נחלת יהושע לט

דלהירושלמי צריך לקיים מיד, אלא שיש לו תשלומין אח"כ וע"כ כיון שאינו רק בתורת תשלומין ע"כ אפי' נאנס אח"כ חייב על שעה ראשונה, וא"כ דמי ממש לשבועה על תנאי, דהוי התראת ספק כמו דאמרינן בשבועות (ד' כח) וע"כ אומר מה מפקא מביניהון שרפה והשליכה לים, דלמ"ד משום התראת ספק לא הוי התראה דלדעת הירושלמי הא דיכול לשלם אח"כ היינו בתורת תשלומין אבל אם לא קיים הרי עובר על שעה ראשונה וא"כ דמי ממש לתנאי, שאם לא קוים התנאי הרי הוא עובר למפרע וע"כ לא הוי התראה

[ולכאורה יש להקשות ע"ז מהירושלמי דפסחים (פ"ז הלכה ג) שהבאתי לעיל דאמרינן שם דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן דהמוציא אינו חייב עד שעה שיאכל, וא"כ קשה דהא הוי התראת ס' דאימתי מתרין בו אם בשעה שמוציאו הא בני חבורה ראוין להמשך אצלו כמו שביארתי לעיל ואם בשעת אכילה הא בעינן התראה בשעת האיסור והאיסור הוא משום לא תוציא וכמו דלא לקי לר' יוחנן בנשבע שיאכל ושרפה והשליכה לים, אך באמת נראה לי שהוא ט"ס דר' יוחנן ס"ל דהתראת ספק שמה התראה וכמי דאיתא בש"ס דילן במכות (ד' יז) עי"ש וכן בירושלמי דפסחים (פ"ז ה"ג) דין כדעתי' ודין כדעתי' דאתפלגין בשני יו"ט של גליות ר' יוחנן אמר מקבלין התריי' על הספק ר' שמעון בן לקיש אומר אין מקבלין התריי' על הספק וכן בירושלמי (פ"ח דנזיר ה' א) התרו בו שניהן כאחד פלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגין בשני יו"ט של גליות ר' יוחנן אמר מקבלין התריי' על הספק ורשב"ל אמר אין מקבלין התריי' על הספק וכן (בפי"א דיבמות ה"ז) עי"ש ולפ"ז צריך להיות בהיפך דטעמא דר"י משום שאין בו מעשה וטעמא דר"ל משום שאין מקבלין התריי' על הספק מה מפקא מביניהון שרפה והשליכה לים, דלר"י חייב דהא ס"ל מקבלין התראה על הספק וע"כ ס"ל נמי דהמוציא אינו חייב משום שבני חבור' ראוי' לימשך אצלו והמוציא א"ח עד שעה שיאכל ואע"ג דהוי התראת ס', דהא עובר אח"כ למפרע אך ר"י לטעמי' דמקבלין התריי' על הספק ודו"ק, ונראה לי הא דאמרינן בירושלמי (פ"ז דפסחים ה' יא) לפי גרסת הק"ע שם וכצ"ל ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש עליו בשר וא' עצם שאין עליו בשר ואמרינן התם ר' ירמי' בעי לית הדא פליגא על ר"ל דר"ש ב"ל אמר עצם שאין עליו בשר מותר לשוברו ומשני לא אמר אלא שלא ילקה הא לאסור אסור ולכאורה צריך להבין כיון דאיתרבי מקרא דא' עצם שיש עליו בשר מבחוץ, וא' עצם שאין עליו כזית בשר מבחוץ ויש עליו כזית בשר מבפנים במקום השבירה כמו דאמרינן בפסחים (ד' פה) ולמה אין לוקין אך ר"ל לטעמי' דס"ל התראת ספק לא שמי' התראה, וע"כ אין לוקין משום דהוי התראת ספק]

והנה במה שביארתי דהירושלמי ס"ל דהחיוב הוא מיד יש להביא ראי' לזה דאמרינן בירושלמי פ"ק דר"ה (ה' א) ולא את חליפיו, א"ר יונה פירשה לוי בן סיסי קומי ר' באומר הרי עלי עולה ועברו עליו ג' רגלים כו' אמר ר' יוסי אם באומר הרי עלי עולה מיד הוא עובר אלא כן אנן קיימים באומר ה"ז עולה אלמא דלדעת הירושלמי אם אומר הרי עלי עובר מיד, וצריך לקיים מיד וא"כ היכי משכחת לה שעובר בג' רגלים (אע"ג דזה ודאי דלדעת הירושלמי אם מביא אח"כ מקיים את נדרו אבל בוודאי דעובר בבל תאחר מיד, וע"כ לדעת הירוש' הא דעובר בבל תאחר ג' רגלים, אינו אלא בנדבה, דכיון שאומר ה"ז כלתה לו נדרו וע"כ גלי לן קרא דעובר בשלש רגלים בבל תאחר, אבל בנדר עובר מיד בבל תאחר, וא"כ ראינו דלדעת הירושלמי מי שנשבע צריך לקיים מיד

