נחלת יהושע לז

מייתי להא דר' שמעון (בספ"ק דמגילה) לא אתא אלא כר' שמעון דאמר מכיון שנזרק עליו א, מן הדמים, הותר הנזיר לשתות ביין ולהטמא למתים, וכן (בפ"ד דנזיר ה' ה) נזרק עליו א' מן הדמים אינו יכול להפר, אמר ר' אליעזר דר"ש היא (פי' דכיון דכבר הותר בא' מן הקרבנות ע"כ לא מצי להפר)

וע"כ מיבעי' ליה שלמים הבאים אחר מיתה לדברי ר"ש מהו שיטעני לחם, פי' לדברי ר"א דאמר אחר כל המעשים כולן, וא"כ הוו ממכשירין, ולא מצינו מכשירים דבאים לאחר מיתה כמו דאמרינן בפ"ק דמנחות (ד' ד) מכשירין לית בהו דאתי לאחר מיתה, ופריך והא עולה ושלמים דנזיר דמכשירים ננהו וקא אתי לאחר מיתה, אר"פ ה"ק א"ר ירמי' לא מצינו הכשר קבוע דבא לאחר מיתה ונזיר הכשר שאינו קבוע הוא דאמר מר גילח על אחת משלשתן יצא

ובזה יתיישב מה דמיבעי' לי' הא משנה מפורשת היא במעילה (ד' יא) ומייתי לה בפ"ק דמנחות (ד' ד) מת והי' כו' דמי שלמים, יביאו בהם שלמים ונאכלים ליום אחד ואין טעונים לחם, דאיפשר לומר דהירושלמי ס"ל דלר"א כיון דהוי בתורת מכשיר ע"כ נשתנה דאם בא לאחר מיתה אינו טעון לחם, כיון דאין לו מה להכשיר, אבל לדברי ר"ש דס"ל דאחר מעשה יחידי, א"כ ה"ל הכשר שאינו קבוע, אפ"ה מביא לחם ובזה פליג על הש"ס דילן דלהש"ס דילן הא דמביא לאחר מיתה, הוא מטעם דהוי הכשר שאינו קבוע דאם גילח על אחת משלשתן יצא, ואפ"ה אינו טעון לחם והירושלמי לא ס"ל הכי, אלא דלדברי ר"ש דס"ל דאחר מעשה יחידי, א"כ ה"ל הכשר שאינו קבוע ואפ"ה מביא לחם, וא"כ אפי' אם מת נמי יביא לחם

וע"ז פשיט לי' וכי בחיים לא על הבטלה הם באים, ואת אמר טעונים לחם, כיון דלדברי ר"ש בחיים נמי בא על הבטלה דהא ס"ל דאחר מעשה יחידי הותר הנזיר לשתות יין ואפ"ה טעונים לחם, וה"נ אם מת טעון לחם כיון דלא הוי מכשיר קבוע וכמו שביארתי תחילה דכל שאינו בתורת חובה יכול להביא אפי' לאחר מיתה

וע"ז אמר ר' יוסי פשיטא לר' בון בשלמים הבאים לאחר הפרה שאינם טעונים לחם, מה ן מיתה מה בין הפרה, מיתה כבר נראו להטען לחם, הפרה לא נראו להטען לחם, ואפשר דקא סבר דהבעל מיעקר עקר, ואפ"ה מביא' שלמים, וכמו דאמרינן בנזיר (דף יח) שמביאה עולת העוף דדורון הוא אבל לחם לא מייתי כיון דבעל מיעקר עקר, או דס"ל דהפרה שהוא בעצם הנדר שהופר הנדר ע"כ אינו מביא לחם כיון דההפרה הוא מצד הנדר, אבל לאחר מיתה שמצד חובת הנדר הוי צריך להביא שלמים עם הלחם, אלא שמת וא"כ אין כאן על מי לחייב, וע"ז מחייב דהא בחיים נמי לא הי' חובה כל כך וע"ז אומר וכי בחיים לא על הבטלה הם באים, וע"כ כיון שאינו חובה כ"כ ע"כ מביא לאחר מיתה נמי וע"ז אומר מיתה כבר נראו להטען לחם פי' דשלמים צריכים לחם אלא שמת, הפרה לא נראו להטען לחם, דהא נתבטל גוף הנזירות ואינם נראים ללחם

ומכל זה נתבאר דלאחר ההפרשה יוכל להביא אע"פ שאינו מחויב, אע"פ שיש לחלק דכיון דעולת ראי' בתורת חוב הוא לא חצי לאתויי לאחר מיתה אפי' לאחר הפרשה אעפ"כ כיון דעולה דורון הוא והופרש יכולים להביא אפילו לאחר מיתה

