ו) ע"ש ולפי מה שביארתי שם לא מוכח ממתניתין דהא הראב"ד כתב בפי"ד מה' שגגות דוקא שעשה אחר שחטאו רוב הקהל על פיהם שכבר נתחייבו בב"ד אבל אם עשה עד שלא חטאו רוב הקהל מביא חטאת יחיד שהרי פסק למעלה דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב וכש"כ כשעשה אחר שחזרו שהוא חייב וע"כ כיון שאין ספק בחטא דהא יחיד שעשה בהוראת כו' חייב אלא הספק הוא אם נתכפר בכפרת הציבור וע"כ הוי כמו איקבע איסור' דהא חטא בודאי (וע"ש בח"ב דרוש ו) שביארתי הא דאמרינן בהוריות (דף ד) משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו ס' מבעוד יום כו' ס' מחשיכה נתכפר לו שאינו מביא אשם תלוי, וביארתי שם שהטעם משום דהוי ס' בכפרה ע"ש היטב) ועל סתם מתניתין בלא"ה לא קשי' דאפשר דאינהו סברי דלא בעי קביעות' לאיסור' והא דאמרינן התם ר"א אומר ספק משום סומכוס אמרו תלוי אר"י א"ת איכא בינייהו דר"א סובר דחייב אשם תלוי ניחא שפיר דהא ר"א לא בעי חתיכה מב' חתיכות כמו דאמרינן בכריתו' (דף יח) ר"א לא בעי קביעות' לאיסור' וע"ש בתוס' דר' אלעזר גרסי' וגם ר"ע ור"ש דאיירי במתניתין הא כתבו התוס' בסנהדרין (דף ד) דלא בעי חתיכה מב' חתיכות וא"כ לא מוכח מידי לא מהרמב"ם ולא מגופא דמתניתין (ועיין בח"ב דרוש ו) שהארכתי בזה הרבה וביארתי הירושלמי דהוריות

[ובמ"א ביארתי דהא דאמרינן ר"א אומר ספק אינו בתורת ספק דדינא אלא דהדין הוא דהוי כמו ס' חתיכה מב' חתיכות וכה"ג יש ביומא (דף מז) א"ר יוחנן הדר פשטו כו' בין הבינים ספק הוא, וכתבו התוספת לא ידענא מאי קאמר הדר פשטה הא כי הוה מיבעי' לי' ספק הוא כו' וכתבו התוספת שם דבודאי ספק הוא ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו ע"ש, והכי משמע קצת ברמב"ם ע"ש ועוד יש לדחות בכמה גווני]

ויש לי להביא ראי' דס' דדינא לא הוי איקבע איסורא, מהא דאמרינן בגיטין (ד' ע"ג) תיר ימים שבינתים בעלה זכאי במציאתה כו' כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שאינה צריכה הימנו גט שני, דברי ר' יהודה, ר"מ אומר בעילתה תלוי', ר' יוסי אומר בעילתה ספק כו' מאי איכא בין ר"מ לר' יוסי, אר' יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו לר"מ לא מייתי אשם תלוי, ולר' יוסי מייתי אשם תלוי, וכתבו התוס' ר' יוסי אומר בעילתה ספק, ומביא אשם תלוי, ולא בעי ר' יוסי חתיכה מב' חתיכות, וה"נ סבר בפ' דם שחיטה (ד' כג) ותחילה כתבו התוס' דטעמא דר' יוסי דאמר מגורשת ואינה מגורשת, משום דמספקא לן אם חלין הגירושין משעת נתינה כר' מאיר, או חלין שעה אחת קודם מיתה כר' יהודה, וא"כ הוי ס' דדינא, ואפ"ה כתבו התוס' דלא הוי חתיכה מב' חתיכות אלמא דס' דדינא לא הוי איקבע איסורא

[ודע שהתוס' כתבו שם אשם תלוי א"ב דלר"מ דאמר בעילתה תלוי' לא מייתי אשם תלוי, אלא הדבר תלוי ועומד אם מת מאותו חולי, מגורשת משעת כתיבה, ואי לא מת חייב חטאת, ושמא אי הוי מספקא לן אם מת מאותו חולי ואם לאו לר"מ מייתי נמי אשם תלוי עכ"ל, וכתב המהרש"א דנראה דכתבו שמא משום דמספקא לן בדר"מ אי בעי ר"מ חתיכה מב' חתיכות אי לאו, ותמיהני מאוד על המהרש"א, דהא אמרינן רפ"ד דכריתות (ד' יח) אתבי' נמצא על שלו טמאים וחייבים בקרבן כו' ותני עלה וחייבים באשם תלוי, אישתיק לבתר דנפיק אמר מ"ט לא אמרי לי' הא מני ר' מאיר היא דלא בעי קביעותא לאיסורא דתנן השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב וחכמים פוטרים, אלמא דר"מ סובר דלא בעינן חתיכה מב' חתיכות ומאי נסתפקו התוס' בזה

