נחלת יהושע כז

דבמידי דלצעורא אין לנו לומר אומדנות אלא דווקא כמו שאמר בתנאי דדילמא כוונתו לצעורי' דוקא באופן הזה ע"כ פליגי אם יש במשמעותו יורשין ג"כ אי לא דכל שכוונתו לצעורי תלי דוקא בקיום התנאי כמו שאמר

וכ"ת א"כ איך מדמה הירושלמי דקאמר אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן ליך מאתים זוז ולא הספיק ליתן עד שמת כו' הא לא פליגי אלא בגיטין דכוונתו לצעורי וא"כ איך מדמה לקידושין

זה אינו ויבואר עפ"י מה שכתב הר"ן (בפ"ק דקדושין) וז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל דמכאן שמעינן אעפ"י שהתנאי הוא לטובת המקבל תנאה הוי ואע"ג דבעלמא גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר והתם תנאה להנאת נותן הוי אפ"ה תלאה דהוי להנאת המקבל כי הכא מהני ואין הלה יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי שהמוכר ג"כ תלה הדבר בתנאי כדי שיוכל לחזור בכל שעה קודם שיתקיים התנאי לפיכך האומר לחבירו שדה מכורה לך ע"מ שאתן לך מאתים זוז חוזר בזה ובזה

וכן כתב הרא"ש בב"ב (ד' עז) וזה לשונו ולי נראה דאפי' אמר זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתיתן לי מאתים זוז יכול לבטל התנאי והמעשה ולא אמרינן תתקיים התנאי בע"כ ותתקיים המעשה למפרע משום דתנאי זה אינו אלא לפטומא מילי בעלמא שהיא טובתו של לוקח ועלי' דידי רמו לאתנויי ולא על המוכר כו' ואין לומר כיון דלאו תנאי הוא א"כ המעשה קיים ואפי' לא נתקיים התנאי דלטובת המוכר ודאי תנאי הוא ואם חזר מן התנאי גם המעשה בטל

וא"כ כיון שמוכח מהר"ן והרא"ש דאם הנותן מתנה תנאי שהוא לטובת המקבל תנאי הוי ואין המקבל יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי שהתנאי הוא לטובת המוכר כדי שיוכל לחזור בו אם לא ירצה לקיים התנאי א"כ בתנאי כזה נמי תלי' בהמעשה ממש דלא א"ל דלהרוחה קא מיכוין דמאי איכפת לי' בהרוחת המקבל אלא התנאי הוא דוקא בנתינת המעות ממש ואם לא ירצה ליתן יתבטל המעשה ודמי האי תנאי לתנאי דלצעורא דבשניהם תלוי בקיום התנאי ממש ואינו יכול המקבל לומר הריני כאלו נתקבלתי וע"כ תלוי דוקא לקיים כפי מה שהתנה ולא באופן אחר וכמו בגיטין אם מתנה ע"מ שתתני מאתים זוז תלי דוקא בנתינת המאתים זוז ה"נ בקידושין אם המקדש היתנה

והשתא ניחא הירושלמי דמדמה להפלוגתא דת"ק ורשב"ג בגיטין דפליגי בלי ולא ליורשי דצריך לקיים רק כפי התנאי משום דהכוונה הוא לצעורי' ע"כ תלוי בהמעשה ממש ואינה יכולה לומר הריני כאלו נתקבלתי (בגיטין ד' עד) וע"ז אומר אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן ליך מאתים זוז וע"כ כיון דהמקדש התנה התנאי שהו' לטובת האשה ואינה יכולה ג"כ לומר הריני כאלו נתקבלתי ותלוי דוקא בנתינת המאתים זוז ע"כ לת"ק אם מת אינה יכולה לקיים התנאי ולרשב"ג נותנת ליורשין או לא' מקרוביו והיינו דוקא במתנה תנאי שהוא לטובת המקבל ע"כ תלוי דוקא בקיום התנאי בפועל אבל האומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתיתן לי' ר' זוז דהתנאי הוא לטובת הנותן וא"כ מכוין להרוחא בודאי דהיורשים יכולים ליתן דכיון דמכוין להרוחה דידי' א"כ מאי נ"מ אם המקבל בעצמו נותן או שיורשיו נותנים לו כמו שכתב הרמ"א בחוה"מ (סי' רמא) משא"כ בגיטין דכוונתו לצעורי' או במקדש ע"מ שאתן לך מאתים זוז דהתנאי שמתנה הנותן לטובת האשה אינו רק שאם לא ירצו ליתן המעות שיהי' יכול לחזור בו וא"כ אין זה תלוי בהרוחה רק במעשה דנתינת המעות ע"כ הלכה כת"ק דלי ולא ליורשי וה"נ אין היורשים שלו יכולים ליתן וכמו דפסק בשו"ע אה"ע (סי' לח) דאם אמר על מנת שאתן לך מנה דאם מת קודם שקיים התנאי אין היורשים שלו יכולים ליתן דהא תלי דוקא בנתינת המעות אין כוונתו להרוחה ע"כ צריך שיקוים התנאי דוקא כמו שהתנה ולא באופן אחר

