נחלת יהושע לא

ועיין שביארתי בספרי שם, דלר"ל ודאי דחל השבועה על חצי שיעור, אלא דלבתר דחל היכולת ביד חכמים לעקור בשב ואל תעשה, וע"כ אם אירע שעבר על הדרבנן וקיים שבועתו יצא ותיקן שבועתי, וע"כ אמרינן דאית' בלאו והן משא"כ אם לא חל מדאוריית' אע"פ שקיים שבועתו לא תיקן כלל שמעידן שנשבע יצתה לשוא, ועוד שאם רבנן עוקרים לשבועתו אעפ"כ יכול להתיר, משא"כ אם מדאוריי' לא חל ע"ש באורך מה שביארתי

והנה ראיתו להריב"ש בתשובה (סי' שצח) וז"ל דברים האסורים מדרבנן לא מקרי אוכלים שאינם ראויים מז שאון דרך לאוכלם מ"מ ראוים הן, ומתניתן בשבועה ואע"פ שאין דרך אליבא דר"ע פשוט הוא בסתם שלא פירש חצי שיעור, לא נבילות ולא טריפות, דהא כיון דבחצי שיעור מוקמי למתניתין לא קשי' כלל הך דאוכלים שאינם ראוים דחצי שיעור לר"ל מותר מה"ת ואוכלים ראוים מקרי, וע"ש בס' אבני מילואים (סי' יד) דלר"ל לא צריך לומר אפילו לרבנן במפרש חצי שיעור נבלות, אלא במפרש שלא אוכל חצי שיעור סתם ואעפ"כ לא קשה לר"ל דהא הוי אוכלים שאינם ראוין, כיון דלר"ל חצי שיעור אינו אסור אלא מדרבנן ואוכלים ראוי' מקרי

וא"כ לפי זה לא צריכנ' למה שהארכתי בספרי ע"י (שם) לתרץ דעת הר"ן דלהר"ן ניח' לר"ל דאית' בלא והן, דהיינו אם נשבע שלא יאכל סתם או לרבנן במפרש חצי שיעור וא"כ חל ממיל' על נבילות וטריפות דאוכלים ראוי' מקרי, וישנו בלאו והן

אבל קשה לי מהא דאמרינן בשבועות (דף כב) בעי רב אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה, כיון דכזית אסורא דאוריית' הוא כי קא משתבע אהתיר' קא משתבע, ודעתי' אמשהו או דילמא כיון דאמר שלא אוכל דעתי' אכזית, ת"ש שבועה שלא אוכל כו' ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור אליבא דרבנן, ואי בסתם ואליבא דר"ע דאמר אדם אוסר עצמו בכל שהוא, והא נבילה דמושבע ועומד מהר סיני הוא, דכי חרצן לגבי נזיר דמי וטעמ' דפריש הא לא פריש דעתי' אכזית ש"מ, והשתא אם אית' דלר"ל מיירי במפרש שלא אוכל חצי שיעור סתם, ואינו אומר נבילות וטריפות א"כ מה מוכיח הש"ס, דילמא הא דבעינן מפרש חצי שיעור, משום דנשבע בסתם, כולל כל אכילות, משא"כ אם הי' אומר שלא אוכל נבילות אפשר לומר דדעתי' אמשהו, דאל"ה מושבע ועומד, אלא ודאי דלר"ל מיירי דוקא במפרש חצי שיעור נבלות דאל"ה הוי לו' אוכלים שאינם ראוי' (ואפשר דס"ל דאע"ג דחצי שיעור אסור מדרבנן, אעפ"כ כיון דשיעור שלם אסור מדאוריית' הוי לי' אוכלים שאינם ראוים, וע"כ ודאי מיירי דפירש שלא לאכול נבלות חצי שיעור דלא הוי מושבע ועומד ואית' בלאו והן, וכמו שביארתי לדעת הר"ן דישנו בלאו והן משום דהשבועה חיילא, אלא שהחכמים עקרוהו)

עוד ביארתי שם דיש נ"מ דלר"ל שחל על חצי שיעור דרבנן אלא שאין מניחים אותו לעבור משום דיכולים לעקור בשוא"ת, אינו מחויב מלקות, ודמי להא דאמרינן שם בפ"ק דשבת (דף ד) בבעי' דרב ביבי בר אבי' הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת, והקשו התוס' דמאי בעי' היא זו, אם התירו לו לרדותה, פשיט' שלא ישמע אם נאסור לו', ותירצו כיון דאם לא התירו לו לא מחייב בסקילה כיון שמניח מלרדותו ע"י מה שאנו אוסרים לו, וא"כ הכי נמי לא הוי שבועת שוא, ואינו מחויב מלקות כיון שהוא רוצה לקיים אלא שאין אנו מניחים אותו (ומה שכתבתי שם בספרי וז"ל ובלא"ה ליכא מלקות כיון דלית בה מעשה אלא דאפי' איסור מלקות נמי ליכא כיון שזהו ע"י מה שאין אנו מניחים אותו כו' ע"ש, ובאמת אם היינו אומרים שזהו שבועת שוא מחמת שאין אנו מניחים הי' לוקה על השבועת שוא בעצמה אע"פ שאין בו מעשה, כמו דאמרינן בפ"ג דשבועות (דף כא) כל ל"ת שבתורה כו' חוץ מנשבע כו' דכתיב לא תשא כו' ב"ד שלמטה מלקין ומנקין אותו)

