נחלת יהושע מ

הכין, אלא על האחרונה. והק"ע גריס בהיפוך חברי' אמרין על האחרונה א"ל ר"י אומרים לו צא ואת אמר הכין אלא על הראשונה ויפה כיון, והכי פירושו דאם נטמא בעזרה אית' בשבועות (דף יד) דבא לו בארוכה חייב בקצרה פטור וע"כ מבעי' לי בירוש' דאימתי עובר אם בא לו בארוכה דלכאורה לפי מה שמתחיל לילך בארוכה שיעור קצרה אינו עובר, דהא אם בא לו דרך קצרה הי' נמי הולך כזה השיעור וא"כ עיקר העבירה הוא באחרונה מה שהארוכ' ארוכה יותר משיעור קצר', וע"ז אמרו חברי' דעובר באחרונ', וע"כ אמר ר"י דאיך עובר דהא אנוס הוא לצאת ואנן אומרים לו צא דהא אם יחזור ויעבור דרך קצרה יהי' השיעו' יותר, וע"כ א"ל ר"י אומרים לו צא ואת אמרת הכין אלא על הראשונה פי' בשעה שהתחיל לילך בארוכה, ואע"ג שלא הוסיף עדיין בהליכתו יותר מעל הקצרה בתחילת הליכתו, אעפ"כ כיון שאנו יודעים שיהי' מוכרח לילך אח"כ יותר, עובר בשעה ההיא, ולכאורה יש לומר ג"כ הנ"מ לענין התראה, דאם עובר בתחילת היציאה לא נוכל להתרות דהא בעי התראה בשעת האיסור, אך אפש"ל דהכא לא הוי התראת ספק דהא ידעינן בבירור אם הולך בארוכה שמוכרח הוא לצאת דאל"ה יעבור על השהי', ועיין בשבועות (דף טז) צריך שהי' למלקות ובשבועות (דף יז) בא לו בארוכה שיעו' קצרה מהו שיעור גמירי ע"ש ודו"ק, עכ"פ מוכח מהירוש' דאע"פ שהוא אנוס אח"כ אעפ"כ עובר על למפרע, וכמו שביארתי על הירוש' דר"ה שלמה שנתו בעצרת כו', אך הכא האונס ידוע בתחילה אבל כבר ביארתי בשיטת הרמב"ם בענין ביטלו ולא ביטלו אם נאנס אח"כ הוי אונס אע"פ שתחילה לא הי' אונס דבעינן שיעבור ברצון בסוף, וכמו שביארתי לעיל בתשובה (סי' ג) שאין ראי' מבתי ערי חומה

והנה אית' בירוש' (פ"ג דתרומות) אימתי הוא עובר (פי' אם הקדים מעש' לתרומה שעוב' משום מלאתך ודמעך לא תאחר וקא מבעי' לי' אימתי הוא עובר אם בשעה שהפריש המעש' או בשעה שהפריש אח"כ התרומה) ר' חיי' בר בא אמר מתחילה ר' שמואל בר ר' יצחק אמר בסוף מה נפיק מביניהו לשירוף הכרי, פי' דר"ח סובר דעובר בתחילה כשהפריש המעשר, ור"ש סובר דעובר בסוף פי' כשהפריש אח"כ התרומה, ולכאורה הוא כמו פלוגת' דיומא לענין הכנסה יתירה, אך דא"כ הי' לו להקשות כמו שמקשה בהכנסה דאיך עובר אח"כ דהא אנן אומרים לו לתרום דהא אמרינן בתרומות (פ"ג) ומייתי לה בתמורה (דף ה) דמה שעשה עשוי וא"כ צריך לתרום התרומה אח"כ, וא"כ קשה דאיך עובר, אלא ודאי הא דאמרינן שעובר, אח"כ היינו שעובר למפרע אע"ג דהגמר של הלאו נגמר אח"כ אעפ"כ הרי הוא עובר על הלאו למפרע, אבל לא שעובר על הפרשת תרומה דהא מן הדין צריך לתרום, אלא דאם תורם אח"כ עובר למפרע על המעש', וע"ז אומ' מה ביניהן לשירוף הכרי פי' דאם נשרפה הכרי ולא תרם' (דליכא למימר דאם עובר אח"כ תו לא יתרום דהא חייב לתרום כמו שביארתי), וע"כ ליכא נ"מ רק לשירוף הכרי, דאם עוב' בתחילה הרי הוא עוב', אבל אם אינו עוב' רק בסוף אינו עוב' דהא נשרף הכרי ולא תרם, ולכאורה הי' אפש' לומ' לענין התראה דאם עובר תחילה אפשר להתרות בו אבל אם עובר לבסוף אי אפשר להתרות בו בתחילה דהא בעינן התראה בשעת האיסו' ובסוף לא יכול להתרות בו דהא מן הדין חייב לתרום, אך לפי מה שביארתי דכיון דודאי צריך לתרום אח"כ אפשר דלא הוי התראת ספק ואפש' להתרות בו בתחילה, ועוד דהא פלוגת' היא בירושל' אי לוקה וכן בתמורה (דף ד') וע"כ ליכא נפקות' לענין התראה כיון שאין לוקין על לאו זה רק לענין שירוף הכרי דאם עובר בסוף אינו עובר דהא נשרף הכרי וכן אמר התם ר' שמואל בר אבא בעי מעשר ראשון שהקדים בשבלים עובר או אינו עובר אלא על הסדר, פי' דהא אמרינן בביצה (דף יג) מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה וא"כ א"צ לתרום אח"כ, וע"כ אם אינו עובר רק לבסוף אינו עובר הכא דהא אינו מפריש ת"ג, אבל אם אם עובר בתחילה הכא נמי עובר, ועיין רש"י שם (דף יג) אמר רבא קנסא ע"ש ברש"י על שהקדים וגרם לעבור על ד"ת שהמשנה סדר המעשרות עובר בלאו מלאתך ודמעך כו' ודו"ק