ובזה יתבאר נמי מה שכתב הריב"ש דהא דשקיל וטרי בגיטין (דף עה) אי נתינה בע"כ שמה נתינה או לא זהו דוקא בגיטין משום דלצעורי, וע"כ כיון דרצונו דוקא בפועל ממש של התנאי ע"כ אם נתנה לו בע"כ אפשר דלא שמי' נתינה כיון דאין לנו לעשות רק דוקא כמו שהתנה והוא התנה דוקא ע"מ שתתני לי מאתים זוז כונתו לנתינה דוקא וע"כ כיון שאינו רוצה לקבל לא הוי נתינה אבל בדיני ממונות כיון דכונתו דוקא להרוחה, א"כ באומר אח"כ שאינו רוצה לקבל הוי כמו נתינה, וכמו שכתב ההגמ"י נראה דבנותן מתנה לחבירו ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת דאין העכבה ממנו וא"צ ליתן ליורשיו משום דלהרווחה קא מכוין, וכל שאין העכבה הימנו א"צ ליתן ליורשיו, וכמו שכתבו התוספ' בגיטין (דף עה) מכש"כ אם אינו רוצה לקבל שא"צ ליתן דכל שאין עכבה הימנו ומאי ה"ל למיעבד דכיון שהתנאי הי' מתחילה להרוחה, והוא אומר שאינו רוצה הוי כאלו נתקיים התנאי וכמו שכתב הר"ן בשם הרמב"ן פ"ג דשבועות וזה לשונו, וכן אתה אומר בד"מ שדי נתונה לך אם איני נותן לך מאה מנה מכאן ועד יום פלוני ורצה ליתן, והלה לא רצה לקבל לא קנה שדה שלא נתכוין אלא במה שבידו לעשות כו' עי"ש, דכיון שהתנאי הי' להרווחה שאם לא ירצה הנותן ליתן לו השדה יכול ליתן לו מאה מנה, א"כ מאי איכפת לי' אם אין הלה רוצה לקבל [ואין זה סותר למה שביארתי שכל שהנותן מתנה הוא בדוקא, דהתם הנותן מתנה לטובת המקבל והכא הנותן מתנה לטובת דידי' כדי שלא יצטרך ליתן לו השדה]

וכל השקלא וטרי' דנתינה בע"כ אינו רק דוקא בגיטין משום דכוונתו לצעורא, וכ"ת א"כ מאי מביא מהא דבתי ערי חומה בגיטין (דף עה) דלפי מה שביארתי ניחא דכל הענין דלצעורי כו' הוא שתלוי בקיום התנאי בפועל משא"כ בהרווחה וא"כ ה"נ בבתי ערי חומה, שהקפידה התורה על הנתינה דוקא, ולהכי אמרינן בפ"ק דקידושין (דף כא) דלרבנן אינו לוה וגואל וגואל לחצאין, וכן פסק הרמב"ם פי"ב מהל' שמטה ויובל ולא ילוה ויגאל, ולא יגאל לחצאין, אלמא דהקפידה התורה איך יהיה הנתינה, שאם הי' כוונת התורה רק שיתן המעות א"כ מאי איכפת לי' ללוקח אם ילוה המעות, ומה לי נ"מ אם יש לו מעות או ילוה אותם, וע"כ כיון שהקפידה התורה איך יהיה הנתינה, וגם של יגאל לחצאין, על כן שקיל וטרי הש"ס אם נתינה בע"כ שמה נתינה משא"כ בפריעת החוב פרעון בע"כ שמי' פרעון וכן לפי דעת הריב"ש בכל התנאים שבד"מ מה איכפת לזה אם אין הלה רוצה לקבל אלא דוקא בבתי ערי חומה שהקפידה התורה איך יהי' הנתינה וע"כ שקיל וטרי אם נתינה בע"כ שמה נתינה כמו גבי גט דלצעורי כו' דהכוונה הוא בקיום ממש פעולת התנאי

וכיון שביארתי דעת הריב"ש והרמב"ן דבד"מ נתינה בע"כ לא שמה נתינה ודוקא בבתי ערי חומה שקיל וטרי הש"ס אם נתינה בע"כ הוי נתינה משום דהקפידה התורה על הנתינה ממש, מזה נדחה ראית האגודה מהא דבתי ערי חומה, דלמה איצטריך להלל לתקוני שיהא חולש את מעותיו ללשכה, תיפוק לי' דכיון דהיה נטמן יום שנים עשר חודש, א"כ הוי אונס ואונסא רחמנא פטרי', דלפי מה שביארתי אין מזה ראיה דכיון דהצריכה התורה נתינה ממש ואינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין, אע"פ שאין זה נפקות' ללוקח, אעפי"כ הקפידה התורה איך שתהיה הנתינה, מכש"כ דלא אמרינן בזה אונסא כמאן דעביד דמ"מ לא הוי נתינה

ובזה יתיישב מה שהקשיתי דאפילו לפי מה שתירץ הקצה"ח דהוי כמו דאונס' רחמנא חייבי' דאכתי תקשה לר"ל דס"ל דאונס' כמאן דעביד, אמאי לא פטרי' מטעם אונס, דלפי מה שביארתי בבתי ערי חומה דהקפידה התורה איך יהי' הנתינה שאינו לוה וגואל כו' מכש"כ דלא אמרינן בזה אונס' כמאן דעביד

ומזה יהיה נדחה נמי מה שכתבו האחרונים דלמה לא הביאו הפוסקים אם הלכה דאונס' כמאן דעביד או לא וכתבו דלפי מה שהאריכו אם נתינה בע"כ שמה נתינה אם לא, א"כ מוכח מזה דלא אמרינן אונס' כמאן דעביד דאל"ה תיפוק לי' דהוי אונס כיון שאין הלה רוצה לקבל, דלפי מה שביארתי בבתי ערי חומה, בודאי דמודה ר"ל דלא אמרינן בזה אונסא