נחלת יהושע רנ

האדם. אנו מזקיקים שניהם לטבול ולהזות פן יבואו לטומאה ודאית אם יגעו שניהם בככר א' דאמאי לא כתבו בפשיטות דלגברי ודאי דמצרכינן טבילה משום דר' ינאי כמו דאמרינן בע"ג (ד' לו) וכה"ג כתבו התוס' בעירובין (ד' לו) ע"ש ותירץ השעה"מ דמשום דמשמע להו ההיא דב' שביצין איירי בטומאת מת. וע"כ אי משום דר' ינאי דאמר הא מי' דבשקעת' דנהרא זילו טבילו. לא הוי מחמרינן בטומאת מת. דאי אפשר בלא הזאה. ולא הוי מטמאינן להו בידים אלא דלגבי שבילין דמדינא מצרכינן טבילה. שמא יבואו לידי טומאה ודאית ומקרי שפיר הזאה לצורך

ותמיהני מאוד על שני המאורות הגדולים שמה נסתפקו אם מברכינן הזאה משום חומרא דרבנן אם זה נחשב כהזאה ואינו טמא. או שמא נחשב כנגיעה והוא טמא. דהא משמע בפ"ק דיומא (ד' וד) דאנן התם כל שבעת הימים הוא זורק את הדם. וקאמר בגמ' מאן תנא אמר רב חסדא דלא כר' עקיבא דאי ר' עקיבא האמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו. משמע דלרבנן אע"ג דליכא טומאה ודאית רק שהחמירו דילמא נטמא ומשום מעלה בעלמא. אפ"ה טהור ולא הוי כמגע כיון דהוי דרך הזאה וא"כ חזינן דאע"ג דאין צריך בודאי הזאה כי אם רק משום חשש טהור לרבנן כיון דהוי דרך הזאה והכא נמי אם ההזאה הוא משום חומרא בעלמא אפ"ה הוי דרך הזאה וטהור

וביותר תמוה דאיך כתב כן המ"ל לר"ע דכיון דהוי דרך הזאה טהור הוא לר"ע. דהא כיון שהוא טהור מן הדין. ודאי ההזאה מטמאתו. וכמו דפריך הש"ס התם לר"ע היכי עביד עבודה ומסיק דעביד עבודה כולי יומא. ולפני' מדו עלי' וטביל ועביד הערב שמש אלמא אעפ"י שצריך להזות. אפ"ה אם הוא טהור ההזאה מטמאתו. דהא ר"ע דריש והזה הטהור על הטמא, על הטמא טהור ועל הטהור טמא וא"כ איך כתב המ"ל דלר"ע כיון שהוא דרך ההזאה אין ההזאה מטמאתו. דזהו דוקא אליבא דרבנן דאמרי ההוא למזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא. וע"כ כיון שהצריכו חכמים הזאה ע"כ הוי כמו דרך הזאה. ולא דרך נגיעה. אבל ר"ע דדריש והזה הטהור על הטמא. על הטמא טהור. ועל הטהור טמא. א"כ אפי' מה שהוא בדרך הזאה טמא. אבל אליבא דרבנן דאמרי ההוא למזה ומזין עליו טהור. ונוגע טמא. ע"כ אפי' אם מזין עליו מחמת חומרא דרבנן הוי הזאה ואעפ"י שהוא מדרבנן וא"כ איך יהי' קולא מזה. אפ"ה כיון שכוונתו להזות ולטהר. אפי' אם בעצם אינו פועלת אותו לטהר. אעפ"כ אזלינן בתר מחשבתו שאם כוונתו לטהר. הרי הוא מטהרתו מחומרא דרבנן. ואינו מטמאתו אעפ"י שמן הדין הוא טהור. ואינו אלא בדרך נגיעה. אבל אם אין כוונתו י לטהר את עצמו כלל. אדרבא מוספת עליו טומאה ומטמאתו

עכ"פ נתבאר שבפרה אדומה כל שנתכוין לטהר את עצמו הרי היא מוספת עליו טהרה. אבל אם נתכוין רק ליגע בזה ואינו מתכוין לטהר את עצמו אדרבא מוספת עליו טומאה וכמו שהשגתי על המ"ל והשעה"מ מהגמ' דפ"ק דיומא וכן הוא במיתת צדיקים וע"ז אמרו כשם שפרה אדומה מכפרת כך מיתתן של צדיקים מכפרת דהיינו אם בוכה ומספיד את הצדיק ומשום אל לבו שבעו"ה נלקח מאתנו עטרת ראשינו אשר אמרנו בצילו נחי'. מתעוררת מיתת הצדיק לכפר עלינו. ולטהר אותנו מכל חטאתינו אבל אם אין מתעוררים במיתת הצדיק. כמו שאמר ישעי' הנביא הצדיק אבד ואין איש שם על לב אז אדרבא גורם רעה ח"ו. וכמו דאמרינן במוע"ק (ד' כה) מפני מה מתין בניו ובנותיו של אדם כשהם קטנים. כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר ופריך ערבונא קא שקלו מיני'. אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עונתיו בשביל כבוד שעשה לו וע"כ דומה לפרה אדומה. שאם בוכה ומתאבל על אדם כשר ומוחלין לו על כל עונותיו. בשביל כבוד שעשה לו. הרי מעוררת עליו טהרה משא"כ אם אינו משבר לבו לראות שהצדיק נאסף בעונינו הרבים הרי אדרבא מיתת הצדיק גורם עליו רעה וכמו שביארתי]

