נחלת יהושע רנט

והייתם קדושים כי קדוש אני ד' מקדישכם וב' קדושות האלו נתקדש בעודו בבטן כמו דכתיב בטרם תצא מרחם הקדשתיך וראי' לזה מהא דאיתא בפ"ב דחגיגה (ד' טו) שאמר לו כו' דרבי עקיבא רבך לא דריש הכי אלא כו' ועיין בירושלמי (פ"ב דחגיגה) על הא דדריש גבי איוב (וד' ברך את אחרית איוב מראשיתו וכן בקרא טוב אחרית דבר מראשיתו וע"ש במעשה דאבוי' וע"כ טוב אחרית דבר מראשיתו והכל הוא ע"י הקדושה שבמעי אמו וכמו דאמרינן ביומא (ד' פב) גבי ר' יוחנן גופא ההוא עוברא דארחא אתא לקמי' דרבי אמר זילו לחישו לה דיומא דכיפורי הוא לחושי לה ואלחישא קרי עלי' בטרם אצרך בבטן ידעתיך

וע"ז כי הוה מסיים ספרא דאיוב וד' ברך את אחרית איוב מראשיתו. שהכל הוא מראשיתו וכל הקדושה שמתקדש הצדיק לאחר מיתה הוא משעה ראשונה אלא שאם מקלקל מעשיו. אזי אובד הקדושה וכמו דאמרינן בנדה (ד' לב) ומשביעין אותו תהי צדיק כו' ומתעוררת הקדושה ההיא לאחר מיתה כמו דאמרינן שם מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה אך לכאורה איך תחול הקדושה שלאחר מיתה משעה ראשונה הא הקדושה מחיים הוא ענין קדושה להועיל לאחרים והכל יכולים ליגע בו. משא"כ בקדושה שלאחר מיתה ואיך תחול הקדושה על הקדושה. אך הענין הוא כמו דשאיל ר' יוחנן מר' ינאי הקדיש עולה לב"ה קדוש והיינו שהקדושה נמשכת לאחר מיתה וכמו שביארתי משום דסופה שתישחט ואפי' אם לא תשחט תמות וע"כ חל מחיים הקדושה וע"כ באדם ג"כ הכי וע"ז אמר סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים (פי' ששחיטה מחוסר מעשה לא אמרינן דעתיד לבוא. אך אפי' אם לא תשחט תמות וע"ז אומר הכל למיתה הם עומדים) וע"ז אומר אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו עליו הכתוב אומר טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו דהקדושה של יום המות נמשך מיום הולדו

ועכ"ז הוא רחוק מדרך הפשט לפרש שע"כ שאל ר' יוחנן לר' ינאי המקדיש עולתו לבדק הבית כמו שביארתי. ועוד דבסוגי' דתמורה (ד' לב) מוכח שם כפירש"י ותוס' וע"כ נראה לי שהעיקר השאלה הי' מחמת התשובה וכמו דאיתא במדרש קהלת ומגיב לי' משכהנים מעכבין בשחיטתה מעל ונ"ל שהפירוש הוא כמו דאמרינן בתמורה (ד' לב) המתפיס עולה לב"ה אין בה אלא עיכוב גיזברין בלבד ופירש"י שאינו קריבה עד שיבואו גיזברים לעמוד על גבה כדאמרינן בעלמא (תענית ד' כו) האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ב אבל שום דמים לא יהיב לב"ה וכ"ש לחרמי כהנים אלמא דאין להם שום חלק בהקרבן אלא זהו קרבנם להיות עומד ע"ג וע"כ שאל לו הענין דהקדיש עולתו כו' הוא משום דענין מיתתן של צדיקים שמכפרת על הדור ולכאורה צריך להבין באיזה אופן וכפר על הדור ואיזה שייכות יש להעולם בו שיכפר עליהם אך הענין הוא מאחר שהעולם מתאספים לכבוד הצדיק ומורידים דמעות בשעת ההספד ועבדין לי' יקר' וכמו דאמרינן בשבת (ד' קנב) אחים הספידאי דהתם קאימנא וכמו דאמרינן בכתובות (ד' קג) נפק בת קלא ואמר כל דהוי באשכבתי' דרבי מזומן לחיי עוה"ב ע"כ מכפר עליהם מיתת הצדיק וכמו שביארתי לענין המקדיש עולתו לב"ה וע"ז השיב לו משהכהנים מעכבין בשחיטתה פי' שאינם שוחטים עד שעמדו הגיזברים וכמו שפי' רש"י דאיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג אבל אעפ"כ אין לגזברים חלק בזה ושום דמים לא יהיב לבדק הבית ועיין תוס' שם ויש להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו וע"ז אמרינן במוע"ק (ד' כה) חכם שמת הכל קרוביו כו' הכל קורעין עליו ואמרינן שם סבור למיקרע לאלתר א"ל חכם כבודו בהספידו ובשעה שמתאספין ועומדים עליו בשעת ההספד ומורידין עליו דמעות אז מיתת הצדיק מכפר

וע"כ כיון שביארתי דיש ב' קדושות בצדיקים הא' מה שהוא בחיים שזה הקדושה דוקא להשפיע לאחרים משא"כ הקדושה שמתעוררת לאחר מיתה הוא בהיפוך שכל א' נכוה מחופתו של חבירו וכמו דאמרינן בב"מ (דף פה) אתו תרי בוטיטי דנורא ומחי' וע"כ בקש אלישע מאלי' ויהי נא פי שנים ברוחך אלי פי' שיהי' לי הקדושה שמחיים להשפיע לאחרים. והקדושה שלאחר מיתה דהיינו בבחי' עצמו וע"ז השיב לו אלי אם תראה אותי לוקח מאתך דבשלמא קדושת הצדיק שהי' לו מחיים הי' יכול להשפיע עליו משא"כ הקדושה שלאחר מיתה ועוד שלא יוכל להסתכל בזה כמו שביארתי בראשית הדרוש וע"ז סיפר הכתוב אח"כ ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי פי' שאלישע ראה והשיג פי שנים וכמו שביארתי בתחילת הדרוש

ומעתה אחיי ורעיי נזילה דמעות ונבכה בכי תמרורים על מיתת הצדיקים ובפרט על מיתת אבא מארי הרב הצדיק ועתה נשארנו בדור יתום הזה יתמי דיתמי וכמו שביארתי מראשית הדרוש ד' דברים הם תשמישו של עולם וכולם אם אבדו יש להם חליפין כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב כו' ות"ח שמת מי מביא לנו תמורתו מי מביא לנו כיוצא בו וכבר ביארתי לעיל ועתה נבאר ע"פ מאי דאיתא בירושלמי (ספ"ב דברכות) ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם כו' וכולם אם אבדו יש להם חליפין כו' אבל ת"ח שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה וצריך להבין מהו הלשון מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו ויובן ע"פ מאי דאמרינן בתמורה (דף ט) ולכתוב לא יחליפנו ולא בעי לא ימיר אותו אי כתב הכי הוה אמינא תצא זו ותכנס זו הוא דתילקי אבל ממיר דתרווייהו קא מקדיש אימא לא לילקי וא"כ חליפין הוי מה שזו נכנס תחת זו ובו הקדושות אין משמשות בב"א וזהו קדושת חליפין שאין ב' הקדושות משמשות כא' אלא זה נכנס וזה יוצא משא"כ קדושת תמורה שעל קדושה הראשונה נשאר הקדושה והתמורה חל על הב' ושתי הקדושות משמשות כא' וכל שפע הקדושה השני' אינו אלא מהקדושה הראשונה דהא איתא בנזיר (דף לב) דאע"ג דאמרינן תמורה בטעות הוי תמורה ה"מ היכא דאיתא לעיקר הקדש אבל היכא דמתעקר עיקר הקדש מתעקר נמי תמורה. שאם נשאל על ההקדש. הוי תמורה נמי חולין. דהתמורה תלי' בהקדש הראשון

והנה במיתת צדיקים מצינו ב' הבחי' וכמו דאמרי' בקידושין (דף עב) דאמר מר כשמת רי עקיבא נולד ר' כשמת רבי נולד ר"י כו' שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שנאמר ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב וא"כ יש באופן כמו שמואל עם עלי ששמואל שימש תחילה את עלי וכן באלי' ואלישע ויש שעד שלא מת צדיק זה נולד צדיק אחר ולא שמשו זא"ז אלא קדושת צדקתו חל על קדושת צדיק אחר והוא באופן חליפין אבל הבחי' הב' כשהתלמיד משוש את הרב ומשפיע עליו קדושה. הוא בבחי' תמורה שהקדושה הב' נמשכת מהקדושה הראשונה

וע"ז אמר ד' דברים שהן תשמישו של עולם וכולם אם אבדו יש להן חליפין שנאמר כי יש לכסף מוצא כו' ששם הוא בבחי' חליפין שהכסף הוא נמס והולך לו וחופרים כסף אחר תחתיו אבל ת"ח שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו דכתיב והחכמה מאין תמצא שבמיתת ת"ח יש ב' הבחינות הא' בבחי' חליפין והב' בבחי' התמורה וכמו שביארתי

והנה בספרי עמק יהושע (דרוש טו) ביארתי ע"פ המדרש איכה כד דמיך ר' יוסי ממלחין סליק ר"י ור"ל לגמילות חסדא כג' והוי תמן חד סב בעי למיעל ומיפתח עילוי' ולא שבקיני' א"ל ר' יצחק פסאקא קדם אילון ארייותא דאורייתא את פתח פומך א"ל ר' יוחנן שבקוני' דהוא גבר סב כו' פתח ואמר מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה כו' ומחורבן ביהמ"ק כו' א"ל ר"י אלו לא שבקתוני' מנן הוה שמעינן מרגליתא דא וביארתי שם ע"פ המדרש ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם וכולם אם אבדו יש