ובזה יתבאר הירושלמי שם, ר' חמא חבריהון דרבנן אמר הרי עלי עולה, וחזר ואמר ה"ז, ר' חיננא בעי לא מסתברא כו' אלא אמר ה"ז וחזר ואמר הרי עלי איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על א"ח, והק"ע פירש שם לענין אם חל שיתחייב באחריות, ולכאורה זה ודאי דמחויב באחריות, דהא כיון דאמר הרי עלי כמאן דטעין אכתפי' דמי כמו דאמרינן בפ"ק דמגילה אלא דהבעי' הוא אם עוב' מיד, או כיון שאמר הרי עלי לאחר שאמר ה"ז אם מתחייב בב"ת בשלש רגלים ולא אמר אלא הרי עלי להביאו כשיגיע הזמן כמו בנדבה בשלש רגלים, או כיון שאמ' הרי עלי מחויב להביא מיד, אבל לשיטת הש"ס דילן בפ"ק דר"ה (דף ו) דעל נדר נמי אינו עוב' בבל תאחר אלא בג' רגלים א"כ משמע דאינו צריך לקיים מיד, והקיום שאח"כ אינו בתורת תשלומין אלא דחד זמן הוא ואם נאנס אח"כ פטור, ע"כ לא הוי התראת ספק

והא שנסתפקו התוס' בשבועות (ד' ד) דלמ"ד ביטלו ולא ביטלו לא הוי התראה ה"נ הכא, היינו משום דהתוס' לטעמי' אולי שכתבו במכות (דף יז) דלמ"ד ביטלו ולא ביטלו הוי התראת ספק כמו בתנאי ע"ש, ואע"ג דביטלו ולא ביטלו עצם האיסור נמשך עד לאח"כ, ובעינן שיהי' מזיד ואפ"ה כתבו התוס' דהוי התראת ספק ודמי לתנאי ובקיימו ולא קיימו הוי התראת ודאי משום דמוקמינן אחזקה, וע"כ נסתפקו דהכא הוי נמי התרא' ספק, אבל לפי מה שהכרעתי שם כדעת הרמב"ם ולפי מה שביארתי לעיל החילוק שבין ביטלו ולא ביטלו לנשבע על תנאי א"כ הוי ה"נ התראה ודאי, ואין ראי' מהירוש' דהירושלמי ס"ל דעיקר העבירה אם נשבע שיאכל הוא משעה ראשונה ואפי' נאנס אח"כ נמי חייב, וע"כ הוי התרא' ספק לדעת הירושלמי

והכי משמע בירושלמי (פ"ה דיומא) מתנית' פליג' על ר' ינאי נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו (פי' דאלמא הילוך בשמאל כשרה) ומשני שאני היא שאינו יכול לעשותו כו' ה"מ שאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה, על איזה מהן עובר חברי' אמרי על האחרונה א"ל ר"י אומר לו הכנס ואת אמרת הכין אלא על הראשונה, פי' דאם הכניסן א' א' כיפר אלא דעובר משום הכנסה יתירה דלא הותר לו לכנוס רק ד' פעמים והוא נכנס ה' פעמים, וע"כ מבעי' לי' להירושלמי על איזה מהם עובר ואמרו חברי' שעובר על האחרונה, דהא בד' פעמים הותר לו לכנוס וא"כ העבירה הוא באחרונה, ואמר להם ר' יוסי דאי אפשר לומר דבאחרונה הוא עובר, דהא אמר לו הכנס ואת אמ' הכין (פי' דהא מוכרח הוא ליכנס מחמת הקטרה, וא"כ איך עובר אלא דעובר בראשונה שנטל את המחתה לחוד או את הכף לחוד) וכתב הק"ע דקשה דמאי נ"מ מ"מ הרי הוא עובר, ויש לומר דנ"מ למלקות דכל חייבי מיתות בידי שמים לוקין אם עשה מעשה וקא מיבעי' לי' על איזה מהם מתרים בי' עכ"ל. ולכאורה הי' אפשר לומר דנ"מ על התראה דאם עובר בכניסה אחרונה, א"כ שייך התראה שהוא בשעת האיסור אבל בכניסה הראשונה לא הוי התראה בשעת האיסור דהא ד' פעמים הותר לו לכנוס, אלא דאם נכנס אח"כ בפעם השני הרי הוא עובר למפרע, וא"כ הוי כמו בתנאי דהוי התראת ספק, והראי' דאפי' אם נאנס אח"כ הרי הוא עובר, וכמו שאמר ר"י הרי אומרים לו הכנס, אך אפשר שאינו דומה דהא הכא בפעם הראשון יודעים אנו בבירור שיכנס בפעם השני, דהא צריך להשלים ההקטרה אך בפשיטות יש לומר דנ"מ לענין אם שגג בא' והזיד בא' מהן ועיין ביומא (דף נג) עכ"פ מוכח מהירוש' דאע"פ שבפעם הראשון לא עבר עדיין דהא ארבעה פעמים הותר לו לכנוס (ולדעת הירוש' משמע דס"ל דלא הוי ביאה ריקנית דהא עייל או במחתה או בכף אלא דעובר משום הכנסה יתירה) אלא דאם נכנס אח"כ בכניסה שני' עובר על למפרע על כניסה ראשונה

וכן הא דאמרינן בירוש' (שם) על איזה מהן עובר חברי' אמרין על הראשונה, א"ל ר"י אומר לו צא ואת אמרת