נחלת יהושע רמט

כו' ולבסוף חירשו מהו פי' כיון דחירשו נותן לו דמי כולו א"כ בחד אומדנא סגי ע"ז מבקש המקונן עולל למו כאשר עוללת לי כי רבות אנחותי ע"כ תסתכל על כל צער ואנחה בפרטיות

ועפ"ז יתבאר המדרש (איכה רבתי) זכור ה' מה הי' לנו אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הכתבת לנו בתורתך זכור את אשר עשה לך עמלק לי עשה ולך לא עשה לא החריב את מקדשך רבנן אמרי כו' הביטה וראה את חרפתינו ר' יודן אמר הבטה מקרוב וראי' מרחוק הבטה מקרוב שנאמר ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים וראי' מרחוק שנא' וירא אתן המקום מרחוק ר"פ אומר הבטה מרחוק שנא' הבט משמים וראה וראי' מקרוב שנא' וירא כי לא יכול לו. ויובן ע"פ מה שביארתי שיש נ"מ בין אם שמין הצער והבושת בכרטיות או ששמין בדרך כלל וכמו שביארתי עפ"י התוס' דב"ק. והנה אמרינן בב"מ (דף פט) האי מאן דגזיל חביצא דתמרי מחבירו ואית בי' נ' תמרי אגב הדדי מזדבין בנ' נכי חדא, חדא חדא מזדבנין בנ', להדיוט משלם חמשים נכי חדא להקדש משלם נ' וחמשייהו כו' מתקיף לה רב ביבי בר אביי להדיוט אמאי משלם נ' נכי חדא נימא לי' אנא חדא חדא הוי מזבנינא להו אמר ר"ה ברי' דר"י שמין בית סאה באותה שדה תנן למימרא דסבר שמואל דין הדיוט לאו כדין גבוה כו'

וע"ז אומר זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתינו פי' דיש ב' ראיות א' שהוא בדרך כלל והשני הוא בדרך פרט והראי' מרחוק רואה את הדבר בדרך כלל אבל לא בפרטיות אבל אם רואה מקרוב רואה היטב עד שרואה בפרטיות ע"ז אומר זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתינו וכדמסיק שהבטה מרחוק וראי' מקרוב ע"כ מבקש שיראה אותם המחריבים בהמ"ק בפרטיות כמו דכתיב הביטה וראה ולא שהאומדנא של החרפות יהי' בדרך כלל באומדנא אחת אלא שיראה כל בושה ובושה בפני עצמה. וכ"ת דהא כל השימת שיימינן להו בדרך כלל וכמו שהבאתי מהא דנ' תמרי שמשלם נ' נכי חדא ששמין בית סאה באותה שדה תנן ע"ז אומר דה"מ להדיוט אבל לגבוה משלם נ' וחומשייהו ע"ז אומר כתיב בתורתך זכור את אשר עשה לך עמלק לי עשה ולך לא עשה לא החריב את מקדשך זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים וכיון דהוא לגבוה ע"כ צריך לשים בפרטיות ע"ז אמר הביטה וראה שהבטה מרחוק וראי' מקרוב

אך עדיין צריך להבין מה שאומר שם אר"י אמרו ישראל לפני הקב"ה שכחה מצוי' בנו אבל אין שכחה מצוי' בך ואין שכחה לפניך לפיכך זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים כו'. ולכאורה צריך להבין דאיך אפשר שכל ישראל ישכחו מה שעשה להם עמלק אך הענין יובן ע"פ מה דאמרינן בערכין (דף יט) דמי ידי עלי שמין אותו כמה הוא שוה ביד ובלא יד זה חומר בנדרים מבערכין היכי שיימינן לי' אמר רבא אומדין אותו אומד של נזקין א"ל אביי מי דמי התם גברא זילא הוא הכא גברא שביח הוא ופירש"י שכבר נקטעה ידו ואפי' תחילת דמיו שאומדין עתה כמה הי' יפה קודם לכן אין שמין אלא בזול שהרי רואין אותו מזולזל. וקשה לר"י על פי' זה מ"ש מנודר הא רחמנא אמר בנודר ונתן פדיון נפשו שים לו ליתן כל דמיו ה"נ גבי נזיקין שאמר הכתוב לשום כל דמיו משלם כו' ע"ש. ואפשר ליישב פירש"י כמו שביארתי לעיל דלענין נזקי הדיוט שמין בית סאה באותה שדה תנן ולענין הקדש מחמרינן טפי וכה"ג איתא בירושלמי (פ"ד) תני אין פודין מעשר שני אלא לשם חולין ר' שאול בעי הגע עצמך שהי' הכל יודעין בו שהוא שני ועיין ברמב"ם (פ"ד מה' מעשר שני) כשפודין את המעשר אין פודין אותו לשם מעשר אלא לשם חולין ע"ש בראב"ד שכתב ולפי התוספתא לא נאמר אלא שלא לפגום את המעשר מפני שדמי המעשר פחותין מחולין וכתב הכ"מ וא"ת מה טעם הוא זה שלא לפגום את המעשר מפני שדמי מעשר פחותים מדמי חולין ולמה הם פחותין מדמי חולין הלא כשפודה אותו הרי הם חולין גמורים וי"ל דמ"מ כיון ששם מעשר עליו כשבאין לפחותו דמיו פחותין מדמי חולין ואע"פ שיודעים כשיפדוהו יהיה חולין אעפ"כ לע"ע הוא מעשר וע"כ צריך שיפדנו לשם חולין שלא ידע הפודה שהוא מעשר. ועל אופן זה יתבאר הירושלמי שם א"ר חנני' רבי הי' לוקח קישואין בכורות וקבע מ"ש שלהן על כל עוקץ ועוקץ ראה אותן כאילו הן חתוכות ר' יוחנן בעי שלימות ואת אמרת חתוכות א"ר יונה יאות אילו שנים שהיו שותפים בקישות א' לזה חלק א' ולזה ט' חלקים שמא הוא אומר טול חלקך ואני חלקך אלא ע"י זה וע"י זה נמכר ביוקר. פי' שר' יוחנן בעי למה ראה אותן כשהן חתוכות מחמת שהפודה נותן עינו בכל עוקץ שפודה ויצטרך לחתוך ע"ז בעי שליחות ואת אמרת חתוכות שכל זמן שהם מחוברות הם נשומין שלימות וכמו שנים לזה חלק א' ולזה ט' חלקים שמא הוא אומר טול חלקך ואני חלקו דהא אם יחלקו אותם לא יהי' שוין כל כך אלא ע"ו זה וע"י זה נמכר ביוקר דצריך לשום כמה שוה המ"ש היינו העוקץ כמו שהוא מחובר עם הפרי ולא לשום איך שהוא שוה העוקץ לבדו ועל אופן זה אפשר לפרש בערכין (דף יט) ואידך ידו קטיעא הוא מי דמי התם גברא זילא הוא דהא בלא יד הוא נשום פחות הרבה אלא ידו מוכתבת לרבו ראשון שכשידו מחוברת אליו הוא נשום הרבה יותר אע"פ שהיא מוכתבת לרבן ראשון ועיין בתוס' שם ודוק]

