נחלת יהושע ל

וכמו דאמרינן שם אכלי' איסור' והדר אכלי' לתנאי' פלוגת' דר"י ור"ל כו', שכתב רש"י שם ואם התרו בו בשעת אכילה השני' אל תאכל שהרי אתה עובר על הראשונה למפרע ואע"פ שהתראת ודאי היא אינה התראה, שאין מלקות בא ע"י אכילה זו, אלמא דבעינן דוקא התראה בשעת האיסור גופא

וכתבתי שם בספרי ע"י (סי' יט) שדעת הרמב"ם הוא דבתנאי אע"פ ששגג, אעפ"כ מתחייב על השבועה, וע"כ לא שייך התראה בשעת התנאי, משא"כ בביטול שייך התראה בשעת הביטול דהא ביטלו הוא דוקא במזיד, וכמו שכתבו התוספת במכות (דף טו) בהא דאמרינן שם אי דקטלה קם לי' בדרבה מיני'

אך באמת כל הפוסקים נחלקו על הרמב"ם בזה, דודאי בעינן שיהא זכור לשבועתו בשעת התנאי אבל בלא"ה לא הוי אדם בשבועה וכן פסק הש"ע ביו"ד (סי' רלב) דאם הי' שוגג בשעת התנאי לא הוי נדר, וע"כ אם אמר קונם עלי ככר זה אם אוכל, אם היה שוגג בשעת התנאי אין כאן נדר כלל, ומותר לכתחילה דלא הוי האדם בשבועה כמו שכתב הר"ן בפ"ג דשבועות, ותמיה לי על הר"ן בנדרים (דף יד) שמשמע מיני' דבעינן שיהא מזיד בשעת האיסור ולא בשעת התנאי, והוא דלא כמו שכתב הר"ן בשבועות שמפרש כפירוש התוספת שם, גם מה שכתב הר"ן שם דלמה לי' למתני בבריית' דהלך ה"ז בבל יחל, דכיון דארישא קאי הוי מילת' דפשיט' ותירץ דסד"א דכיון דבעידנא שאכל לא עבר, כי הלך נמי לא ליחיל עלי' בל יחל למפרע, ותמיהני דטובא קמל"ן דלוקה אע"ג דעבר על האיסור קודם שאכל הככר א"כ הוי התראת ס' ואית' בשבועות (דף כח) אכלי' לאיסור' והדר אכלי' לתנאי' פלוגת' דר"י ור"ל, דלר"ל אינו לוקה דהוי התראת ס' וא"כ טובא קמל"ן דלוקה, ואפשר לומר דלא מיירי לענין מלקות רק לענין שיעבור בלבד

ואעפ"כ נ"ל כמו שכתבתי בספרי ע"י (סי' יט) להכריע כדעת הרמב"ם דקיימו ולא קיימו הוי התראת ספק וביטלו ולא ביטלו הוי התראת ודאי, דאע"ג דבתנאי לא הוי התראה אלא בעת אכילת האיסור אעפ"כ יש לחלק, דאע"ג דדעת כל הפוסקים דבעינן שיהי' מזיד בתנאי דלא כהרמב"ם אעפ"כ אם אכלי' לאיסורי' והדר אכלי' לתנאה, עובר על האיסור למפרע דאגלאי מילת' דמעיקרא אכל איסור וא"כ עבר על האיסור מכבר, ואין התנאי שייך להאיסור, אלא דעבר למפרע, ע"כ לא שייך התראה בתנאי שלא תאכל, דאל"ה תעבור על האיסור, דבהתראה בעינן שיעשה האיסור לאחר ההתראה, לא שההתראה יהי' שאם יעשה כך יעבור למפרע, וע"כ לא מהני ההתראה [ועיין ביבמות (דף קא) הכה זה כו' משמע אע"ג דהתרו בהכאתו השני אפ"ה פטור דלא הוי התראה למפרע, אע"פ שודאי עבר]

משא"כ דביטלו ולא ביטלו דעקר הלאו נגמר בשעת הביטול כמו דאמרינן בשלהי חולין (דף קמא) אמר לי' ר' אבא ברי' דר' יוסף כו' אלא טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי לדבר מצוה לא, עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, לא צריכ' דעבר ושקלה לאם דלאו עברי' עשה הוא דאיכא ליתי עשה ולדחי עשה קמל"ן הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו, אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו כל כמה דלא שחטה לא עברי' ללאו, ועיין בספרי ע"י דע"כ בעינן ביטלו במזיד, משום דעיקר האיסור נגמר בשעת הביטול ע"ש מה שכתבתי על המהרש"א שם, וע"כ אפשר שיהי' התראה בשעת הביטול משום דבשעת הביטול נגמר האסור

