נחלת יהושע רמח

הא דאמרינן בפסחים (דף צא) אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים ואמרינן עלה בגמר' דקא סבר אנינות לילה דרבנן כו' והשתא לדידי' אפי' הוי אנינות דאוריית' הי' מותר לאכול ועוד מ"ט אינו אוכל בקדשים הא ליתא לאנינות בי"ט. ובירושל' (פ"ח דפסחים) אמר ר"י בר בון מתניתא כו' נעשה אונן משעה ראשונ' בין שחיטה לזריקה אבל אם כבר נעשה אונן לאחר כפרה כבר הורצה אלמא דאפי' בפסח שהוא עשה דרבים נמי אסור לאכול באנינות ועיין בזבחים (דף צט) בתוס' ד"ה אמר ר"ח שכתבו וז"ל וכי תימא משום דאתי עשה דפסח ודחי עשה דאנינות דכשהוא שלם מביא א"כ היכי דייק מינה אנינות לילה מדרבנן אפי' היא דאוריית' דחי [ואפי' אי אמרינן כמו שכתב דאונן מותר לעבוד עבודה ברגל דדמי לכה"ג כמו דמשמע במוע"ק (דף יד) אפ"ה בודאי אסור לאכול כמו שהוכחתי וא"כ לב"ש דאין מקריבין עולות רק שלמים משום שיש בהם אכילה וא"כ כיון שלא הי' יכולים לאכול ע"כ הקריבו למחר ועיין בשעה"מ (בה' מעה"ק) ומוקי לה כב"ש ומתרץ קושי' המ"ל]

ובזה שביארתי דהא דכתיב והפכתי חגיכם לאבל כו' ואחרית' כיום מר שקאי על מיתת ת"ח שהוא תמיד שעת חימום דבכל עידן דמדכרי שמעתייהו כשעת חימום דמי ודמי לחורבן בהמ"ק שהי' בשעת החורבן דהוי אבילות חדשה. בזה יתיישב הא דאמרינן בר"ה (דף יט) ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו. ובמדרש איכה אמרינן מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות כו' ומחורבן בהמ"ק שבחורבן בהמ"ק כתיב ותרד פלאים ובסילוקן של צדיקים כתיב לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא אלמא דקשה יותר. אך הא דאמרינן ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו היינו כיום השריפה שהוא שעת החורבן ממש ובעת החורבן הי' ג"כ אבילות חדש' והא דאית' במדרש שסילוקן של צדיקים קשה יותר היינו לאחר זמן דהוי אבילת ישנה וע"כ קשה סילוקן של צדיקים יותר דכתי' ואחריתה כיום מר משא"כ בחורבן בהמ"ק דהוי אבילות ישינה וכמו שביארתי לעיל הא דאמרינן בחגיג' (דף ה) הא בבתי גואי הא בבתי בראי. ועוד ביארתי במ"א הא דמשנינן התם הא בבתי גואי הא בבתי בראי והוא כמו דאמרינן במוע"ק (דף כא) התם מודע ולא מהדר להו הכא לא מודע להו ופירש"י שלאחר ג' ימים א"צ לאודעינהו למאן דלא ידעי דאבל הוא אלא משיב ובתוך ג' ימים מודע להו שהוא אבל ולא מהדר להו וע"כ יש חילוק בין בתי גואי לבתי בראי שבבתי בראי א"צ לאודעינהו שהוא אבל אבל בבתי גואי דהיינו לגבי הקב"ה עצמו כביכול כתיב במסתרים תבכה נפשי אבל בחורבן בהמ"ק שהי' אבילות חדשה ע"כ כתיב ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק וכמו דאמרינן שם שאפי' מלאכי השלום נמי בכו שהי' כמו בתוך ג' שצריך לאודעי' משא"כ באבילות ישינה דלא הוי רק כמו לאחר ג' ומזה הוכיח הרא"ש בסוף תענית דט' באב לא הוי רק כמו אבילות ישינה שכתב שם וכן בשאלת שלום משיב שכן באבילות לאחר ג' ימים משיב שלום לכל אדם

