נחלת יהושע רנג

אליעזר בר' שמעון לאורתא אמר להם אחיי ורעוי באו. בצפרא אמר להו זילו מפני ביטול תורה והענין הוא כמו דאמרינן בברכות (ד' ה) אלו הם יסורין של אהבה. כל שאין בהם ביטול תורה. וע"כ אמר להם בצפרא זילו מפני ביטול תורה. וע"ז אמר דוד כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך. וא"כ ניכר שאינם יסורין של אהבה. ובזה אפשר לבאר נמי הכתוב (תהלים לח) נאלמתי דומי' החשיתי מטוב. וכאבי נעכר. פי' במה שהחשתי מטוב. ואין טוב אלא תורה. א"כ זהו הסימן שאינם כמו יסורין של אהבה. וע"ז אמר דוד ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים שאני נגוע כל היום. וא"כ נראה שאין אלו יסורין של אהבה ותוכחתי לבקרים פי' בצפרא שתקותי הי' שילכו מפני ביטול תורה ועיין ביומא (ד' כב) לאוי אפרוע מגופי' דאר"י כו' ששה חדשים נצטרע דוד כו' אך לפי מה שביארתי במה שאמר ר"א חמה עזה יש בעולם דבעידן ריתחא ענשינן אעשה יתבאר עפ"י מה שביארתי בספרי עמק יהושע לדרוש ה) על הפסוק (איוב ז) מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך. ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. וביארתי שבקרים הוא כמו דכתיב בבוקר בבוקר ואמרינן בברכות (ד' כז) על תמיד של שחר שקרב בד' שעות. ואמרינן התם אב"א ר' יהודה אב"א רבנן. אב"א רבנן אמר קרא בבוקר בבוקר חלקיהו לשני בקרים ואב"א ר' יהודה האי בבוקר בבוקר להקדים שעה אחת. ע"כ לא הוו רק עד ג' שעות. והבאתי שם הא דאמרינן לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא כו' דבאותה שעה הקב"ה זועם ומעניש אעשה ב"כ ואמרינן בזבחים (ד' ז) שאין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה. וע"ש במה שביארתי על מה אנוש כי תגדלנו וכי תפקדנו לבקרים שאז הוא עידן ריתחא לרגעים תבחננו. וא"כ מתרמי ברגע שהקב"ה זועם ובעידן ריתחא ענשינן אעשה. ואין לך אדם בישראל שאין בו עון עשה וע"ז אמר דוד ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים פי' שני בקרים דהיינו בג' שעות ראשונות שאז נידונים על עון עשה ג"כ כמו דאמרינן במנחות (ד' מא) דבעידן ריתחא ענשינן אעשה ועיין בעמק יהושע (דרוש ה) באריכות

ועוד אומר ותוכחתי לבקרים פי' שאז צריך להיות החולה בריא יותר כמו שהבאתי שם ואעפ"כ ותוכחתי לבקרים. ובמ"א ביארתי לענין יסורים של אהבה שאומר ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים. דהיינו שאינם יסורים של אהבה וכמו דאמרינן בברכות (ד' ה) אילו הם יסורין של אהבה. כל שאין בהם ביטול תורה וחד אמר כל שאין בהם ביטול תפילה והנה ילפינן בברכות (ד' טו) מדכתיב (תהלים כו) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה כו' לענין הא דאמרינן שם אמר ר"ח ב"א כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל כו' דכתיב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ד'. וע"ז אומר אך ריק זיכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי. ואהי נגוע כל היום. ותוכחתי לבקרים פו' שאהי נגוע כל היום ומבטלין מתורה. ותוכחתי לבקרים דהיינו עד ג' שעות. שאז הוא זמן ק"ש וע"ז אומר אך ריק זיכיתי לבבי. וארחץ בנקיון כפי שהיסורים מבטלות אותו מתורה ותפילה וכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. ומתורתך תלמדנו וכמו שאמרו שאון בהם ביטול תורה) ועוד אפשר לומר דהא דאמר ר"א חמה עזה בעולם היינו שבאים עליו בשביל העולם וצדיק נתפס בעון הדור וכמו דאמרינן בשבת (דף נה) מפני שלא מיחו

ויבואר ע"פ מאי דכתיב (ש"א ב) למה תבעטון בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל כו' וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך אל חפני ופנחס ביום א' ימותו שניהם ולכאורה מהו האות דהא כל אות הוא קודם המעשה שיבא אח"כ