הרי נתבאר דאע"פ שהי' יכול לקיים מתחילה ונאנס אח"כ דהוי אונס, וכמו שביארתי כן נ"ל

סימן ו

שאלה אם יש לו מעות של צדקה, ומסופק אם הם מעות צדקה, אם מחויב ליתנם לעניים או לא

תשובה כבר הארכתי בזה הרבה בספרי עמק יהושע (סי' טו) ע"ש והעליתי שם דאינו מחויב ליתנם לעניים, דמעות עניים הוא כדין מעות הדיוט דהממע"ה ע"ש וכעת אוסיף לבאר בענין מה שכתב המ"א על הא דמיבעי' לן בפ"ק דנדרים (דף ז) יש יד לצדקה או אין יד לצדקה, ולא איפשט', וכתבו המפרשים ז"ל דנקטינן לחומרא, וכתב דלכאורה נראה דסותר למ"ש דכל ס' בתחילת הקדש אזלינן לקולא, וכתב שנראה לו לחלק דההיא דפ' מי שמת (דף קמח) דמספקי' לי' בממון זה אי ברשות' דמארי קאי או ברשות דהקדש, בהא דוקא הוא דאמרינן מוקמי ממונ' אחזקה קמיית' אבל בההוא דנדרים אין הספק על גוף הממון אם הוא ברשות בעלים אם לאו עד דנימא אוקי אחזקה קמיית' דאפי' אי הוי צדקה בודאי עדיין ברשותי' דבעלים קאי ויכול לשנותה וליתן אחר תחתיו כמו דאמרינן בפ"ק דערכין (דף ו) אלא לענין חיובא בלבד הוא דמספק' לי' אי חייב לקיים נדרו משום בפיך זו צדקה וכל ס' נדרים להחמיר כו' ע"ש

והנה לכאורה יש להקשות דהא אמרינן בפ"ב דנדרים (דף יח) המקדיש חייתו בהמתו הקדיש את הכוי ר' אלעזר אומר לא הקדיש את הכוי, ובעי למימר התם דפליגי אם מחית אינש נפשי' לספיק' או לא, וא"כ קשה דהא אפי' אי אמרינן מחית אינש נפשי לספיק' אפ"ה אינו רק בתורת ספק ולא בתורת ודאי דהא אמרינן בנזיר (דף יב) הריני נזיר לכשיהי' לי בן כו' אם אמר כשיהי' לי ולד כו' הפילה אשתו אינו נזיר ר' שמעון אומ' יאמר אם הי' בן קיימא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה, ופירש"י דקא סבר ספק נזירות להחמיר והכי אמרינן בפ"ב דנדרים (דף יט) אלא הא ר' יהודה והא ר' שמעון, דתני' הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או נאבד ר' יהודה מתיר ור' שמעון אוס', ורמי דר' יהודה אדרבי יהודה כו' וקאמר רבא גבי כרי קא סבר כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשי' לספיק' דאלו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל על ספיקו לא מצי לגלח, אלמא דר' שמעון דקא סבר דמעייל אינש נפשי' לספיקא, ואפ"ה אמר בנזי' (דף יג) יאמר אם הי' בן קיימא הריני נזי' חובה ואם לאו הריני נזי' נדבה משמע דאפילו מחית אינש נפשי' לספיק' הוא רק בתורת ספק והכי מוכח מדר"י נמי דאמרינן שם דר' יהודה מתיר אם אמר הריני נזיר אם יש בכרי הזה משום דכל שספיקו חמור מודאי לא מעייל אינש נפשי' לספיקא והשתא אי אמרינן דמחית אינש נפשי' לספיקא הוי ודאי א"כ אמאי לא מצי לגלח ולהביא קרבן אלא ודאי דהוא בתורת ספק וא"כ כיון דהוא בתורת ספק דאפילו למאן דסובר דמחית אינש נפשי' לספיקא הוי רק ספק ובכל