נחלת יהושע רנח

לא מבעי למ"ד קדשי ביה תפסי מדאוריית' אלא אפי' למ"ד לא תפסי ה"מ בשר אבל עור תפיס וכתב רש"י אלא אפי' למ"ד מדרבנן בעלמא אבל מדאוריית' לא, ה"מ דאוריית' לא, בשר דשל מזבח הוא ואין קדושה חלה על שאינו שלו על פיו אבל עור דלאו ממון מזבח הוא וכהנים אכתי לא זכו בהו תפיס

וע"כ נראה לי דהא דאמרינן בתמור' (דף לב) המקדיש עולה לב"ה כו' ולכאורה יש לדקדק דאמאי אמר דוקא עולה והמ"ל ברמב"ם (פ"ו מה' ערכין) דקדק מזה דס"ל כר"י הגלילי דקדשים קלים הוי ממון בעלים מחיים וע"כ כמו שיכול למכור כמו דאמרינן בפסחים (דף ב) ה"נ יכול להקדיש שתחול על גוף הבהמה ע"ש וכתב שם שהוא דקדוק נכון. ולי נראה דהא דנקט המתפיס עולה לב"ה משום דכל עיקר דילפינן שקדשי ב"ה חל על קדשי מזבח הוא מהאי קרא דעולת איש פרט לעולת הקדש כמו שאמר ר' ינאי וכן פסק הרמב"ם (פ"ה מה' מעה"ק) וא"כ חזינן דודאי חל קדשי ב"ה על קדשי מזבח וע"כ פליגי בזה אי חל רק על העור לבד או שחל על הבשר ג"כ. ולכאור' האיך חל קדשי ב"ה על העור למאן דס"ל דלא חל על הבשר הא כל זמן שהוא בחיים חל קדושת מזבח על העור ג"כ וכמו דאמרינן בחולין (דף קלה) קדשי מזבח נמי דאמר חוץ מגיזה וכחישה אפ"ה פשטה קדושה בכולה [וכוונת רש"י שכתב דהעור דלאו ממון מזבח הוא וכהנים אכתי לא זכו בי' תפיס היינו דלאחר שחיט' מיד חל על העור קדושת ב"ה אבל מחיים קדוש אף העור נמי. וכמו דאמרינן בזבחים (דף מג) העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים. אלמא דהדם מתיר את העור אבל תחיל' הי' קדוש העור נמי] וליכא למימר דמקדיש לקדשי ב"ה הטובת הלאה שיש לו וכמו שפירש"י ותוס' דמ"מ תקשה למאן דס"ל דלא קדש הבשר אלא העור ועיין בספרי ע"י (סי' ו) במה שהארכתי שם בענין טובת הנאה אינה ממון ע"ש. וע"כ אפשר לומר דהטעם דחל קדשי ב"ה על קדשי מזבח הוא משום דסוף הקרבן עומד לשחיט' וע"כ חל ההקדש על העור [ואפי' אם תמות חל נמי הקדש קדשי ב"ה וכמו דאמרינן רפ"ד דמעיל' (דף טו) אמר עולא איר יוחנן קדשים שמתו יצאו מידי מעיל' ד"ת במאי אלימא בקדשי ב"ה אפי' כי מתו נמי] וע"כ חל קדשי שי ב"ה משום דאם תשחט שייך העור לבדק הבית וע"כ מועלין בה משום קדשי בדק הבית

וא"כ לפ"ז תקשי דאיך מקדיש משום לאחר שחיטה הא הוי דבר שלבל"ע אלא ודאי משום דסוף כל סוף עומדת לישחט או למות (וכמו שביארתי לעיל לענין בגדי כהונה) ואע"ג דאמרינן ביבמות (דף צג) דע"מ שתמות אחותך ה"ל דבר שלבל"ע היינו משום דילמא תמות האשה תחילה אבל הכא סוף כל סוף עומדת למות או לישחט דאלא"ה איך קאמר ר' ינאי עולת איש פרט לעולת הקדש ואמרינן התם דאפי' למ"ד לא תפסי ה"מ בשר אבל עור תפיס הא הוי דבר שלבל"ע וכ"ת ר' ינאי לטעמי' דס"ל ביבמות (דף צג) דאדם מקנה דבר שלבל"ע כמו דאמרינן התם ר' ינאי כר' חיי' כו' זה אינו דהא ר' ינאי קאמר לה בזבחים (דף קג) אליבא דר' יהודה דאמרינן התם ת"ר עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר' יהודה ור' יהודה סבר דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע דהא אמרינן בקידושין (דף סב) אמר אביי ראב"י ור' ור' מאיר כולהו ס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע ופריך אח"כ ונחשיב נמי ר' עקיבא כו' אלמא דמלבד אילו תנאי כולהו סברי דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע אלא ודאי כמו שכתבתי וע"כ חל קדשי בדק הבית על קדשי מזבח ועיין במ"ל ברמב"ם (פ"ו מה' ערכין) מה שכתב על בעל הערוך שכתב דהטובת הנאה הזו משום עור שיכול ליקח מן הכהן שימתין עד המשמר שלו [ובזה הי' אפשר לומר מה שנדחקו רש"י ותוס' מפני מה קדשי ב"ה חל על קדשי מזבח ואין קדשי מזבח חל על קדשי ב"ה וכתב רש"י משום דקדשי מזבח יש לו בהן טובת הנאה והתוס' כתבו משום דקדשי מזבח יש שם בעלים עליהם לפדותם כשהוממו ולכאור' קשה לפי הירושלמי (דפ"ו דב"ק) ר' יוסטא בר' מתון שאל הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתיטבל למעשרות (פ' אם המקח טובל למעשרות מתיב ר"ל והא תנינן גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כמה דאת אמר תמן המקדש אינו כמכר ודכוותה הפודה אינו כלוקח וא"כ מוכח דלא ס"ל הירושלמי כהש"ס דילן בב"ק (דף עו) שבקדשי שמים מעיקרא תורא דראובן כו' ולא הוי כמכירה משא"כ בקדשי ב"ה וא"כ לשיטת הירושלמי מהו החילוק אלא ודאי שבקדשי מזבח יכול לחול קדושת ב"ה על העור לאחר שחיטה או לאחר מיתה משא"כ בקדשי ב"ה בקדוש לעולם ע"כ אין קדושת מזבח חלה על קדשי ב"ה [ואפשר לומר שע"כ נדחקו בזה רש"י ותוס' דאי אמרינן דהקדושה הוא משום עור הא כבר ביארתי לעיל דהקדושה שחל על העור. הוא רק לאחר שחיטה וא"כ אמאי מועלין בה משום קדשי ב"ה מחיים ויש בזה להאריך הרבה ואין כאן מקומו] אבל בקדשי מזבח חלה עליו קדושת ב"ה משום העור דקדיש לאחר שחיטה