והשתא לפי מה שביארתי דז' ימים כיון שאינם מופסקין אע"ג דאמרינן כולן תשלומין דראשון, אפ"ה אם נעשה בר פטור אח"כ פטור כמו שכתבו התוספ' בחגיגה (ד' ט) דאם נעשה חיגר פטור, אע"ג דכולן תשלומין דראשון ולא דמי לפסח ראשון ושני דהתם אמרינן דאפילו נאנס אח"כ חייב מחמת פסח ראשון, דהתם הוי כמו רגל בפני עצמו משא"כ בשבעה ימי החג משום דכולה חד זמן הוא, וע"כ אין החיוב נגמר עד סוף ימי החג כמו לר"ח ב"ע בפ"ר ופ"ש, וא"כ מכש"כ במצות מילה אעפ"י שצריך למול בכל יום אעפ"כ אם לא מל יכול למול אח"כ והכרת נמשך כל ימי חייו, ע"כ אם נאנס אח"כ אינו חייב כרת דכל הימים אינם בתורת תשלומין, אלא בתורת עצם החיוב, דהא אפי' בשבעת ימי החג דהוי אינך בתורת תשלומין, ומצוה להקריב בראשון וכן כתב הרמב"ם פ"א מהלכות חגיגה ומצוה להקריב בראשון, לא הקריב בראשון בין שוגג בין מזיד יקריב בשני כו' וכל המאחר ה"ז מגונה, אפ"ה אם נעשה בר פטור אח"כ פטור, מכש"כ מצות מילה ששאר הימים לא הוי בתורת תשלומין אלא בתורת עצם החיוב אם נאנס אח"כ פטור מכרת

ואע"ג שלכאורה משמע מהירושלמי דאע"ג דאם נעשה בר פטור אח"כ פטור, אפ"ה אם נאנס אפשר שחייב וכמו דאמרינן בירושל' והבאתיו בספרי (סי' יט) ר' בון בר חיי' בעי שלמה שנתו בעצרת, אפשר לומר הוא אינו כשר ועובר (פי' אם נשלם לו ג' רגלים בעצרת למ"ד אפילו שלא כסדרן נמי בר"ה (ד' ד) א"כ איך עובר הא אינו יכול להקריב למ"ד נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט) כהדא לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביו"ט, אמר ר' אבהו קיימתי' כשחל י"ד להיות בשבת אין חגיגה באה עמו (פי' דמשני כשחל י"ד להיות בשבת ואימורי שבת קריבין ביו"ט) וע"ז פריך דהא אין חגיגה בשבת אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין והכא הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר (פי' דאע"ג שהוא אנוס אח"כ שלא יכול להקריבו ביו"ט אעפ"כ עובר בבל תאחר מפני שהי' לו מתחילה להקריב, כמו שעובר על בל תלין אע"פ שאינו יכול להקריבה ביו"ט)

ובזה יתיישב מה שהקשה הט"א על הא שפי' רש"י בביצה (דף יט) דקא אתי לאשמועינן עצה טובה שכל מי שיש עליו תודה יביאנה בחג הסוכות ואפי' הוא רגל ראשון אחר נדרו שאם לא יביאנה עכשיו יצטרך לבוא בשבילה לירושלים, שהרי בעליתו ברגל בפסח לא יביאנה מפני חמץ שבה, ולא בעצרת מפני שהוא יו"ט כו' ע"ש. והקשה הט"א דאמאי עובר בב"ת כיון שאינו יכול להקריבה בעצרת אבל לפי מה שהבאתי ראי' מהירושל' לא קשה מידי דאפי' שלמה שנתו בעצרת אפ"ה הי' לו להקריבה מתחילה, וע"כ אע"פ שהוא אנוס אח"כ הי' לו להקריבה בתחילה, וע"כ עובר בב"ת

והנה אית' שם בירושל' א"ר חיננא אלו עבר והביא שמא אינו כשר, מאחר שאלו עבר והביא כשר עובר ולכאורה משמע דפליג אתירוצ' קמא דעובר מכני שהי' לו להקריב מתחילה, אלא דע"כ עובר מאחר שאלו עבר והביא כשר (פי' כיון דאם עבר והביא נדרים ונדבות ביו"ט כשר וע"כ עובר). אך זה תמוה מאוד דכיון דאסור להקריב נדרים ונדבות ביו"ט, א"כ איך עובר על ב"ת כיון דא"א לו להקריב וכן תמה הק"ע, ע"כ נראה לי שר' חנינא מפרש התירוץ הראשון דע"כ עובר אפי' אם נשלמה שנתו בעצרת, ואסור להקריב נדרים ונדבות ביו"ט משום שהי' לו להקריב מתחילה, היינו דוקא אם העכוב הוא רק מחמת היום שאסור להקריב נדרים ונדבות ביו"ט, ואלו עבר והקריב כשר, וע"כ הוי כמו שעברו עליו ג' רגלים אבל אם לא הי' העכוב מחמת היום וכמו דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף ה) כגון שהומם בתוך הרגל, ופי' התוס' ואין ב"ת אלא בכל הרגל, ולא אמרינן בכה"ג שהי' לו להקריב מתחילה דמ"מ כיון שהומם בתוך הרגל א"כ לא עבר עליו כל הרגל דהא הפסול הוא בעצם הקרבן וכמו דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף ו) בכר מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד רב אחא בר יעקב אמר משעה שנראה להרצאה לא פליגי הא בתם הא בבעל מום, אלמא דבתם אינו מצטרף לשנה כיון שלא הי' ראוי להקריב, וה"נ אם הומם בסוף הרגל לא עבר ג' רגלים, וזהו דוקא אם הומם בסוף הרגל, אבל מה שהעיכוב הוא מחמת היום למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט, ואם עבר והביא כשר וא"כ