[ועפ"ז זה יתבאר הירושלמי אשר יש בו סתירות הרבה והפ"מ האריך ונדחק בזה מאוד והוא דבירושלמי (דפי"א דיבמות ה' ז) גבי מי שאינו ידוע אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון הכה את זה וחזר והכה את זה קילל את זה וחזר כו' פטור ר' חנני' בעי לית הדא פליגא על ר' יוחנן דאיתפלגין בשני יו"ט של גליות ר' יוחנן אמר מקבלין התראה על הספק. ר' שמעון בן לקיש אמר אין מקבלין התראה על הספק, אמר ר"ח כו' לית הדא פליגא תמן אפשר לך לעמוד עליו ברם הכא אי אפשר לעמוד עליו אלמא דר"י לא קאמר דה"ס ש"ה אלא בב' יו"ט של גליות דאפשר לעמוד עליו אבל אם א"א לעמוד ולברר מודה דה"ס לא ש"ה (ובפ"ח דנזיר ה' א) איתא בירוש' שתה יין תוך ל' הראשונים כו' תוך ל' האחרונים כו' הבא מן השוק אינו חייב לא על השניים ולא על האחרונים עד כדין כשהתרו ע"ז בפני עצמו וע"ז בפני עצמו התרו בו על שניהן כא' פלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגין בב' יו"ט של גליות ר"י אמר מקבלין התריי' על הספק ר"ל אמר אין מקבלין התרייה על הספק אלמא דלא מחלקינן בין יכול לעמוד עליו, ובין אין יכול לעמוד עליו דהא הכא גבי נזיר א"א לעמוד ולברר ואפ"ה מדמה הירושלמי והרבה נבוכו, בזה הק"ע והפ"מ ונדחקו בזה ע"ש ולי נראה דאם התרו בו בשלושים ימים הראשונים שאם ישתה יין בל' הראשונים. והאחרונים שיהי' חייב הוי התראה כמו בנשבע על תנאי שמתרין בו בשעת השבועה שאם יעבור על התנאי יהי' חייב וה"נ בל' הראשונים והאחרונים הוי התראה למ"ד ה"ס ש"ה וע"ז קאמר בירושלמי דהתרו בי' על שניהן כא' פלוגתא דר"י ור"ל והא דמחלקינן ביבמות בירושלמי שם דדוקא בב' יו"ט של גליות שאפשר לעמוד עליו היינו בהתרו בי' על זה בפ"ע ועל זה בפני עצמו וא"כ כל חד וחד ספק הוא אפי' לגבי המותרה דהא אינו ודאי לו שחייב אלא בצירוף שניהם וע"כ אומר דבקילל את זה וחזר וקילל את זה דפטור והיינו בהתרו בו על כל א' בפ"ע וכמו שמחלק בירושל' שם (פ"ח דנזיר) עד כדין כשהתרו ע"ז בפ"ע. רק דבשני יו"ט ש"ג. יכול להתרות בו על כל א' לבד. באם שיוודע. שיום הראשון הוא יו"ט יהא חייב. וכן אם יום השני הוא יו"ט יהא חייב וע"כ יכול להתרות על כל יום בפ"ע. דלכשיתברר איזה יום הוא יו"ט הוי התראה לכל יום. ועכ"ז היינו דוקא אם התראת ס' שמי' התראה. אבל אם התראת ס' לא שמי' התראה מה מהני אם יכול לעמוד עציו כיון שלע"ע אינו מבורר וע"כ דמי ב' יו"ט ש"ג בהתרו בו על כ"א בפ"ע. לשאר ה"ס באם התרו בי' מתחילה שאם יעבור בשניהם יה' חייב. ובפסחים (פ"ח) גבי השוחט את הפסח על החמץ דתלי בפלוגתא דר"י ור"ל בר' יו"ט ש"ג התם נמי אפשר לברר וכ"ת כיון דאמרינן אגלאי מילתא למפרע יהא חייב אפילו אי ה"ס לא ש"ה כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' פ) שאני התם שהספק הוא בהעובר אבל הכא הס' הוא בחטא ועיין בספרי ע"י (ס' יט) שהארכתי בזה. ובזה יתישב הירושלמי (פ"א דברכות) שלא הביאוהו הק"ע והפ"מ ר"י בר בון בעי אין תימר שנים ספק ראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה ראה ב' כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה ממ"נ אם הראשונים יום אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים לכאורה קשה דהא התם לא יכול לעמוד עליו וא"כ לא מהני אפילו למ"ד ה"ס ש"ה אך דמיירי בהתרו בו בע"ש על שניהן וע"כ חייב לר"י דס"ל דה"ס ש"ה והא דאיתא בירושלמי (ספ"י דיבמות) והבאתי בספרי ע"י (סי' יט וסי' כב) הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתרו בו שמא יביא שערות בתוך ג' חדשים כמ"ד אין מקבלין התריי' על הספק עיין ע"ז בספרי שם]

וע"פ זה יתבאר בענין מה שהבאתיו בספרי ע"י (סי' כד) מה שכתב המגיה במ"ל ברמב"ם (בפ"א מה' חמץ ומצה דביו"ט אע"פ שאינו יכול לשורפו, אעפ"כ לא קרינן בי' שביטל העשה דזהו אנוס הוא שאסרו חכמים את הדבר, ולפי מה שביארתי שם על מה שהקשיתי על הר"ן שכתב שהנשבע לשלם ריבית דרבנן א"צ לשלם דבשב ואל תעשה עקרו רבנן למצוה משום סייג, והקשיתי שם מהא דאמרינן בשבועות (דף כד) בשלמא לר"ל דמפרש בחצי שיעור משכחת לה בלאו והן, אלא לר"י קשי', וא"כ כיון דר"ל ס"ל דחצי שיעור אסור מדרבנן, א"כ ליתא נמי בלאו והן דהא אם נשבע שיאכל חצי שיעור דרבנן הי' אומרים לו שלא יאכל כדי שלא יעבור על איסור דרבנן וע"כ מוטב לו לעבור על השבועה בשב ואל תעשה, וא"כ ליתא נמי בלאו והן: