נחלת יהושע כה

לי לפרש כמו דאמרינן בגיטין (דף לג) אמר רב שמואל שמעית מיניה דר' יהודה תרתי חדא כרבי וחדא כרשב"ג ולא ידענא הי כרבי והי כרשב"ג אמר רב יוסף נחזי אנן דכי אתא ר"ד אמר מעשה ועשה ר' כדברי חכמים, אמר לפניו פרטא כו' א"כ מה כח ב"ד יפה וחזר רבי ועשה כרשב"ג וכתבו התוספת שם משום דלא מיפליגי רבי ורשב"ג אלא בהני תרי מילי במה כח ב"ד יפה בשום הדיינין ובביטל הגט ולכך מדמה להו אהדדי ומסתמא כשחזר בו מזה חזר מזה, ובירושלמי דכתובות (פי"א ה"ו) אחא עובדא קומי רבי בעא מעבד כרבנן אמר לי' לא כך כו' וע"ז א"ל באגדה דסבך מאן דייק לן דהא רבי סובר גבי שום הדיינין כרשב"ג דמה כח ב"ד יפה וא"כ הכא הי' לו לומר נמי דביטלו אינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה]

וא"כ כיון שנתבאר דכל מדות חכמים כן הוא, דמוטב ה לעבור על השבות משיתנו לו ע"פ השבות ק אנוס דא"כ יגרמו לו לעבור בקום ועשה, וא"כ ה"נ אפינו אם נאמר דשעות שאינה ראויה להפר אינו עולה מן המנין אפ"ה התירו לו להפר בשבת מלומר שאין להפר בשבת ותהוי שעה שאינו ראוי להפר ויפר למחר שע"פ דין תורה הוא לאחר יום שמיעה שאינו ראוי להפר ולא דמי להא דמקשה הש"ס דילן בנדרים (דף עט) ואם איתא ליהוי כשותק ע"מ למיקט ופשיט מינה הש"ס דכל שתיקה מקיימת דהא התם לא עקרי רבנן מידי אלא כיון דאין השתיקה רק מכח שאינו יכול להפר לא הוי שתיקה והוי כשותק ע"מ למיקט, וא"כ לא עבדי רבנן מידי לעקור אבל הכא שיהא שעה שאינו ראוי להפר היינו משום שבות דרבנן וא"כ יעקרו רבנן בקום ועשה

וא"כ כיון שנתבאר שלא תקשה על הירושלמי, א"כ לדעת הרמב"ם שסובר דאם הקים לה יכול להפר אפילו לאחר כמה ימים משום דלא היה יכול להפר קודם שנשאל על הקמתו והוא כמו דאיתא בנדרים (דף פו) יודע אני שיש מפירין אבל אינו יודע שזה נדר ר"מ אומר לא יפר וחכ"א יפר, וא"כ הכי נמי שעה שאינו ראוי להפר אמאי אינו עולה מן המנין

והר"ן לטעמו' אזיל שהוא סובר ששיטת הש"ס דילן דאפי' שעה שאינו ראויה להפר עולה מן המנין ע"כ כתב נמי (בפ"ז דכתובות) וזה לשונו ולדידי לא קשי' דודאי כי אמרינן נשאלין על ההקם היינו ביום שמעו אבל כל שעבר יום שמעו אע"פ שנשאל על הקמתו ותהי כמי שאינה, אפ"ה נדרה קיים שהרי שתק, ולטעמי' אזיל. דס"ל דשעה שאינה ראוי להפר עולה מן המנין, וע"כ סביר' לי' הכי נמי שאינו יכול להפר אחר יום שמעו ואף שיש לדקדק קצת על שיטת הר"ן שסובר דשעה שאינו ראוי' להפר עולה מן המנין דלפי הטעם שכתב הר"ן בספ"י דנדרים (דף עט) דהטעם שקיים בלבו קיים דילפינן משתיקה דיום שמעו שהיא מקויימת דטעמא מאי משום דכיון שעבר יום שמיעה ולא הפר לה גלי אדעתי' שהוא רוצה בקיומו של נדר אלמא כל שבלבו לקיימו סגי אלא דיהיב רחמנא כל ההוא יומא להפרה משום דעד דערבי שמשי לא מוכח מידי דילמא בתר הכי מיפר לה דבתר דעתי' בלחוד הוא דאזלינן, ומינה כל שקיים בלבו קיים לאלתר דהוי כאלו עבר יום שמיעה כו' ע"ש, דלפי זה הטעם א"כ שעה שאינו ראויה להפר א"צ לעלות מן המנין דהא דלא הפיר לה היינו משום שלא יכול להפר [אך מצינו כה"ג שאין הטעם עיקר כל כך וכמו שכתב הר"ן בנדרים (דף פד) מאי לאו למאן דאמר ספיקו טובל וכו' ולמאן דאמר אינו קורא שם קא סבר ספיקו אינו טובל וכתב ע"ז הר"ן ובעיני נראה דמאן דס"ל ספיקו אינו טובל היינו משום דס"ל א"א שיהא הכרי עצמו חמור מפני מעשר עני המעורב בו יותר ממ"ע עצמו דבשלמא תרומה בדין הוא שתהא טובלת דכיון שהיא עצמ' אסור' ראוי' היא שתאסו' תערובת' דכיון דע"כ צריך להרימה מן הכרי כו' ע"ש, וא"כ לפי דבריו דתרומה טובלת מפני שהיא עצמה אסורה תקשה קושית התוס' ביבמות (דף פו) דמשום זה לא יתסר טבל לכהן כיון דתרומה שרי' לי', אלא ודאי דעיקר הטעם משום דתרומה אסורה באכילה לישראל וע"כ טובלת, וע"כ לא פליג רחמנא ואסורה לכהן נמי, משא"כ במעשר עני שלאחר שנתרמה חותר לכל, וא"כ אמאי יהי' טובל ובירושלמי (ספ"ב דקידושין) מצינו דבר שהרמתו יוצא לחולין ואסור בהניי', פי' פדיון פ"ח מותר בהנאה אח"כ אפילו השה נמי, וא"כ אמאי קודם פדיי' יהא אסור בהנאה, התיבון הרי טבל טבול למעשר עני הוא והרמתו יוצא לחולין וא"ר בא כו' האוכל פירותיו טבולים למעשר עני חייב מיתה]

