נחלת יהושע לה

לא מצי מייתי' לי' הואיל ואינו בביאה אינו בהבאה, וכתב המהרש"א דמסקנת התוס' היא דאפי' לר' יוחנן דאית לי' תשלומין דראשון, אפ"ה כיון דהשתא לאו בר חיובא לא מצי מייתי, ומשום הכי לא מצי למימר דא"ב בכה"ג

וכן הוכיח הט"א דאפי' לר"י נמי פטור מהא דאמרינן בריש חגיגה (ד' ב) הכל לאתוי' מאי לאתויי חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני, הניחא למ"ד כולן תשלומין זל"ז אלא למ"ד כולן תשלומין דראשון לאתויי מאי, והשתא אם איתא דחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני חייב, לימא דאתי לאתויי מי שהוא פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר ביום שני, למ"ד כולן תשלומין דראשון, אלא ודאי דאפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון אפ"ה פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר ק ביום שני פטור

ולכאורה צריך להבין דכיון דכולן תשלומין דראשון א וא"כ כיון שהי' פשוט ביום ראשון וחל עליו החיוב, א"כ אמאי לא מייתי אח"כ אעפ"י שנעשה חיגר, ומ"ש מהא דפסח ראשון וב', דשני הוי תשלומין דראשון, שאפי' נאנס בשני חייב כרת מחמת פסח ראשון כמו שפסק הרמב"ם (בפ"ה מה' ק"פ ה' ב') דהזיד ולא הקריב בראשון, ה"ז מקריב בשני ואם לא הקריב בשני, אעפ"י ששגג ה"ז חייב כרת, שהרי לא הקריב קרבן השם במועדו והוא מהגמ' דפסחים (ד' צ"ג) דחייב כרת על הראשון כו' ואמרינן בגמ' דהזיד בראשון ושגג בשני לר' ולר' נתן חייב, ולר"ח ב"ע פטור דתקוני וא לראשון מתקין לי'

ע"כ נ"ל דסברת התוס' הוא דאע"ג דאמרינן דכולן תשלומין דראשון, אפ"ה הוי כמו פסח שני לדעת ר"ח ב"ע, דאמרינן בפסחים (ד' צ"ג) דר' חנני' בן עקבי' חבר שני תקנתא דראשון הוא וע"כ סובר דאף על הראשון אינו חייב כרת אלא א"כ לא עשה את השני, וכמו שפירש רש"י אף על הראשון אם הזיד אינו חייב כרת עד שיזיד אף בשני, אבל אם עשה את השני או שגג בו פטור לגמרי דשני תשלומין דראשון ותקנתא דראשון הוא, ומזיד שלו הוא גמרו של כרת דראשון הילכך באיזה מהן ששגג פטור, וה"נ כל שבעה אפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון, אפ"ה כיון שאם לא הביא בראשון יכול להביא אח"כ, ע"כ השלמת החיוב הוא בתשלום כל השבעה ימים, והא דכולן תשלומין דראשון היינו שאם הי' פטור ביום ראשון פטור נמי אח"כ, אבל לא שאם הי' בר חיובא ביום ראשון יהא חייב אע"פ שנפטר אח"כ וכמו בפסח ראשון ושני לר' חנני' בן עקבי', דבעינן שיהי' מזיד בשני ג"כ, אבל אעפ"כ הוא תשלומין דראשון לענין שאם הי' קטן בפסח ראשון, ואח"כ נתגדל דלא מתחייב רק לרבי שסובר דרגל בפני עצמו הוא, וכן אם שגג בראשון והזיד בשני אמרינן (שם) דלרבי חייב, ולר' נתן ולרחב"ע פטור ואע"ג דהרמב"ם פסק בפסח ראשון ושני כרבי דהוי רגל בפני עצמו, ואם הזיד בראשון אעפ"י שנאנס בשני חייב, היינו משום דהתם לא מימשכי בהדי הדדי אלא הזמנים מופסקין, ע"כ סובר ר' דלא אמרינן דהשלמת החיוב הוא בפסח שני, אלא דהוי רגל בפני עצמו, משא"כ בהני שבעה ימים דחד זמן הוא ואינו מופסק, ע"כ אע"ג דכולהו תשלומין דראשון, אפ"ה אם נעשה חיגר אח"כ ונפטר אינו חייב מחמת חיוב יום ראשון וכמו שביארתי בפ"ר ופ"ש לר' חנני' בן עקבי' והראי' דהא אמרינן בפסחים (ד' פ) במת נמי אפשר דעביד בשביעי דה"ל שמיני שלו, קא סבר עולא כולהו תשלומין דראשון דחזי בראשון חזי לכולהו, דלא חזי בראשון לא חזי בכולהו, אלמא דגבי טומאה נמי אמרינן דכיון דלא חזי בראשון לא חזי לכולהו, ואפ"ה גבי פסח יש תשלומין למי שנטמא, וכמו דאמרינן בפ"ק דחגיגה (ד' ט) שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני מתקיף לה ר"פ הניחא למ"ד פסח שני תשלומין דראשון, אלא למ"ד שני רגל בפני עצמו הוא, מאי איכא למימר, וע"כ אע"פ דבפסח עיקר החיוב הוא בראשון, ואפי' אם נאנס בפסח שני חייב דקיי"ל כרבי דאמר רגל בפני עצמו הוא כמו שכתבו התוס' בפ"ק דחגיגה (ד' ט), אפ"ה לענין שבעה ימי החג בעינן שיהא בר חיובא בכולהו ימי החג, אע"ג דאמרינן דכולהו תשלומין דראשון, וע"כ כתבו התוס' דאם נעשה חיגר אח"כ הואיל ואינו בביאה אינו בהבאה