וכמו שכתב הלח"מ (פ"ג מה' נדרים ה' יט) הביא דעת השואל מהרשב"א בתשובה והובא בב"י (סי' רלט ביו"ד) שסובר הרמב"ם ז"ל דהמתענה בשבת, אע"ג דהוי איסור מדרבנן לקי משום שוא כו' ע"ש, ולפי מה שבארתי דכיון דמדאורייתא חל ורצונו לקיים, אלא שאין אנו מניחין אותו, א"כ איך לקי משום שבועת שוא, וכמו דאמרינן בבעי' דרב ביבי, דכיון שאין אנו מניחין אותו לרדות לא מיחייב סקילה

וא"עג שיש לחלק דכיון דהא דלוקה משום שבועת שוא הוא מפני שאינו יכול לישבע שבועה שא"א לקיימה, ולוקה על שיצתה שבועה לשוא מפיו, ואפילו אי קיים אח"כ השבועה לא תיקן שבועתו בכך,. א"כ אפילו אם נשבע על איסור דרבנן כיון שסוף כל סוף אין אנו מניחים אותו הוי שבועת שוא ולא דמי להא דרדיית הפת דהתם העבירה הוא על להבא, וע"כ כיון שרצונו לרדות הפת ואנו אין אנו מניחים אותו ע"כ אנוס הוא באונס' דרבנן ופטור, משא"כ שבועת שוא דלוקה על העבר על שיצתה שבועה מפיו לשוא, אפ"ה כיון שסוף כל סוף חלה שבועתו, אלא שאין אנו מניחים אותו לעבור אח"כ, ומדאוריי' הי' יכול לקיים שבועתו, ע"כ ליכא מלקות

[וקצת דומה להא שכתב הריב"א בתוספת חולין (דף קמא) דהא דאמרינן פ' אלו עוברין (דף מז) דאחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכסויי דם צפור, והקשה והא יו"ט עשה ול"ת היא, ותירץ דנהי דלא דחי מ"מ אם עבר על אותו לאו אינו לוקה, דהא דלא דחי היינו משום עשה, אבל הלאו כמאן דלית' ודעשה הוא דדחי' לי', אלמא אע"ג דאין מניחין אותו לכסותו משום דיו"ט עשה ול"ת הוא, א"כ צריך שילקה על החרישה, אפ"ה כיון שאם יחרוש ויכסה לא יעבור רק על העשה בלבד, א"כ אף השתא ליכא מלקות משום הואיל אע"ג דאסור לכסות משום דיו"ט עשה ול"ת הוא

ומזה כתב הא"מ (סי' יד) דאם נשבע בכולל לבטל מצות תפילין דנהי דשבועה חלה ע"י כולל מ"מ אם עבר והניח תפילין לא לקי אלאו דבל יחל דדחי ללאו העשה דתפילין ולא נשאר אלא עשה דכל היוצא מפיו יעשה, אבל מלקות דבל יחל ליכא (ותירץ בזה קושי' הר"ן בפ"ג דשבועות (דף כה) אלא לא הנחתי מי אית' בלא אניח דהא חל בכולל ואם היה אומר שלא אניח שום דבר על ראשי דחייל ע"י כולל, ותירץ דאפי' חל בכולל מ"מ אם ה' מניח תפילין לא הי' עובר על הל"ת דאתי עשה ודחי לל"ת אלא דעבר אעשה דכל היוצא מפיו יעשה והתוס' כתבו בשבועות (ד' כא) דהקרבן תלי בלאו וא"כ כיון דליתא בלאו והן לענין קרבן ע"כ אינו מחויב קרבן בלא אניח, ונ"ל דבזה הי' מתיישב הירושלמי (פ"ג דשבועות ה' ה) ר' בא בשם ר' שמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה, ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא, אין בידו לשעבר, השיב ר' יוסי הרי תפילין אין בהם לבא ויש בו לשעבר, א"ל תפילין ממקום אחר בא, ולכאורה קשה דהא בלא אניח תפילין נמי הוי שבועת שוא, כמו בלא יתן, אך בתפילין חל ע"י כולל, נמצא דהשבועה חל, אלא משום דאם יעבור על השבועה ויניח תפילין, יבוא העשה וידחה הל"ת ולא נשאר הל"ת זהו ע"י דחיות העשה, אבל השבועה חל, (אך כבר ביארתי דבחצי שיעור לר"ל אעפ"י שלדעת הר"ן לא יאכל אעפ"כ אמרינן דאיתא בלאו והן, מחמת שחל אלא דלבתר דחל יכולין רבנן לעקור בשוא"ת כמו שביארתי, והא שתירץ עפ"י מה שכתב ריב"ש כבר הקשיתי עליו) והוא לפי מה שכתב הרשב"א בחידושיו לנדרים (ד' יב) בהא דנדרים חלים על דבר מצוה, ולא אמרינן דיבוא עשה וידחה ל"ת, ותירץ דנדרים הוי עשה ול"ת ל"ת דבל יחל ועשה דכל היוצא מפיו יעשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה

ובאמת לא הי' צריך הא"מ לכתוב זאת דוקא לפי דעת הריב"א, דלפי מה שכתב המ"ל ברמב"ם פ"א