וכמו דכתיב (שמואל ב' ג) ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הולך אחר המטה. פי' שאמר להם שיקרעו כולם כמו דאמרינן במוע"ק (דף כה) חכם שמת הכל קרוביו ויקונן המלך דוד אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות, ורגליך לא לנחושתי' הוגשו, כנפול לפני בני עולה נפלת ויוסיפו כל העם לבכות עליו והענין יתבאר ע"פ מאי דאמרינן בסנהדרין (דף כ) ידיך לא אסורות ורגלך לא לנחושתים הוגשו מכדי מחויי מחית מ"ט כנפול לפני בני עולה נפלת והענין הוא דאמרינן בשבת (דף קנג) א"ל רב לרב שמואל בר שילא אחים הספדאי דהתם קאימנא כו' הא דמחממי לי, ואחים הא דמחממי לי' ולא אחים ופירש"י וז"ל לעולם חמומי בעי שאין בני אדם נכמרים כל כך על זקן ומיהו לאדם חסיד כי מחממי בהספידא מחממי ובכי כולהו ולמי שאינו חסיד כל כך מחממי' לי' ולא מיחממי והמהרש"א בחידושי אגדות פירש דאפשר משום דסנו לי' משום דמוכח להו במילי דשמיא כדאמרינן שם א"ל אביי לרבה כגון מר דסנו לי' כולהו פומבדיתאי מאן אחים לי הספידא וע"כ צריך להחם ההספד

וע"כ כיון שראה דוד שאין העולם מתעוררין כל כך הרים ההספד ואמר הכמות נבל ימות אבנר אם הא שאין מתעוררין העם לבכות כל כך מפני שהוא זקן. ה"מ דוקא זקן שמת במיתתו אבל הכמות נבל ימות אבנר ואם הא שאין מתעוררים הוא כמו שהבאתי בזה שכתב המהרש"א משום שהי' מוכיח להו במילי דשמי' וע"כ אין מתעוררין וע"כ העיר בזה גופ' העולם ואמר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים הוגשו וא"כ מסתמא הי' דרכך למחות בב"א וע"כ אין מתעוררין העם לבכות ע"ז אמר שא"כ הוא מפני מה נענש כל כך שכל עיקר שצדיקים נתפסים בעון הדור הוא משום שהי' להם למחות ולא מיחו וא"כ למה כנפול לפני בני עול' נפל' וע"כ כששמעו העם זאת ושבלבו של דוד עליהם מה שאינם מתעוררים לבכות ע"ז ויוסיפו העם לבכות ובאמת הי' צדיק ומהספידו של אדם ניכר אך לא בכו תחילה מצד שהי' מוכיחן במילי דשמי' וכמו שביארתי וע"כ מכיון שהחים ההספד ורמז להעם שאין בוכין מפני שדרכו הי' להוכיח במילי דשמי' ע"כ ויוסיפו העם לבכות

ע"כ ראוי להתעורר על מיתת הצדיקים ובזה יתעורר זכותם להמליץ בעדנו ובפרט שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהן כמו דאמרינן בפ"ק דחולין (דף ז) בכה ר' ואמר מה בחייהן כך במיתתן על אחת כמה וכמה דא"ר חמא בר' חנינא גדולים צדיקים במיתתן שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו וכתבו התוס' פי' בקונטריס דדריש מהא שהחי' בנגיעה בעלמא כדכתיב ויחי וכו' ונראה דנפקא לי' ממה שבחיי הצדיקים נוגעי' בהם כמה רשעים ויושבים אצלם ושם לא הי' לו רשות להתעכב אצלו זבזה נראה לי לבאר המדרש קהלת ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו א"ר יהודה בר' סימון אם במתי יחזקאל הלא כבר נאמר רשעים ואותן לא היו אלא צדיקים. ואם בבנה של צרפית הכתוב מדבר והלא כבר נאמר קבורים והוא לא נקבר כו' אלא ויהי הם קוברים איש ויחי יכול לעולם ת"ל ויקם על רגליו מלמד שלא הי' עמידתו אלא לשעה לפרוש מאותו צדיק בלבד. ומהו ובאו ר' שמואל אמר שקעו שמשן וטהרו המד"א ובא השמש וטהר ופי' המתנות כהונה שקעה שמשן והכתוב מדבר בטמאין ואינו מובן כלל מה שאומר המדרש ובאו כו'

ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מה שהקשה המהרש"א בח"א בסנהדרין (דף מז) וכל כך למה שאין קוברין רשע אצל צדיק דכתיב ויהי הם קוברים איש כו' ויחי ויקם על רגליו כו' על רגליו עמד ולביתו לא הלך והקשה המהרש"א דא"כ איך קברו אותו אח"כ אצל עדו הנביא והא אין קוברין רשע אצל צדיק ותירץ דההוא לבתר עיכול עצמות הוא ואצל אלישע לא הי' אפשר להיות אצלו כי קברו אותו תחילה קודם עיכול