נחלת יהושע רנה

הזה לעשות זבחים כו' ושב לב העם הזה כו' אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד כו' כיון דחזי לרחבעם דקא יתיב ואנא קאימנא כו' והטעם שישיבה הוא דוקא אם נתנו המלוכה לו ולזרעו לדורות. וע"ז אמר מי בראש דאם בן ישי בראש לא יהי' ישיב' רק אליו וא"כ אם חזו דקא יתיב ואנא קאימנא כו' וע"ז אמר נאם ה' לאדוני שב לימיני דהיינו בבחי' ישיב' קבועה וע"ז אמר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם

אך לכאור' קשה ע"ז מהא דאמרינן בירושל' (פ"ג דהוריות) אמר רב הונא כל אותן ששה חדשים שהי' דוד בורח מפני אבשלום הי' מתכפר לו בשעירה כהדיוט וא"כ חזינן דאפי' בדהע"ה שביארתי שהי' המלוכ' בבחי' קדושה וקדושה בכדי לא פקע ואפ"ה אותן ששה חדשים שנצטרע מביא שעירה כהדיוט ואי אמרינן דקדוש' לא פקע בכדי היינו שיתבטל לגמרי אבל לענין שיתבטל ואח"כ יחזור לקדושתו ניח' דלשעתי' הוא דפקע הוי א"ש. וכבר הארכתי בזה (בדרוש יא) ע"ש

[ועוד איפשר לומר דאע"ג דאמרינן דאותן ששה חדשים הי' מתכפר בשעירה כהדיוט אעפ"כ לא נפסקה הקדושה לגמרי וכמו דאמרינן בהוריות (ד' ט) בעא מיני' רבינא מרב יצחק נשיא שנצטרע מידחא דחי או מיפטר פטור א"ל דילך או דגזא ועיין מה שפי' רש"י שנדחק בזה ולי נראה דמיבעי לי' אליבא דריה"ג דנשיא אינו מביא קרבן עולה ויורד משום שאינו בא צידי עניות וע"ז בעי אם נצטרע אם מביא קרבן עולה ויורד אם הצרעת דוחה אותו לגמרי מן הנשיאות או דמיפטר פטור משום שאינו יכול להנהיג אבל מ"מ יש עציו דין נשיאות וכה"ג אמרינן בהוריות (ד' יב) בעא מיני' רבא מר"נ משיח שנצטרע מהו באלמנה מדחי דחי או מיפטר פטור ועיין רש"י ולי נראה דהתם נמי האיבעי' אי הא דאינו עובד עבודה היינו משום דגברא לא חזי ומיפטר פטר אבל מ"מ אסור באלמנה או מדחי דחי לגמרי ופקע הקדושה בשעת צרעתו. וע"ז מביא ראי' דלא פקע הקדושה. וה"נ בנשיא אמר דילי' או דגזא דכיון שהוא דגזא וגזא דילי' כדקאי קאי אלא שלענין הדין גזירת הכתוב דאם נצטרע מביא שעירה כהדיוט]

וע"ז אומר דוד מי אנכי ומי ביתי כי הבאתני עד הלום פי' בבחי' קדושה שאינה נפסקת והא שאמר לו ה' אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם ע"ז אמר וזאת תורת האדם לומר שלא פקע הקדושה אלא שמביא שעירה כהדיוט שהוא מצד הנשיאות והנשיאות בטלה ע"כ מביא שעירה כהדיוט אבל אעפ"כ הקדושה אינה מופסקת לגמרי כמו שאמר לו אתה כהן לעולם והראי' שלאחר ששה חדשים שנצטרע דוד חזרה המלכות ולא נדחית קדושת משיחתו מה שנמשח בשמן המשחה דהא אמרינן בפ"ק דהוריות (דף ה) מלכי בית דוד מושחין כו' מנלן דכתיב קום משחהו כי זה הוא וא"כ כיון שנצטרע ובטלה מלכותו והי' מתכפר לו בשעירה כהדיוט ואמאי לא הי' צריך משיחה אח"כ אלא ודאי דהמשיחה ראשונה לא בטלה קדושתה וכמו קדושה של כהן כמו דאמרינן בהוריות (דף יב) בעא מיני' רבא מר"נ משיח שנצטרע מהו באלמנה מדחי דחי או מיפטר פטור לא הוי בידי' כו' תנינא אין לי אלא שעבר מחמת קריו עבר מחמת מומו מנין ת"ל והוא אלא שלענין עבודה רחמנא דחיו אבל לא שפקע הקדושה דכל שהוא בתורת קדושה אינו נפקע ובזה יתבאר המדרש ויאמר לה בועז לעת אוכל גשי הלום מדבר בדוד גשי הלום קרוב למלכות ואין הלום אלא מלכות הה"ד כי הבאתני עד הלום כו' ותשב מצד הקוצרים כו' פי' שאמר לה גשי הלום שרמז לה על דוד שמלכותו הוא בבחי' קדושה שאינה נפסקת ותשב מצד הקוצרים שנוצדה ממנו המלכות לשעה דאמר ר"ה כל אותן ששה חדשים שהי' דוד בורח מפני אבשלום הי' מתכפר לו בשעירה כהדיוט ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו פי' שהמלוכה הראשונה חזרה למקומה שכיון שנמשח בשמן המשחה הרי הוא בבחי' קדושה וקדושה אינה נפסקת אלא דבשעת צרעתו גברא לא חזי ואעפ"כ אינו נפסק לגמרי וע"ז אמר דוד מי אנכי ומי ביתי כי הבאתני עד הלום כו' וזאת תורת האדם פי' על שאמר הוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי ב"א פי' שהוא רק לשעה והא דנדחה היינו משום וזאת תורת האדם

