נחלת יהושע כו

אונס רחמנא פטרי' כו' דדוקא כשהתנאי תלוי בלוקח או במקבל מתנה כו'): **(כל הנאמר פה ובדפים הבאים לענין מקח וממכר הוא רק למשקל ולמטרא בדברי הירושלמי כדרך כל הספר והמשך הפילפול לענין קדשים גיטין קדושין נדר שבועה וכדומה יסתעפו לפעמים בתוך הדברים גם סנסנים מדיני ממונות אולם לא הובאו להורות הלכה למעשה או להראות כי יש להם איזה כח בפועל כי כל אלה הענינים הנוגעים לדיני ממונות עונש קנס וכדומה, הולכים בזמנים ובמדינות הללו ע"פ דינא דמלכותא ולא העלו רק לברר ולהבין דברי קדמונינו זכרונם לברכה

)** ולי נראה דלפי מה שכתב הר"ן בשבועות דאם התנה הנותן אפילו בע"כ הוי נתינה וכמו דאמרינן בשבועות (ד' כה) כיצד אמר שבועה שאתן ושלא אתן אילמא צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא אלא מתנה לעשיר והקשה הר"ן דאמאי חייב משום ביטוי הא אין בידו דשמא לא ירצה לקבל וכתב דודאי אין כוונתו אלא אם חבירו רוצה לקבל כו' ע"ש וההיא דאמרינן פ' מי שאחזו (ד' ע"ה) על מנת שתתני לי שתי מאות זוז נתנה בע"כ אינה מגורשת כו' ועוד דהתם מקבל הוא דאתני ועד שיהיו נתונים לי ממך משמע וא"כ כיון דשקיל וטרי התם הש"ס אי נתינה בע"כ שמה נתינה אי לא א"כ איך נוכל לומר דהוי כמו שהתנה המוכר שיהא המכר אם לא אחזור לך מעות דא"כ איך שקיל וטרי הש"ס אי נתינה בע"כ שמה נתינה או לא הא זה לא הוי אלא באם התנה המקבל וכמו שכתב הר"ן שם דדווק' בדאתני מקבל ע"מ שתתני לי דעד שיהא נתונים לי ממך משמע וא"כ בודאי דהוי כמו שהתנה הלוקח שאם תתן לי יהי' המכר בטל וא"כ אם לא נתנם הוי ביטול התנאי באונס ובודאי לא הוי כמו שנתקיים התנאי וכמו שכתב המ"ל ברמב"ם פי"א מה' מכירה דכל שנתבטל התנאי אף שהי' באונס אין כאן חיוב והק"ע בירושל' פ' מי שאחזו על הפלוגתא דר"י ור"ל באונסא כמאן דעביד מדמה זה להא דאמרינן בגיטין (ד' ב) דאין טענת אונס בגיטין ע"ש ולא קרב זה אל זה דהתם איירי בקיום התנאי באונס וכמו שכתב המ"ל שם דאם יש טענת אונס בגיטין היינו אם נתקיים התנאי באונס דלא הוי קיום התנאי משום דאונסא רחמנא פטרי' אך משום צנועות ומשום פרוצות תיקנו דאין אונס בגיטין אבל לא בביטול התנאי באונס. ועיין במ"א באו"ח ס' ק"ח שכתב נמי כדברי קצה"ח

אך עכ"ז הניחא לר"י דס"ל בירושלמי פ' מי שאחזו דאונסא כמאן דלא עביד ואונסא רחמנא פטרי' אבל לא אמרינן אונסא רחמנא חייבי' אבל לר"ל דסבירא לי' אונסא כמאן דעביד א"כ קשה דאמאי אצטריך להלל לתקוני שיהא חולש את מעותיו ללשכה תיפוק לי' שהי' אונס וא"כ לר"ל דאונסא כמאן דעביד הוי כמו שנתקיים התנאי אלא ודאי דזה לא מקרי אונס כמו שכתב האגודה

ע"כ נראה לי דלא קשה מידי מהא דבתי ערי חומה וכמו שאבאר דהנה המ"ל ברמב"ם פי"א מהלכות מכירה תמה על הריב"ש שכתב דהא דאמרינן ע"מ שתתני לי ר' זוז דנתינה בע"כ אינה נתינה היינו דוקא בגיטין משום דלצעורא קא מכוין וכתב שאין דבריו נראין אצלו כלל ועוד דמבתי ערי חומה ילפינן לה ובאמת הוא תמי' עצומה על הריב"ש דהא בגיטין (שם ד' עד) מבתי ערי חומה ילפינן לה וא"כ ודאי דבממון נמי נתינה בע"כ שמי' נתינה

אך מה שתמה על הריב"ש הי' לו לתמוה על הר"ן שכתב בשם הרמב"ן (פ"ג דשבועות) וז"ל והא דאמרינן פ' מי שאחזו (ד' עה) על מנת שתתני לי ר' זוז נתינה בע"כ אינה מגורשת גיטין שאני שאפי' אמר מחולין לך אינו גט עד שתתן כו' ע"ש וא"כ דעת הרמב"ן והר"ן נמי הכי (ועיין בגיטין שם מה שכתב הר"ן) וא"כ צריך להבין דאיך מדמה להא דבתי ערי חומה

