נחלת יהושע מג

אבל דבר שהוא בקום ועשה, א"כ תוכל אתה ליתן שיעור כפי שיוכל אותה המעשה להתקיים ע"כ די בשעה אחת משא"כ בדבר שהוא בשב ואל תעשה, וכה"ג מצינו בגיטין (דף פג) ה"ז גיטיך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות שלשים יום ה"ז כריתות, וכתבו דהאי לעולם לאו דוקא ואגב דקאמר אח"כ שלשים יום ה"ז כריתו' נקט נמי לעולם, אבל אם מתנה ע"מ שתניקי את בני אמרינן בגיטין (דף עה) כל סתם נמי כמפרש יום א' דמי, וכה"ג אמרינן בקידושין (דף סג) ע"מ שירצה אבא כיון שאמר הן ה"ז מקודשת, אבל ע"מ שלא ימחה אבא כל אימת שמוחה אינה מקודשת, ואפילו נתרצה פעם אחת אם אח"כ מוחה נתבטל הקידושין כמו דאית' בש"ע אה"ע (סי' לח) ועיין במ"מ (פ"ח מה' גירושין) ולא כמו שכתב הנתיבות דהטעם דהא דמחית אינש נפשי) לספוק' הוא שתחול עליו כודאי, וכמו שהוכחתי לעיל, דאם הספק הוא בתורת ודאי איך אמרינן דספיק' חמור מודאי

[ובחידושי לקדושין כתבתי ליישב מה שדקדק בס' המקנה דקדוק קטן על הא דאמרינן בקידושין (דף סד) למימרא דר"מ סובר דמחית אינש נפשי' לספיקא ור' יוסי סבר דלא מחית אינש נפשי' לספיקא, והא איפכא שמעינן להו, ולפ"ז הקושיא הוא בין על ר"מ ובין על ר' יוסי, ובנדרים (דף סא) איתא למימרא דר"מ סבר לא מעייל אינש נפשי' לספיקא, ור"י סכר מעייל נפשי' לספיקא ואמאי לא קאמר דאיפכא שמעינן להו ויהי' הקושי' מר"מ על ר"מ ומר' יוסי על ר' יוסי, וע"ש שנדחק בזה, ולי נראה ליישב ע"פ מה שכתב הרשב"א בחידושיו לנדרים (דף יט) דקשה לי' הא דאיתא התם דסתם נדרים להחמיר, ואולם לקמן בר"פ קונם יין (דף סא) וכן בקדושין פ' האומר (דף סד) דפליגי ר"מ ורבי יוסי גבי מי שהי' לו שתי כיתי בנות, אומר קדשתי את בתי הגדולה כו', וקי"ל כר' יוסי דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי, וי"ל דהתם ה"ט משום דספוקי חמור מודאי דאלו ודאי לא מיתסר אלא בחדא, ובספיקא כולן אסורות, והילכך כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל אינש נפשי' לספיקא, וכ"ת א"כ אמאי פרכינן התם, והא איפכא שמעינן להו ממתניתין, דעד לפני הפסח לימא התם משום דספיקו חמור מודאי, לא היא, דלר' יוסי ניחא אבל לר"מ כש"כ קשיא, דהשתא היכא דספיקא חמור מודאי מעויל אינש נפשי' לספיקא היכא דאין ספיקו חמור מודאי לא כש"כ והשתא ניחא הא דלא קאמר במס' נדרים והא איפכא שמעינן להו, דכיון דמחלק שם בנדרים (דף יט) בין ספיקו חמור מודאו לאין ספיקו חמור מודאי, וע"כ לא קשה מר' יוסי אדר' יוסי, דהא שסובר בקידושין דאינו אסור אלא הגדולה שבגדולות, היינו משום דאי אמרת מחית אינש נפשי' לספיקא, הרי ספיקו חמור מודאי וע"כ סובר דאינו אסור אלא הגדולה שבגדולות, וע"כ לא מקשה רק מדר' מאיר אדר' מאיר, דאפילו בקידושין סובר דכולן אסורות אלמא שסובר דאפילו בספיקו חמור מודאי לא מעייל אינש נפשי, לספיקא, וע"כ קשה אהא דעד פני הפסח, וע"כ לא קאמר במס' נדרים, רק ורמינהו דעיקר הקושי' הוא מו' מאיר אדר' מאיר

והכי משמע קצת בירושלמי (פ"ג דקידושין) ר' ירמי' בעי קומי ר' זעירא מחלפא שיטתי' דר' מאיר מחלפי שיטתי דר' יוסי, תמן הוא אומר עד שיצא כל הרשויות הגדולות כו', א"ל משמת בן עזאי ובן זומא בטלו השקדנים ולא עמד שוקד עד שעמד ירמיה, א"ר בא ברי' דר' חיי' בר אבא והוא מקנתר להון, לא כבר קשית' הרי עולם, לא כבר קשית ר' אלעזר קומי ר' יוחנן מחלפא שיטתי' דר' מאיר ואמר לון לית היא מחלפא כו' אלמא דעיקר הקושיא היא מדר' מאיר כמו שאומר לא כבר קשות ר' אלעזר קומי ר' יוחנן מחלפא שיטתי דר' מאיר אבל לא מדר' יוסי אדר' יוסי (ואפשר לומר שע"ה הקפיד ר' זירא על ר' ירמיה ואמר שלא עמד שוקד משמת בן עזאי עד ר' ירמיה, שר' ירמיה הקשה משניהם, ובירושלמי (פ"ח דנדרים) איתא ר' ירמי' בעי קומי ר' זעירא מחלכא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר עד שיצאו כל הרשויות הגדולות ובקידושין נמי לא מסיים הקושיא אלא אליבא דר' יוסי ואפשר דמקשה מר' יוסי אר' יוסי, דר"מ אפשר שמחמיר בקידושין באיסור ערוה, וכה"ג אמרינן בירושלמי (בפ"ג דעירובין ה' ה) אמר ר' יוסי בר בון בכל אתר אית לי' לר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן, והכא לית לי', א"ר מתניי' על שם חומר הוא בעריות וע"כ לא הקשה רק מר' יוסי אר' יוסי, וע"כ הקפיד ר' זעירא דעיקר הקושי' הוא מר"מ אדר"מ