ועוד דר"מ סבר יותר דלא בעינן חתיכה מב' חתיכות מר' יוסי דיש לדקדק דמשני לי' הא מני ר' מאיר היא, אמאי לא קא משני ר' יוסי היא, ונשמע מינה דר' יוסי בשיטת ר"א קאי כמו דמשני התם לר' מאיר וכמו דאמרינן בכריתות (ד' כג) א"ל רבא לר"נ לר' יוסי חטאת הוא דלא מייתי שניהם, הא אשם תלוי מייתי שניהם, היינו ת"ק, וכ"ת חתיכה מב' חתיכות א"ב, והתני' ר' יוסי אומר זה מביא אשם תלוי, וזה מביא אשם תלוי כו' אלא ודאי דמרבי יוסי לא מוכח אלא דלא בעינן ב' חתיכות וכן אפשר לברר איסורו דהא ר' יוסי מחייב אע"ג שתחילה אכל א' את הראשון, אבל מ"מ לא מוכח דלא בעינן קביעותא לאיסורא, וכמו דאמרינן שם בכריתות (ד' יח) איכא בינייהו כגון שהי' לפניו ב' חתיכות ואכל א' את הראשונה כו' לרבא ליכא מצוות, לר' זירא א"א לברר איסורו לר"נ איקבע איסורא, וע"כ מביא מדר"מ דלא הוי חתיכה מב' חתיכות ולא בעינן קביעותא לאיסורא יותר מדר' יוסי דהתם איקבע איסורא וא"כ כיון דאמרינן בגיטין (ד' עג) דלר' יוסי מייתי אשם תלוי לדידי' דס"ל דספיקא הוי ולא בעי חתיכה מב' חתיכות מכש"כ לר"מ

ואיפשר לומר דכוונת התוס' דמספקא להו אם מייתי אשם תלוי דשמא לא מייתי אשם תלוי לר' יוסי, רק בס' דדינא דמספקא לי' אם מתגרשת מהיום, או סמוך למיתה, אבל בס' אם מת מאותו חולי לא, דבס' דדינא לא אזלינן בתר חזקה כמו שביארתי במ"א בארוכה, אבל בס' אם מת מאותו חולי הוי ס' דמציאות, וליכא לחיובי' אשם תלוי, דהא צריך למיזל בתר חזקה, וחייב חטאת וכמו שכתבו התוס' בכתובות (דף כב) עי"ש, ועיין ברמב"ם שכתב פ"ח מה' שגגות והוא הדין לס' מגורשת שהרי נקבע האיסור עי"ש מה שכתב הלח"מ, דהטעם הוא כמו שכתבו התוס' בכתובות (דף כב) דחזקה דאשה דייקא ומינסבא מרעא לחזקת א"א, וסובר דגבי גירושין נמי אמרינן דחזקה דייקא ומינסבא, מרע לחזקת א"א, וה"מ גבי שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אבל הכא דלא שייכא דייקא ומנסבא, אפשר דחייב חטאת משום דאוקמ' אחזקת א"א

ועוד איפשר לומר מה שנסתפקו התוס' לר"מ אם חת מאותו חולי אי מייתי אשם תלוי, אפשר לומר משום דלא הוי ס' כל כך כמו דאמרינן בב"ב (דף קנג) גבי ההיא מתנתא דהוי כתיב בה כד הוי קציר ורמי בערסי', ולא כתב בה ומגו מרעי' איתפטר לבית עולמי', אמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו כו' כמאן אזלא הא שמעתתי' דרבה כר' נתן, וכתבו דר"מ נמי סובר כר"נ, וע"כ מסתבר יותר לומר שמת מאותו חולי ולא הוי א"א ע"כ נסתפקו התוס' אי מייתי אשם תלוי, אבל לא משום חתיכה מב' חתיכות כמו שכתב המהרש"א]

אך מהתוס' אין ראי' דס"ל בכתובות (ד' כב) דאיקבע איסורא משום שהי' בחזקת א"א ע"ש, אבל לא דתרי ותרי הוי איקבע איסורא, וע"כ אפי' אי נימא דס' בדינא הוי כמו ס' דתרי ותרי אפ"ה לא הוי איקבע איסורא,