אך אמרינן בשבת (דף נה) גופא אמר רב פנחס לא חטא כו' אפשר חטא בא לידו והכתוב מייחסו והלא כבר נא' יכרת כו' אלא לאו ש"מ פנחס לא חטא כו' והא כתב בני בליעל מתוך שהי' לפנחס למחות בחפני ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאלו חטא. ולכאורה צריך להבין דכיון שלא חטאו שניהם בשוה אלא שחפני חטא ופנחס נענש מפני שהי' לו למחות בחפני א"כ אמאי הי' העונש שוה הא אמרינן בפ"י דשבועות (דף לט) וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבין וב"ז, ומשני התם שיש בידם למחות ולא מיחו וכתבו התוספ' לא הי' צריך לשנוי' אלא התם בדין הקל כדמסיק בסמוך אלא דניח' לי' לפרוש דאין נענשים מעונש עבירה אלא משום דלא מיחו הילכך אין עונש זה חמור כל כך. אלמא דמחמת שהי' להם למחות ולא מיחו אין נענשים באותו עונש שהחוטא בעצמו נענש וא"כ אמאי הי' העונש שביום א' ימותו שניהם אך באמת לא קשה דהתוס' מתרצים זאת שכתבו בשבת (דף נה) כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה פי' במאי דכתיב אשר ישכבון לא חטאו אלא מבזים קדשים היו כדכתיב בטרם יקטירון החלב והעונש על שמבזין קדשי שמים כמו שאמר הכתוב למה תבעטון בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל כו' וע"ו אומר וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך אל חפני ופנחס ביום א' ימותו שניהם ובזה החטא היו שניהם שוים וע"ז נתן לו האות כדי שיבין על איזה עבירה הוא העונש אם על העבירה דאשר ישכבון כו' א"כ לא הי' העונש בשוה אלא דהעונש הי' על שמבזין קדשי שמים

ובזה יתבאר הא שאומר והגדתי לו כי שופט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כיה' בם פי' על העון דמבזין קדשי שמים שלא הוכיחם. ובזה יתיישב קושית המהרש"א בח"א דפריך והא כתיב אל בני כי לא טובה השמועה אמר רנב"י בני כתיב והא כתיב מעבירים אמר ר"ה ברי' דר"י מעבירם כתיב דמאי מקשה הש"ס דילמא קאי על עין דמבזין קדשי שמים דבזה העון חטאו שניהם בשוה ע"ש שנדחק בזה אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דהעונש בודאי הי' על בזיון קדשים וע"ז אמר ביום א' ימותו שניהם דהא על עון דאשר ישכבון לא היו נענשים שניהם בשוה וע"ז אמר והגדתי לו כי שופט אני את ביתו בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כיה' בם וא"כ הא שהוכיחם אל בני כי לא טובה השמועה בודאי על עון דג"ע הי' דלא הי' שביק חמור' ויקנתר להו בקלה כמו דאית' בירושלמי [ואפשר שהי' אומרים לו דחבובי קא מחבבי מצוה. וכמו דאמרינן בחולין (דף קלג) אמר אביי מריש הוי חטפנא מתנתא אמינא חבובי קא מחבבינא מצוה וע"כ הי' סבור שכוונתם לחבב המצוה וע"ז אמר כה יעשה לך אלקים וכה יוסיף ואמרינן בפ"ב דמכות (דף יא) א"ר אבהו קללת חכם אפי' על תנאי היא באה מנלן מעלי דקאמר לשמואל כה יעשה לך אלקים וכה יוסיף אם תכחד ממני דברו ואע"ג דכתיב ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו אפ"ה כתיב ולא הלכו בניו בדרכיו והי' ג"כ באופן זה וכמו דאמרינן בשבת (דף נו) גבי בני שמואל חלקם שאלו בפיהם היינו לפי סברתם היו מחבבין המצוה ואעפ"כ הי' עונש בדבר כמו דאמרינן בחולין (שם) הצנועים מושכים את ידיהם כו' ובבני עלי הי' החטא כמו דכתיב גם בטרם יקטירון כו'

והנה כתיב (ש"ב) ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו ויאמר ללמד לבני יהודה קשת כו' הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משוח שמן כו' מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם ויש לדקדק למה אמר קשת יהונתן לא נשוג אחור כו' וחרב שאול כו' דגבי יהונתן אמר קשת וגבי שאול אמר חרב ועוד צריך להבין שאמר דוד את הקינה על כי נגעל מגן גבורים ונגעל השמן שהי' בו וע"כ לא ניצול מחמת המגן. והא כתיב כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני. וכמו דאמרינן בב"ב (דף קכג) אשר לקחתי מיד אמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפילה קשתי זו בקשה וא"כ כל הצלתן של ישראל במלחמה הוא רק ע"י תשועת ה' ואין מעצור לה' להושיע כו' וא"כ מה הספיד את שאול על כי לא הצילתו המגן ונגעל השמן שהי' בו'

אך הענין יובן ע"פ מה שביארתי בספרי ע"י (ח"ב ד' יג) על ענין דאית' במדרש מלך ראשון שיעמוד על בניך