נחלת יהושע כח

כמאן דעביד, ואפילו בגיטין נ"ל נמי דכיון דלצעורי קא מכוין לא אמרינן בזה אונסא כמאן דעביד, וע"כ לא פלפלו בזה רק אם נתינה בע"כ שמה נתינה, אבל בודאי דלא אמרינן בזה אונס' כמאן דעביד

והטעם דלא פליגי בירושל' אלא בקידושין, דזהו הלשון של הירושלמי (פ"ז דגיטין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן סדר סמפון כך הוא מקדש אני ליך אנת פלונית כו' ע"מ ליתן לך כו' ומכניסך ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתך לא יהוי לי עליך כלום אירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונס' כמאן דלא עביד, ר"ל אמר אונס' כמאן דעביד על דעתי' דר"ל איך הוי צריך למיעבד ואין אתא יום פלן ולא כנסת לי לא נהוי לי עליך כלום עכ"ל. וע"כ כי פליגי בירושל' דוקא בקידושין שהתנאי הוא לטובתה ולהרווחה דידה, ואע"ג שביארתי שאם הוא מתנה תלי דוקא בקיום המעשה, הכא מיירי שנותן לה סימפון מחמת שהיא מתנה ורצונה בכך דוקא וע"כ נותן לה סימפון, אבל אם התנאי הוא לצעורי לא אמרינן אונס' כמאן דעביד אפילו לריש לקיש

ותחילה נבאר הא דאית' בירושלמי שם, דעל דעתי' דר"ל איך צריך למיעבד, דצריך לכתוב אי אתא יום פלן ולא כנסת לי לא יהוי לי עליך כלום, ופי' האבני מילואים דהפי' הוא דמודה ר"ל היכי דהאשה מתנה התנאי דאין אתא יום פלן, ע"כ לא אמרינן בזה אונס' כמאן דעביד, והקשה שם דא"כ איך מדמה הירושלמי להך דאצטלית דהתם המגרש הוא דמתנה, ובדידי' דמגרש תלוי, א"כ גם לר"ל הוי כמאן דלא עביד ע"ש. אבל לי נראה שהפי' הוא שלא יכתוב אי אתא יום פלן ולא כנסתיך, דהיינו על פועל המעשה דידי' שלא יכנסנה דבזה סובר ר"ל דאונס' כמאן דעביד, אלא שיכתוב בסימפון שאי אתא יום פלן ולא כנסת לי פי' שלא תהא כנוסה לי, שאיך שיארע אך שלא תהיה הענין של הכניסה, שאם הוא אומר הלשון ולא כנסתיך משמע שתלי ברצונו ובפעולתו וע"כ אם אירע לו אונס מאי הוי לי' למעבד, כיון שרצונו היה לכנוס אך שלא היה יכול, אבל אם אמר שאם לא כנסת, המשמעות שלא תהא כנוסה אם ברצון ואם באונס, אך שלא תהא כנוסה אז יהיו הקידושין בטלין, וכמו שכתב המהרי"ט (ח"א שאלה קלא) דבפ' כל הגט (דף ל) הקשו התוספת אהא דקאמר וכי יהיב לה תרקבא דדינרי כו' וא"ת וכי יהיב לה תרקבא ד דמינרי אמאי לא הוי גיטא הא לא אפייסה, ואומר ר"י דאי לא מפייסנא, משמו אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול, ואי יהיב לה הרי טרח לפייסה ולא נתפייסה, וכתב המהרי"ט דמשמע מדבריהם שאם הי' אומר אם לא מתפייסה, אפי' יהיב לה תרקבא דדינרי לא מקיים תנאה דהא לא מתפייסה ע"ש. והכא נמי כיון שאמר שאם לא תהא כנוסה ביום פלן לא יהוי לי עליך כלום אפילו הוי אונס הוי כמאן דלא עביד, דהא מ"מ לא נתהוית כנוסה. ולפ"ז אפשר לומר דבכל התנאים דגיטין דכוונתו לצעורי, ולא מהני מחולין לך, אפשר דלא מהני אונס לקיום התנאי כיון דתלה בפועל המעשה ממש דכוונתו לצעורי א"כ בעינן שיהא קיום התנאי ממש, והא דאמרינן בגיטין (דף ב) אין אונס בגיטין משום תקנה דצנועות ופרוצות, אבל בלא"ה יש אונס היינו בקיום התנאי באונס, ולא בביטול התנאי באונס וכחו שהשגתי לעיל על הק"ע

והא דמדמה בירושל' הך פלוגת' דר"י ור"ל באונס' כמאן דעביד להא דפלוגת' דרשב"ג ורבנן גבי ע"מ שתשמשי את אבא, ואע"ג שביארתי דבגיטין כיון דכוונתו לצעורי לא אמרינן אונס' כמאן דעביד זה אינו דהך דע"מ שתשמשי את אבא כתבו התוספת בגיטין (דף עה) דבזה כוונתו להרווחה, וע"כ אומר רשב"ג כל עכבה שאינו הימנו ה"ז גט, וכמו שכתבו התו"ד ודאי להרווחה בעלמא עשה כן וכיון שמת ולא אצטריך הוי כאלו נתקיים התנאי, אבל בהא דלצעורי מסקינן בגמר' דאפילו מחולין לך לא מהני, אע"ג דכל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט, משום דהתם כוונתו לצעורי, (ולדעת הירושלמי האי דכל עכבה שאינה הימנו ה"ז גט, זהו הענין שסובר ר"ל דאונס כמאן דעביד) אלא ודאי דבגיטין דכוונתו לצעורי, לא אמרינן בזה אונס' כמאן דעביד