ובמ"א ביארתי דהא דקאמר וזאת תורת האדם הוא ע"פ מה דאמרינן בפ"ק דסוטה (דף ה) בשר כתיב בי' ונרפא אדם לא כתיב בי' ונרפא ופירש"י בשר כי יהי' בעורו שחין ונרפא אדם כי יהי' בעור בשרו נגע צרעת לא כתב בחד מינייהו ונרפא. לפי דרכך אתה למד שמי שהוא רך ועניו כבשר קרוב להתרפאות מיסורין הבאים עליו. אבל מי שהוא קשה כאדמה אין רפואה למכותיו וע"ז אמר דוד על מה שאמר לו הקב"ה אני אהי' לו לאב כו' אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי ב"א והוא אם יתגאה ויקשה לבו כאדמה. אזי יוכיח אותו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם להשפיל גאותו וע"ז אומר וזאת תורת האדם (ובזה ביארתי במ"א הכתוב (תהלים עג) כי אין חרצובות למותם כו' בעמל אנוש אינימו ועם. אדם לא ינוגעו והוא כמו דאמרינן בסוטה בשר כתיב בי' ונרפא. אדם לא כתיב בי' ונרפא וכמו שפירש"י שאדם פי' מי שלבו גאה עליו. ע"ז אומר בעמל אנוש אינימו ועם אדם לא ינוגעו פי' שהי' ראוי להיות נגעים באים עליהם מצד שהם גסים. ואעפ"כ עם אדם לא ינוגעו ובזה ביארתי מה שאמר אלישע לנעמן לך רחץ בירדן כו' וישוב בשרך לך וטהר שהי' הענין להשפיל גאותו. וע"ז אומר וישב בשרך לך וטהר פי' שיהא כבשר. ובבשר כתיב בי' ונרפא שהצרעת הי' לו ע"י גסות הרוח כמו דכתיב (מלכים ה) ונעמן שר צבא מלך ארם הי' איש גדול לפני אדוניו ונשוא פנים כי בו נתן ה' תשועה לארם והאיש הי' גבור חיל מצורע ואמרינן בערכין (ד' טו) שעל גסות הרוח נגעים באים וע"כ מרוב גסותו. אמר הנה אמרתי אלי יצא יצא. ואלישע עשה בכיון שישוב בשרו) ובזה יתבאר מה דאמרינן בר"ה (ד' כה) זיל לעין טב וקדשי' לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים. פי' שהענין הוא כמו בלבנה שאע"פ שנתמעטה. אעפ"כ לאחר המיעוט חוזרת ומתגדלת כמו בראשונה וכן בדוד שאע"פ שנפסקה מלכותו אעפ"כ חזרה להיות כמו שהי' בתחילה

והנה בתחילה כשנמשח שאול הי' ג"כ בבחי' קדושה שאינה נפסקת כמו דאמרינן שם בזבחים על הבא עוד הלום איש וכל מקום דכתיב הלם הוא בבחי' מלוכה לזרעו אך החטא גרם וע"כ הי' סבור דוד שמחמת קדושת שמן המשחה לא ישלוט בו חרב וכמו שביארתי על המדרש שאמר משה מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב וביארתי מחמת שהוא מלך ראשון ונמשך בשמן המשחה ע"כ הי' המלך שאול הולך בקרב ונלחם בחרב בקרוב שלא הי' ירא מפני החרב מחמת ששמן המשחה שעליו יגן עליו אבל יהונתן הי' נלחם ע"י קשת דהיינו מרחוק מחמת שלא נמשח בשמן המשחה וע"כ אמר חרב שאול לא תשוב ריקם וקשת יהונתן לא נסוג אחור אך לאחר שמת שאול ולא הצילתו השמן המשחה וכמו שביארתי בספרי ע"י שם על התשובה שהשיב הקב"ה למשה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהם מקטרגים אותו מחמת שהרג את הכהנים וכה"ג בן כה"ג טעון משיחה וע"כ הספיד איך נגעל מגן גיבורים מגן שאול בלי משיח בשמן שהוא הי' סבור שהמגן של שאול הוא השמן המשחה וע"ז אמר שהי' כמו שנגעל השמן פי' כמו שהופקע הקדושה של השמן ולא נשאר עליו השמן המשחה שתצילהו

וע"כ אמר ללמד לבני יהודה קשת פי' שבעוד שהי' שאול קיים הי' יכול ללחום ע"י חרב שלא הי' מתיירא מפני החרב מחמת שמן המשחה שעליו אבל עתה צריכים בני יהודה ללמד קשת [שקשת צריכה לימוד וכמו דאמרינן פ' אין מעמידין (דף כה) למען דעת דורות ב"י ללמדם מלחמה. ואיזהו מלחמה שצריכה לימוד הוי אומר זו קשת וביארתי בזה הכתוב וכתתו חרבותם לאתים כו' ולא ישאו גוי אל גוי חרב. היניו חרב ולא ילמדו עוד מלחמה זה קשת שאיזהו מלחמה שצריכה לימוד הוי אומר זו קשת] פי' מרחוק שראו שהשמן מ מ המשחה אינו מגין

[וע"כ אמר הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות כי שם נגעל מגן גיבורים ועיין פירש"י על שדי תרומות ולי נראה דהאי שדי תרומות היינו ביכורים כמו דאמרינן בפסחים