וכמו שביארתי לעיל בבגדי כהונה שבלו שיש ע"ז ב' קדושות קדוש' בגדי כהונ' וקדוש' פתילו' שחל ג"כ על קדוש' בגדי כהונה משום דסוף סוף עומד לבלות וכמו בבגדי כהונה כל זמן שלא בלו מועיל קדושתן על אחרים משא"כ לאחר שבלו לא ניתוסיף עליהם קדושה אלא בקדושת עצמן וה"נ בקדשי ב"ה שחל על קדשי מזבח שבעודנו בחיים דקדוש מצד קדושת מזבח עושין תמורה משא"כ קדשי ב"ה ואעפ"כ בקדושת עצמן יש אופן שקדוש יותר מצד קדושת ב"ה שאין לאדם שום חלק בו לא כהנים ולא בעלים וכמו דאמר ר' ינאי גופ' במעילה (דף טו) מחוורתא אין חייבין משום מעילה אלא על קדשי ב"ה ועולה בלבד מ"ט דאמר קרא נפש כי תמעול מעל בקדשי ה' קדשים המיוחדים לה' יש בהם מעילה אבל קדשי מזבח אית בהו לכהנים ואית בהו לבעלים ואף דמסיק שם הש"ס דאין מעילה מפורשת מן התורה וכמו דאיתא בתמורה (דף לב) עכ"ז יש בבדק הבית אופן שהוא קדוש יותר משום שאין בזה חלק לא לכהנים ולא לבעלים

וה"נ בצדיקים הם במיתתן יותר גדולים בקדושת עצמם שאין יכולים ליגע בהם וכמו דאמרינן גבי אלישע חולין (דף ט) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן וכמו שכתבו התוס' שם דנפק' לי' ממה שבחיי הצדיקים נוגעין בהם כמה רשעים ויושבים אצלם ושם לא הי' לו רשות להתעכב אצלו ואעפ"כ בחיים קדושתם מועיל לאחרים כמו בבגדי כהונה וכמו שביארתי בקדשי מזבח שהתפיסן לב"ה שיש בהם נמי ב' הבחינות וכמו שביארתי

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ז דנזיר) ר' יונה כו' אין שואלים הלכות לפני מיטתו של מת והא ר' יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערסי' דר"ש בן יוצדק והוא מגיב לי אמר כד האי מסלקינן לסידרא ושאל ע"ז לר' ינאי אם יכול לחול קדושת ב"ה על קדושת מזבח (וכמו שביארתי לעיל לשיטתי' דר' ינאי דאמר בזבחים (ד' קג) דעולת איש פרט לעולת הקדש היינו במתפיס עולה לבדק הבית) משום דסוף כל סוף עומד לזה וה"נ במיתת צדיקים מתעורר לאחר מיתה קדושה אחרת שהוא בבחי' עצמו וכל א' נכוה מחופתו של חבירו וכמו דאמרינן בב"מ (ד' פה) ור' יוחנן אצל ר' ינאי (משום שהי' תלמידו) ור' ינאי אצל ר' חנינא כו' ור' יוחנן אצל ר' חייא לא כו'. וע"כ שאל ממנו דוקא הלכה זו ואע"ג דפריך בירושלמי על הא דאין שואלין הלכות לפני מיטתו של מת ומשני כד הוי מסלקינן לסידרא שאל לו היינו משום דאינו מובן לפני העולם מה ששייך זה להספד אבל מ"מ צריך ליתן טעם אמאי שאל לי דוקא הלכה זו בשעה שהיו עוסקין בענינו של מת. וכמו דמשני כד הוי מסלקינן לסידרא שאל לו ובסמוך יתבאר בפשיטות יותר

וע"ז אמרינן בברכות (ד' יז) ר' יוחנן כי הוי מסיים סיכרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו ויש לדקדק מהו דוקא כי הוי מסיים סיפרא דאיוב אך הענין הוא שביארתי שכל צדיק נתקדש בב' מיני קדושות וכמו דאיתא במדרש שמלאכים נתקדשו בקדושה אחת כו' אבל גבי ישראל כתיב