נחלת יהושע רנא

עצמות אבל לאח"כ שהניחו עצמותיו והי' לו עיכול עצמות ע"כ יוכלו לקבור אותו והנה הא שכתב המהרש"א כפרה דעיכול עצמות היינו לפי מאי דאמרינן בסנהדרין (דף מז) דבעינן נמי עיכול עצמות אבל לפי מאי דמסיק רב אשי דאבילות מאימתי קא מתחלת מסתימת הגולל כפרה מאימתי קא הוי מכי חזי צערא דקברא פורתא הילכך הואיל ואדחי ידחו ע"כ עיקר הכפרה מכי חזו צערא דקברא פורתא

ובזה יתבאר המדרש ובכן ראיתי רשעים קבורים כו' אלא ויהי הם קוברים איש ויחי יכול לעולם ת"ל ויקם על רגליו מלמד שלא הי' עמידתו אלא לשעה לפרוש מאותו צדיק בלבד וע"ז מסיים המדרש דא"כ איך קברו אותו אח"כ אצל עדו הנביא שהי' צדיק שאע"פ שעבר על דברי עצמו אעפ"כ הי' צדיק ע"ז אומר ובאו ר' שמואל אומר שקעה שמשן והטהרו פי' שהי' לו טהרה ע"י דחזי צערא דקברא פורתא וע"ז אומר רשעים קבורים ובאו פי' שנטהרו ע"י קבורה וממקום קדוש יהלכו פי' שהולכים מקבר אלישע שנק' קדוש כמו שאמרה כי איש אלקים קדוש עובר עלינו תמיד וע"ז אמר גם זה הבל דהעיקר הוא אם הי' צדיק מתחילה אבל לא שנטהר ע"י מיתה וקבורה כמו דאמרינן קבורה משום הפרה ועיין בספרי (דרוש יג) [ואפשר לבאר יותר הא דקאמר שקעה שמשן והטהרו כד"א ובא השמש וטהר דלכאורה כיון דכתיב והנה ראו הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע א"כ חזא צער' דקברא פורתא ואמאי לא הוי לי' כפרה מיד ואפשר לומר משום דבתחילה כשהשליכו אותו לא הי' לו כפרה עדיין ע"כ לא הי' לו רשות אח"כ ג"כ להיות מונח אצל אלישע כמו דאמרינן בסנהדרין (דף מז) מניין שאין קוברין כו' שנא' ויהי הם קוברים איש כו' ועוד אפשר לומר דזה לא מקרי חזי צער' דקברא פורתא ולא הי' לו כפרה עדיין וכמו שפירשו התוס' בסנהדרין (דף מז) על הא דאמרינן שם אבילות מאימתי קא מתחלת מסתימת הגולל כפרה מאימתי קא הוי מכי חזי צערא דקברא פורתא ופירשו התוס' דסתימת הגולל היינו המצבה שמניחין על הקבר ואז מתחיל האבילות ועיין תוס' שם אלמא דהשיעור דחזי צערא דקברא פורתא היינו לאחר סתימת הקבר (היכא דליכא מצבה כמו שכתבו התוס' שם) או לאחר המצבה [ועיין תוס' בריש ברכות לדף ב) שפרשו ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת השמש הוא ומאי וטהר טהר יומא דהיינו סוף שקיעה שהוא צאת הכוכבים. דילמא ביאת אורו דהיינו תחילתה של שקיעת החמה ופשיט מברייתא שם סימן לדבר צאת הכוכבים דהיינו סוף שקיעה] וע"ז אומר ובא השמש וטהר שקעה שמשן וטהרו כמד"א ובא השמש דהיינו בסוף קבורה לאחר סתימת הקבר וחזי צערא דקברא פורתא וע"כ בתחילה לא הי' לו רשות להיות מונח אצל אלישע אך לאחר שהונח בקבר וחזי צערא דקברא אז הי' לו רשות להיות מונח אצל עדו הנביא ובמ"א ביארתי על המקרא (ירמי' יז) מקוה ישראל ה' כל עוזביך יבושי וסורי בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים פי' אם אינם רוצים הטהרה של המקוה דהיינו התשובה אז וסורי בארץ יכתבו שהטהרה שלהם הוא ע"י הקבורה וכמו דאיתא במדרש שקעו שמשן וטהרו כמו דכתיב ובא השמש וטהור]

ע"כ אחיי ורעיי מה מאוד ראוי להתעורר בבכי על מיתת הצדיקים גדולים חסידים ואנשי מעשה בשעת ההספד וכמו שביארתי במ"א על הא דאמרינן בקידושין (דף לח) תני' אידך בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד כו' וכתיב ויבכו ב"י את משה שלשים יום וכתיב ויהי אחרי מות משה עבד ה' וכתיב משה עבדי מת כו' וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש צא מהן ל"ג למפרע וכתבו רש"י ותוס' שלשים יום עמדו בערבות מואב לבכי ומשנצטווה יהושע להסיען הכינו להם צידה דרך ג' ימים כדכתיב בעוד שלשה ימים אתם עוברים נמצא שכלו שלשים יום אבל משה בז' בניסן כו' ע"ש