ע"כ אחיי ורעיי תרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים על מיתת הצדיקים. וכמו דאמרינן בשבת (דף קה) אמר ר"ש בן פזי כו' כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך. והוא כמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש ח) שמיתת הצדיק מכפר אפי' על חטא שלאח"כ. וכמו שביארתי שם על הא דאמרינן ביומא (דף מב) רבין בר קיסי מכפר כשעיר המשתלח וכמו שביארתי שם ששעיר המשתלח מכפר אפי' על חטא שאח"כ כמו שכתבו התוס' בשבועות (דף יג) דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם. אך לכאור' לא דמי דהתם הוא רק באותו היום אבל הכא איך יכפר אפי' חטא שאחר זמן מרובה הא כבר מת וא"כ אפשר דדמי למה שכתבו התוס' במכות (דף יא) מ"ט אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כבר יצא כו' עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה וכתבו התוס' תימא מהאי דינא נילף נמי לנגמר דינו בלא כה"ג שלא יגלה כלל כו' דהכי אמרי' בערכין (דף כט) ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינו מכורה אינו דין שלא תמכור. וכתבו התוס' דלא קשה מידי דהתם לא מכפר רק שעת מיתה ולא לאח"כ ובשעת מית' לא הי' זה חייב ולא דמי לההיא דערכין דמכורה כבר יוצאה כו' דהתם משעת הבאת סימנים מתחילין גדלותה ושוב לא יפסיק ממנה הגדלות לעולם ולכך שייך למילף שפיר דלא תמכר כלל אחר התחלת הסימנים עד עולם. וא"כ במית' צדיק נמי אפשר דלא מכפר רק בשעת מית' אבל לא לאח"כ אך באמת הנ"מ הוא שמיתת כה"ג שמכפרת אינו מחמת הספד ודמעות אלא גזירת הכתוב הוא שמככרת והראי' דאמרינן שם נגמר דינו ונעשה כה"ג ב"ג או ב"ח פליגי בה ר' אמי ור' יצחק נפחא חד אומר מתה כהונ' וחד אמר בטלה כהונה, ועד כאן לא פליגי אלא אי אמרינן בטלה כהונ' דהוי כמו אגלאי מילתא למפרע או שהפסול מכאן ולהבא אבל אם הפסול הוא מכאן ולהבא דמי למתה כהונ' א"כ אין המית' מכפרת מחמת הספד ודמעות אלא מגזירת הכתוב אבל מיתת צדיקים שמכפרת הוא מחמת הספד ובכי ודמעות ע"ז אומר כל הבוכה ומוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו וא"כ כל זמן שהדמעות מונחים בבית גנזיו ע"כ מכפרין אח"כ נמי וע"ז אנחי' בי' סימנא דרבין בר קיסי מכפר כשעיר המשתלח פי' שהסימן הי' שספדו עליו והורידו דמעות הרבה ע"כ מכפר אח"כ נמי, וע"ז אנחי' בי' סימנא דרבין בר קיסי מכפר כשעיר המשתלח

וע"ז אמר הכתוב הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק שהצדיק נאסף תחיל' קודם הרעה שאם הרעה הי' תחיל' הי' אפשר לומר שמיתת הצדיק לחוד מכפרת דלא גרע ממיתת כה"ג שמכפרת אבל אם צריך שיהי' לזכות להבא על הרעה שתבוא אח"כ דמיתת כה"ג קודם שנגמר דינו אינו מכפר וכמו שכתבו התוס' במכות (דף ט) דאינו מכפר רק שעת המית' בלבד משא"כ במיתת הצדיקים שמכפרים הדמעות והקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו וע"כ מכפרים אף על הרעה שאח"כ. וע"ז אמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב וא"כ איך יכפר על הרע' שאח"כ וע"ז אומר באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק וע"כ צריך דוקא לדמעות וכמו שביארתי

ומה שאמר סופרן ומניחן בבית גנזיו ומהו הענין של סופרן והענין הוא ע"פ מה שכתבו התוס' בב"ק (דף פה) וז"ל ונראה לר"י דפשיט' דמשלם צער ובושת ורפוי דכל חדא וחדא ומיבעי לי' כגון שקיטע ידו כו' מי אמרינן דחשיב כאלו עשה הכל בפעם אחת ואומדין הכל ביחד או דילמא כיון שהחבלות הי' בזה אחר זה אומדין לכל אחת רפוי וצער ובושת שלה בפני עצמה ונ"מ שאין עולה כ"כ כשאומדין הכל ביחד כמו שעולה כשאומדין כל א' בפני עצמה וא"כ מוכח מהתוס' דבצער נמי אינו עולה כל כך כשאומדין הצער ביחד כמו שעולה כשאומדין כל א' בפני עצמו וע"ז אומר כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו פי' שהקב"ה סופר לכל דמעה ודמעה בפני עצמו פי' שרואה הצער שאדם נצטער על אדם כשר וכמה אנחות שמתאנח וכמה דמעות שמוריד אינו משגיח עליהם בב"א שאינו עולה כל כך אלא רואה וסופר לכל דמעה ודמעה בפני עצמה שנא' נודי ספרת אתה פי' שסופר האנחות בדרך פרט

ועפ"ז ביארתי מה דכתיב (איכ' א) תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי כי רבות אנחותי ולבי דוי. פי' דקאי על מחריבי בהמ"ק ומבקש מלפני הקב"ה שלא ישום הצער והחרפה בדרך כלל באומדנא א' שא"כ אינו עולה כ"כ כמו שהי' הצער של ישראל בדרך פרט ע"ו אמר ועולל למו כאשר עוללת לי פי' לא באומדנא א' אלא באומדנות פרטים. כי רבות אנחותי. ואם ישום בדרך כלל הרי הוא הכל בשומא קטנה כמו דאמרינן בכתובות (דף סא) דאנחה שוברת כל גופו של אדם וא"כ אם ישום בדרך כלל הרי ישום הצער של שבירת כל הגוף והוא כמו דבעי התם בב"ק (דף פה) קטע את ידו ולא אמדוהו שיבר את רגליו ולא אמדוהו