ועוד יש לחלק דהא דאמרינן דסובר ר' יוסי גבי נדרים דעד שיצא היינו משום דדומה לסוף נזירות דאיתא בפ"ק דנזיר (דף ח) הריני נזיר ע"מ שיהיה כו' ר' יוחנן אמר אפילו תימא ר' יהודה התם לא נחית לנזירות, הכא נחית לנזירות, במאי לסלוקי מני' כו' וע"כ עיקר הקושיא הוא רק מר"מ אדר"מ ומבואר במ"א]

הרי נתברר דבס' הקדש בס' דדינא לא מוקמינן אחזקת מ"ק וע"כ אמרינן בפ"ב דנדרים (דף יט) דהקדיש את הכוי אע"פ שהוא קדוש רק מספק, כמו שביארתי דלא כהנתיבות

אך לכאורה יש להקשות ע"ז מהירושל' סוף בכורים (פ"ב) הכותב חייתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי ואמרינן בירושל' שם (פ"ב דביכורים) מתניתין דלא כרבי דתני הקדיש חייתו ובהמתו לא הקדיש את הכוי ר' אומ' הקדיש את הכוי וכן העתיק הר"ש מתניתין דלא כר"מ דתני' המקדיש חייתו ובהמתו לא הקדיש את הכוי ר"מ אומר הקדיש את הכוי, וא"כ קשי' בין לפי מה שכתב הנתיבו' (ובין מה שכתבתי) דהא דאמרינן מחית אינש נפשי' לספיק' היינו בתורת ודאי, וא"כ דילמא סבר רבי דהכותב חייתו ובהמתו לא כתב לו את הכוי היינו משום דהמוציא מחבירו ע"ה משא"כ בהקדש דקדוש משום דמתי' אינש נפשי' לספיקא והוי בתורת ודאי ולפי מה שכתבתי דהטעם דקדוש מספק משום ס' אסור' א"כ אמאי אמר דלא אתי כרבי דמה מדמה ס' ממון לס' איסור'. אך עיין ברא"ש שהקשה על הירושל' דכיון דתנא דמתניתין סובר דאם אמר שזה חיה ובהמה הרי הוא נזיר אלמא דאפי' גופי' מחית נפשי' לספיק' וא"כ מכש"כ דממונא מחית נפשי' לספיק' כמו דאית' בנדרים (דף יח) והניח בצ"ע. אך לפי מה שהבאתי לעיל מה שכתב הלח"מ ברמב"ם (פ"ב מה' נזירות ה"י) דאע"ג שספק נזירות להקל אפ"ה הוי נזיר ודאי כיון שיש בו כל הדברים שהוא בהמה במקצת ואין בהמה במקצת והיינו דוקא אם אמר שזה חיה, היינו שהוא מקצת חיה או בהמה דהיינו מקצת בהמה והכוי יש בו חיה ובהמה משא"כ אם הקדיש חיה ודאי או בהמה ודאי לא הקדיש את הכוי, אבל מה שהקשיתי צ"ע דמהו הדימוי ס' ממונא שהממע"ה לספק הקדש, וא"כ משמע מזה כדעת המ"א דבס' הקדש נמי מוקמינן אחזקת מ"ק, ויש ליישב. וכבר הוכחתי מהש"ס דילן דלא כמו שכתב המ"א, ויתבאר עוד בסימנים שאחר זה

והנה כיון שביארתי דכוי הוי ס' דדינא, וראיתי להח"ש שהוכיח דכוי הוי ס' דמציאות והוא מחמת שהאריך בזה דס' דדינא הוי כמו ס' דתרי ותרי ואיקבע איסור' לדעת הרמבים. והוקשה לו מהא דאמרינן בכריתו' (דף יח) איתבי' רבא לר"נ ר"א אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי, ומשני ר' אליעזר לא בעי קביעות' לאיסור' אלמא דלא הוי איקבע איסור' וע"כ נדחק בזה דכוי הוי כמו ס' דמציאות, ע"כ ראיתי להאריך בה ולהוכיח דאפילו לדעת הרמב"ם לא הוי ס' דדינא כמו איקבע איסור' וכמו שאבאר, והנה בנידון זה נסתפק ג"כ בעל ששה"ע אם ס' דדינא אסור מן התורה, אפילו להרמב"ם דס"ל דספיקא דאוריית' מן התורה לקולא ע"ש

והנה הח"ש הוכיח מהא דאמרינן בפ"ק דהוריות (דף ג) תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר ר"א אומר ספק', משום סומכוס אמר' תלוי אר"י אשם תלוי איכא בינייהו, א"ר זירא משל למה הדבר דומה לאדם שאכל ס' חלב ס' שומן ונודע לו שהוא מביא אשם ולא מבעי למ"ד ציבור מייתי דמפרסמא מילתא אלא אפילו למ"ד ב"ד מביאין דלא מפרסמא מילתא