ואפשר עוד לומר ע"פ מאי דאמרינן בתמורה (ד' טז) אמר רב יהודה בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן כו' אמר ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך כו' מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות ועמדו כל ישראל להורגו אמר לו הקב"ה לומר לך אי אפשר לך וטורדן במלחמה שנאמ' ויהי אחרי מות משה עבד ה' ואמרינן בכתובות (דף קג) הושיבו ישיבה לאחר שלשים יום כו' דלא עדיפא ממשה רבינו דכתיב ויבכו את משה בערבות מואב שלשים יום תלתין יומין ספדי ביממא ולילי' מכאן ואילך ספדי ביממא וגרסי בלילי' או ספדי בלילי' וגרסי ביממא כו' ועיין מהרש"א שהקשה הא אכתי עדיף ממשה רבינו דלאחר שלשים יום לא ספדו כלל ועוד הקשה שם הא גבי משה רבינו כתיב ויבכו כו' ובכי לחוד והספד לחוד כדאמרינן ג' לבכי ושבעה להספד ולא קשה דה"מ גבי קרוב אבל גבי חכם עיקר הבכי הוא בהספד כדאמרינן במוע"ק (דף כה) סבור למיקרע לאלתר אמר חכם כבודו בהספידו דעיקר הבכי הוא בהספד ומה שהקשה דהא אכתי עדיף ממשה אפ"ל משום דלאחר שלשים לא יכלו להספיד עוד כמו דאמרינן שם שאמר לו לך וטוררן במלחמה ובזה יתיישב מה שלא אמר תחיל' קודם שלשים יום משום דקודם שלשים יום אע"ג דנשתכחו מיהושע כמה הלכות אעפ"כ לא שאלו ישראל מאתו משום דהוה ספדי ביממא ובלילי' אבל לאחר ל' יום הוי ספדי ביממי וגרסי בלילי' ע"כ התחילו לשאול מאתו הספיקות ועמדו כל ישראל עלי' ואמר לו הקב"ה לך וטורדן במלחמה וע"כ אמר רבי הושיבו ישיבה לאחר שלשים יום דלא עדיפנא ממשה רבינו דאם הי' הענין במשה רבינו שלאחר ל' יום נמי הוי ספדי ביממא ובלילי' א"כ לא הי' שואלים מאתו הספיקות ולא הי' אומר לך וטורדן במלחמה אלא ודאי דהדין הוא דלאחר שלשים יום ספדי ביממא וגרסי בלילי' או איפכא וע"כ התחילו לעסוק בתורה ולשאול מאתו הספיקות וע"ז אמר הקב"ה לך וטורדן במלחמה וע"כ לא הספידו כלל לאחר שלשים אבל שלשים יום הספידו ביממא ובלילי' כמו שהספידו על משה רבינו [והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (דף לו) מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א' וכתבו התוס' ד"ה והא הוי חזקי' וכתבו התוס' אית ספרים דלא גרס לי' דחזקי' לא הוי מושל על כל ישראל שכבר גלו עשרת השבטים וכתב המהרש"א אבל רבי הי' נשיא על כל הגולה וקצת קשה מהא דאמרי' בהוריו' (ד' יא) בעא מיני' ר' מר"ח כגון אני מהו בשעיר א"ל הרי צרתך בבבל איתבי' מלכי ישראל ומלכי בית דוד אילו מביאין לעצמם ואלו מביאין לעצמם א"ל התם לא כייפי להדדי הכא אנן כייפינן לדידהו ואפשר לומר דלמאן דלא גריס והא הוי חזקי' הוא משום דהוי ישעי' הנביא כמו דאמרינן בפ"ק דברכות (דף י) דישעי' אמר ליתי חזקי' גבאי

והנה אמרינן בסנהדרין (דף קא) אמר רבב"ח כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להן חמה עזה יש בעולם התחילו הן בוכין ור' עקיבא משחק אמרו לו למה אתה משחק אמר להן וכי מפני מה אתם בוכים אמרו לו אפשר ס"ת שרוי בצער ולא נבכה אמרו להן לכך אני משחק כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא ח"ו קיבל רבי את עולמו ועכשיו שאני רואה ר' בצער אני שמח המר לו עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה אמר לו למדתני רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והמהרש"א בח"א הקשה דאמאי לא יביא הך ברייתא דשבת (דף נה) לענין דמשמע דאין מיתה בלא חטא ע"ש

ולכאורה אדרבא יש להקשות דמשמע מזה דיסורין באין על השוגג והא הכא יסורין הוא דהוי אך לפי מה שכתבו התוס' בשבת (דף נה) ניחא דאמרינן התם אין מיתה בלא חטא פי' לפי שהגזירה באה אף על השגגה ואין יסורים בלא עון של מזיד כדאמר ביומא (דף לו) חטאים אלו השגגות עונות אלו הזדונות ואע"ג דאמר בשבועות (דף ח) גבי שעיר של יוה"כ להגין עליו מן היסורין משמע דיסורים באים על השוגג הכא מיירי ביסורי נגעים שהם מכוערין עכ"ל והכא משמע נמי שיסורין באים על השוגג ג"כ כמו שאמר לו אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ובאמת הי' יכולים התוס' להוכיח נמי מהא דאמרינן בכריתות (דף כו)