ולפ"ז אם מת לאחר יום ראשון איך יוכלו היורשים להפריש עולת ראי', אפי' למ"ד שיעבודא דאוריי' דכיון שאינו בביאה אינו בהבאה, ולא גרע מחיגר, דכיון דבעינן שיהא בר חיובא בסוף ימי שבעה ג"כ, ואפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון, וכמו דאיתא שם בירושלמי הפריש חגיגתו ומת היורשים מהו שיביאו אותה, ר' אילא אמר יראה יראה הראוי לבוא מביא ושאינו ראוי לבוא אינו מביא

והא דקאמר בירושלמי (פ"ק דחגיגה) דהפריש עולת ראי' ומת תלוי בפלוגתא דשמואל ור' יוחנן, דלר"י דס"ל שיעבודא דאורייתא אפי' לא הפריש נמי חייבים היורשים להפריש היינו משום להירושלמי לטעמי' דס"ל דאי אמרינן כולהו תשלומין דראשון, דמי לפסח ראשון ושני, דאם הזיד בראשון אע"פ שנאנס בשני חייב, דעיקר החיוב הוא רק ביום ראשון, וע"כ אפי' נעשה בר פטור אח"כ נמי פטור, וכמו בפ"ר ופ"ש, וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דחגיגה) הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט הראשון שהוא חייב מה פליגין בשאר הימים חזקי' אמר יראה יראה את שהוא חייב בא' חייב בשני, את שאינו חייב בא' אינו חייב בב' א"ר כל ז' תשלומין דראשון, א"ר אילא מפסח השני למד ר"י כמה דר"י אמר תמן פסח שני תשלומין דראשון, כן הוא אמר הכא כל ז' תשלומין לראשון, ור' הושעי' אמר כל ז' חובה, מה נפיק מביניהון כו אף בטמא כן נטמא בשאר הימים על דעתי' דחזקי' פטור, כו' אלמא מאן דסובר דכל ז' תשלומין דראשון למד מפסח, (וע"כ ניחא שפיר דקאמר אף בטמא כן כו' דמאי נ"מ בין טמא ובין כל הפטורים, אלא דכיון דיליף מפסח הוה אמינא כיון דטומאה יש לו תשלומן בפ"ש הכי נמי גבי ראי' ע"ז אומר אף בטומאה כן דאם נטמא ביום ראשון פטור, ובפסח שאני דגלי לן קרא, וע"כ כיון דיליף מפ"ש, ע"כ כמו דבפסח אפי' אם נאנס או שגג אח"כ חייב מחמת דעיקר החיוב הוא בראשון, וה"נ אם מת או נעשה חיגר וע"כ אומר בירושל' דלמ"ד שיעבוד' דאוריית', היורשים מחוייבים אע"ג שלא הפרישתה מחיים אבל לשיטת הש"ס דילן דגבי חגיגה אע"ג דכולן תשלומין דראשון, אפ"ה כיון דחד זימנא הוא מודו כ"ע לרחב"ע בפסחים (דף צג) דתקוני' לראשון מתקן לי' וע"כ אם נאנס אח"כ פטור והכא נמי כיון שנעשה בר פטור אח"כ כגון שנעשה חיגר או מת פטו' וכמו שכתבו התוספת בחגיגה (דף ט) וע"כ שפיר פסק הרמב"ם דבעינן דוקא הפרישה מחיים, אבל אם לא הפרישה אין היורשים מחוייבים, אע"ג דפסק גבי עולת יולדת דשיעבודא דאוריית', ומחוייבים היורשים אע"פ שלא הפרישתה מחיים

ובזה אפשר ליישב קצת הא שהקשה המ"ל ברמב"ם (פ"ד מה' כלי המקדש ה"ה) על שהשמיט הרמב"ם הפלוגת' של הירושל' (פ"ג דחגיגה) עורות של מי ר' טבי בשם ר' יאשי' איתפלגין ר"י ורשב"ל ר"י אומר של כל המשמרות רשב"ל אומ' של אותו המשמר (פי' דפליגי ביו"ט של עצרת שחל להיות בשבת ויום טבוח לאחר השבת וביו"ט כל המשמרות שוות, משא"כ בחול וע"כ מיבעי' לי העורות של מי, ופליג' בה ר"י ור"ל דלר"י העורות של כל המשמרות כמו שהי' ביו"ט ולר"ל העורות של משמר הקבוע כמו בחול) והרמב"ם השמיט דין זה, אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דזהו דוקא לדעת הירושל' שאינו רק תשלומין דראשון, ואפילו אם נעשה בר פטור נמי חייב ע"כ פליגי בזה ר"י ור"ל דאע"ג דהוא תשלומין דראשון אפ"ה לענין זכיית העורות של משמר הקבוע וכמו דאמרינן בברכות (דף כו) טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל בליל שבת שתים טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול וע"ש בתוספ' וברא"ש מחלוקת חכמי פרובינצא ע"ש, וע"כ