וכן הכא נמי בהפרת נדרים מעל"ע אפשר לומר דעיקר הטעם שאינו מופר לאחר מעל"ע הוא כמו הקמה ואפ"ה לא פליג רחמנא בין שיכול להפר ובין שאינו יכול להפר וע"כ אפילו נשתתק לפני שקיעת החמה, אעפ"כ אינו יכול להפר למחר

אך לדעת הרמב"ם דס"ל דיכול להפר אחר יום שמעו משום שאינו יכול להפר, והוא כמו שאינו יודע שיש מפירין, א"כ מכש"כ בשעה שאינה ראויה להפר דאינו עולה מן המנין כמו דס"ל להירושלמי, וא"כ קשה על הטור דכיון דס"ל להרא"ש דשעה שאינה ראויה עולה מן המנין, א"כ אם נשאל על הקמתו מכש"כ דאינו יכול להפר אחר יום שמעו דהא הי' יכול לשאל על ההקמה מיד, וא"כ בודאי אם נשאל על הקמתו אינו יכול להפר אחר יום שמעו, א"כ אמאי הכריע כהרמב"ם ולא הכריע כהרא"ש אביו כדרכו הטוב בכל מקום וצ"ע

סימן ג

שאלה מי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך שנה אם צריך לקיים מיד ואם לא עשהו מיד כי אמר עדיין יש לי פנאי לעשות ונאנס אח"כ ולא עשה אי מקרי אונס או לא

תשובה ביו"ד (ס' רל"ב סעי' י"א) הביא הרמ"א ב' דעות במי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך שנה כו' יש לעשותו מיד שמא יאנס אח"כ ואם לא עשהו מיד כי אמר עדיין יש לי פנאי לעשותו ונאנס אח"כ ולא עשהו י"א שמקרי אונס וי"א דלא מקרי אונס וראי' האגודה הוא מהא דאמרינן בגיטין (ד' עד) תנן התם בראשונה הי' נטמן יום שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו ללשכה כו' ואמר רבא מתקנתו של הילל נשמע כו' והשתא אם איתא דאעפ"י שהי' יכול לעשות מתחילה אפי"ה אם נאנס אחר כך הוי אונס וא"כ תיפוק לי' דהוי אונס ואינו חלוט לו אלא דודאי דלא הוי אונס משום דהי' לו לשלם מתחילה תוך שנתו ולא להמתין עד סוף השנה וע"כ איצטריך לי' להילל לתקוני'

והנה הקצה"ח ל (סי' נה) תירץ דכיון דהמכירה הי' מכירה גמורה אלא דהתורה נתנה זכות להמוכר שאם יחזור לו המעות עד השנה שיחזור לו הבית וא"כ איך נאמר דמשום שהי' אונס יקנה הבית דאונס רחמנא פטרי' אבל לא דאונס רחמנא חייבי' וכתב ע"ז הנתיבות וז"ל ואין דבריו נכונים דבית בבתי ע"ח מוכח בערוכין (ד' לא) דהוי כמו הלואה דאמר התם ריבית גמורה היא והתורה התירה כו' אף שכתב הרשב"א בגיטין (ד' עה) דבתי ע"ח הוי כמכירה ע"ת מ"מ הא כתב שם בעצמו דדמי לתנאי דכשיהי' לי מעות אחזור לך והיינו דכשיתן לו מעות נתבטל המכירה למפרע והמעות יהא הלואה למפרע דהא בהדיא אמרו דריבית גמורה היא ודמי ממש להתנה ואמר הרי אני מוכר לך ביתי אם לא אתן לך מעות עד זמן פלוני דודאי בתנאי כזה אם נאנס ולא נתן נתבטל המכירה למפרע דבכיוצא בזה שייך