ע"ז אומר זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתינו את אמרת זכור את אשר עשה לך עמלק שכחה מצוי' בנו אבל אין שכחה מצוי' לפניך זכור ה' מה הי' לנו זכור ה' לבני אדום. והענין הוא ע"פ מה שכתב רש"י דאם רואין אדם שנקטע ידו ואנו שמין אותו כמה הי' שוה עם יד ומה הוא שוה בלא יד אע"פ שאנחנו שמין אותו איך שהי' תחיל' עם ידו אעפ"כ השומא פחות' מחמת שאנו רואין אותו עכשיו מזולזל א"כ ממילא השומא פחותה וע"ז אומר השכח' מצוי' מחמת שלאחר חורבן בהמ"ק כשהגלם נבוכדנצר הי' ישראל באותו הזמן מושפלים בתכלית השפלות ע"ז אומרים שיראה ה' לנקום את נקמתם מאת מחריבי בהמ"ק ויראה חרפתם שבידי אדם אין לראות כל כך החרפה מחמת שרואין אותו עכשיו מזולזל ע"כ אף ששמין אותו איך שהי' תחיל' אעפ"כ כיון שלמראית העין הוא כעת מזולזל ע"כ השומא פחות ע"כ אומר זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתינו שאתה רואה אותם מרחוק פי' מה שהי' בתחיל' קודם החורבן והבטה מקרוב פי' שאתה רואה כעת ע"כ השומא יותר גדול'. אך אעפ"כ הא אנו רואים דבנזקין שמין אותו כמה הי' שוה עם יד וכמה הוא שוה בלא יד אע"פ שאנו רואים אותו עכשיו מזולול אך בהדיוט מקילין בשומא אבל בהקדש אין מקילין כמו שביארתי מהא דב"מ (דף צט) דלא דמי דין גבוה לדין הדיוט ע"ז אומר לי עשה ולך לא עשה לא החריב את מקדשך

[וכיון שביארתי שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו. דהיינו שראוה הצער והאנחה של כל א' בפרטיות כמו שביארתי. ע"כ אחיי ורעיי נעורר ההספד ואגרא דהספדא דלוי'. וכמו שביארתי במ"א על הא דאמרינן בשילהי מוע"ק (ד' כח) למה נסמכה מיתת מרים לפ' פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת. אף מיתתן של צדיקים מכפרת. ולכאורה צריך להבין דמהו הדמיון לפרה אדומה. אך יובן עפ"י מה שראיתי להמ"ל בה' אבות הטומאה (פ' יט) וז"ל. ועוד אני מסתפק דכפי הנראה מדברי הר"ש רפ"ה דטהרות דאפי' לר' עקיבא ור"י אינו אלא חומרא בעלמא. דמצרכי להצריכו טבילה והזאה שמא היום ולמחר יתברר הדבר. דהתינח טבילה לא נפיק ריעותא. אם אנו מצריכים אותו משום חומרא אבל הזאה כיון דמן הדין לא הי' צריך נמצא שאנו מטמאין אותו בידים שהרי הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה טמא. וכמ"ש רבינו רפט"ו מה' פרה אדומה. וכן המזה נטמא. שא"א להזו' בלא היסט. ואולי כיון דתקנת חכמים הוא להזות עליו נמצא שהוא לצורך הזי' וכשהוא לצורך אינם מטמאים. ומיהו כשראיתי לרבינו כשהביא דין דר' ינאי. לא הזכיר כי אם טבילה. אלמא דבהזי' לא החמיר להזות עציו שלא לצורך. ולפי"ז דין זה לא נאמר. כי אם בטומאת שרץ אבל בטומאת מת לא אמרינן זילו טבילו. כיון דהטבילה לא מהני בלא הזאה כלל

והשעה"מ בה' מקואות פ"י כתב ליישב הא שכתבו התוס' בכתובות (ד' כז) דלהכי נקט ועשה טהרות דלענין