ע"כ נ"ל לבאר ויתיישב שיטת הריב"ש והרמב"ן נמי, והוא שכתב הרמ"א (סי' רמ"א ס' ז) בשם הרשב"א האומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי ר' זוז בניו נותנים לו והמתנה קיימת, אע"ג דהאומר ע"מ שתתן לי ולא ליורשי קאמר וא"כ משמע דהא דאמרינן בגיטין (ד' עד) ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם, רשב"ג אומר נותנת לאביו או לאחיו או לא' מן הקרובים ואמרינן התם דפליגי דמר סבר לי ולא ליורשי, ומ"ס לי ואפי' ליורשי, היינו דוקא מחמת דאמר ע"מ שתתני לי, אבל בלא"ה אפילו יורשים במשמע

ולכאורה קשה ע"ז מהירושלמי (פ"ז דגיטין ה' ה) דקאמר אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן ליך מאתים זוז לא הספיק ליתן עד שמת רשב"ג אומר אביו או אמו או אחיו נותנים לה והיא זקוקה לחליצה ויבום אלמא דלת"ק דקאמר לי ולא ליורשי הוא הדין אם אמר הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן ליך מאתים זוז אעפי"כ אמרינן דדוקא הוא בעצמו ולא יורשיו והרשב"א עצמו הביא הירושלמי הזה בגיטין וא"כ לרבנן דאמרו לי ולא ליורשי הוא הדין במת הנותן לא מתקיים בנתינת היורשין: (וכן הקשה בס' המקנה על הש"ע באה"ע (ס' לח סעי' לו) דאם אמר לה התקדשי לי בפרוטה זו על מנת שאתן לך מנה כו' דאם מת קודם שקיים התנאי אפי' חליצה לא בעי מהא שפסק הש"ע (ס' רמ"א סעי' ז') שכתב הרמ"א שהאומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת בניו נותנים לו והמתנה קיימת עי"ש שנדחק בזה מאוד ובמחילת כבודו נעלם ממנו שהוא ירושלמי ותלי בפלוגתא דת"ק ורשב"ג בהא דלי ולא ליורשי

ועוד קשה לפי מה שהביא השעה"מ (ספ"ח מה' גירושין) בשם ההג"מ וז"ל נראה דבנותן מתנה לחבירו ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת דלכ"ע המתנה קיימת דלהרוחה קא מכוין ומת ואין העכבה ממנו וא"צ ליתן ליורשיו וכן כתב הרב מחנה אפרים כו' ותמה על הרשב"א ז"ל בתשובה הביאה הב"י (ח"מ ס' ר"ו) שכתב דבמתנה נמי אמרינן לי ולא ליורשי והמתנה בטילה כו' ע"ש

ע"כ נראה לי דהאומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת המקבל דודאי בניו נותנים והמתנה קיימת כמו שכתב הרשב"א דכיון דכוונתו להרווחה מאי איכפת לי' למוכר אם מת הלוקח ובניו נותנים לו ולא פליגי הרשב"א וההג"מ אלא דוקא בנותן מתנה לחבירו ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת הנותן דלהג"מ המתנה קיימת כיון דלהרווחה קא מכוין ומת ואין העכבה ממנו וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' עה) דאם להרוחה קא מכון כיון שמת ולא איצטרך סובר רשב"ג דכל שאין עכבה הימנו הוי כאלו נתקיים התנאי והרשב"א אפשר שסובר כיון דבירושלמי (פ' מי שאחזו) אמרינן אירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עביד ור"ל אמר אונסא כמאן דעביד על דעתי' דר"ל איך הוי צריך למעבד אין אתא יום פלן ולא כנסת לי לא נהוי לי עליך כלום ואמרינן התם ר' יוחנן ור' בא לא סברין כרשב"ג ור"ל ורנב"י סברין כרשב"ג (כן היא גירסת הרשב"א והביאו הק"ע) וא"כ כיון דר"י לא סבר כרשב"ג הלכה כר"י לגבי ר"ל ולא סבירא לי' אונסא כמאן דעבד

א"כ בנותן מתנה לחבירו ע"מ שתתן לי מאתים זוז אפי' תימא דאיכוין להרוחה דידי' מ"מ הא מת ולא הי' לו הרוחה וכ"ת כיון דמכוין משום הרוחה ומת הא אין העכבה ממנו והוי מתנה זה אינו דזהו לרשב"ל דס"ל אונסא כמאן דעביד אבל לר"י דקיי"ל כותי' דאונסא כמאן דלא עביד א"כ הא מת ולא הי' לו הרוחה

אבל האומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת המקבל בודאי דבניו יורשים והמתנה קיימת דכיון דמכוין משום הרוחה דידי' א"כ מאי איכפת לי' אם בניו של המקבל נותנים לו כיון דנתמלא הרוחה דידי' ולא פליגי בגיטין (ד' עד) בהא דלי ולא ליורשי אלא בגיטין דכוונתו לצעורי' ע"כ מדקדקינן דוקא בכוונת הלשון