ובזה יתיישב לי מה דלכאורה מוכח בדברי בעל האגודה דכל שהי' יכול לקיים מתחילה לא הוי אונס, דאל"ה תקשה מה שהקשה הקצה"ח מהא דתנן בפ' התקבל (דף סו) כולכם כתובו א' כותב וכולם חותמין לפיכך אם מת אחד מהם הרי זה גט בטל, והקשה הקצה"ח דלמאי דפליגי בירושלמי ר"י ור"ל דר"ל סובר אונס' כמאן דעביד, א"כ אם מת א' מהם אמאי הוא בטל, והא אונס' כמאן דעביד, ותירץ דפליגי בגיטין (דף יח) ר"י ור"ל וסבר ר' יוחנן דשנים משום עדים וכולם משום תנאי, ור"ל ס"ל דכולם משום עדים, והשתא ניחא שפיר דר"י ס"ל דאונס' כמאן דלא עביד, וע"כ אם מת אחד מהם, אע"ג דשנים משום עדים וכולם משום תנאי, אף עפ"כ הא ס"ל דאונס' כמאן דלא עביד, ור"ל דס"ל בירושל' דאונס' כמאן דעביד ס"ל דכולם משום עדים, וע"כ כיון שהם בתורת עדים, ע"כ אם מת א' מהם בטל, דכיון דמשום עדים הם ולא משום תנאי, ומזה הוכיח כמו שכתב הש"ך (ס' כא) דהגירס' בדברי ר' יוחנן אונס' כמאן דלא עביד, ור"ל ס"ל דאונס' כמאן דעביד, וע"כ ניחא דאזלי לטעמייהו, כמו שכתבתי דאם הי' הגירס' כמאן דלא עבר ברי"ש לא יתיישב

והנה הקצה"ח לא ראה הפלוגתא דר"י ורשב"ל בירוש'. דבירושלמי (רפ"ב דגיטין) איתא שם בהיפך מן הש"ס דילן דאמרינן שם הי' מחותם בארבעה ואמר בפני נכתב ובפני נחתם בשני עדים אלין תרין חורנא לינא ידע מה עסקיהון תיפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגין אמר לעשרה חתמו בגט היום וחתמו מקצתן למחר ר"ל אמר כשר והשאר על תנאי ר"י אמר פסול עד שיחתמו בו ביום ועי"ש בק"ע שהביא תשובת הרא"ש והכריע הוא דהגירסא הוא עיקר בירושלמי כמו שמוכח בכמה מקומות בירושלמי כמו שהביא שם הק"ע ולפי"ז קשה כיון דר"ל סובר דכולם משום תנאי א"כ אם מת א' מהם אמאי הגט בטל. הא ר"ל ס"ל דאונסא כמאן דעביד. (וכמו שמוכח מכל הפוסקים שפסקו כר"י לגבי ר"ל דאונסא כמאן דלא עביד. דאונס רחמנא פטרי' אמרינן. אבל אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן). וא"כ אם מת א' מהם נמי נימא אונסא כמאן דעביד. מידי דהוי אכל תנאה דעלמא וא"כ לכאורה מוכח דלא אמרינן דהוי אונס אלא שהי' אונס מתחילה ועד סוף והכא הא יכלו לחתום תחילה וע"כ אם מת אחר כך לא אמרינן בזה אונסא כמאן דעביד

אבל לפי מה שביארתי דאם הכוונה לצעורי' ולא להרווחה לא אמרינן בזה אונסא כמאן דעביד והכא הכוונה לצעורי. וע"כ לא אמרינן בזה אונסא כמאן דעביד. דודאי אין כוונתו להרווחה דמאי ריוח יהיה לו בזה

[ועוד אפשר לומר דבזה לא שייך לומר אונסא כמאן דעביד דהא דפליגי ר"י ור"ל היינו דווקא לאחר המעשה של הגט או הקידושין ואם הוא הי' מקיים תנאו הי' המעשה מתקיימת אע"פ שאינו רוצה וע"כ אם אירע לזה אונס סובר ר"ל דאמרינן אונסא כמאן דעביד. וכן הא דאמרינן התם חד בר נש אקדים פריטין לאילפא ונגב נהרה אתא עובדא קומא רנב"י הא אילפא אייתי נהרה כו' עי"ש בירושלמי התם כבר נתן לו המעות והא שצריך ליתן לו האילפא להעבירו על גבי הנהר אינו אלא כמו שצריך להשלים התנאי אבל אם לא נתן לו המעות בודאי לא אמרינן אפי' לר"ל דכיון דנגב נהרא ע"כ אונסא כמאן דעביד וצריך ליתן לו המעות ור"ל נמי מודה בזה והכי משמע בירושלמי (פ' השוכר) השוכר את הפועל להביא יין לחולה אם הביא חייב ליתן לו ואם לא הביא אינו חייב ליתן לו כו' וא"כ תיקשי מזה לר"ל דס"ל אונסא כמאן דעביד אלא ודאי דכיון שלא הקדים לו המעות בזה לא אמרינן אונסא כמאן דעביד. וכמו שכתבו התוס' בב"מ (ד' עט) בהא דאמר ר"פ לא משכחת לה אלא בספינה זו