נחלת יהושע רמז

בחידות שאינו מתנבא בחידות אלא במראה שרואה הדבר על בורי' וא"כ פירש מראה הוא שרואה הדבר בעצם בלא התלבשות ועיין במהרש"א בח"א בסוכה (דף נ"א) דאמרינן התם אמר ר' ירמי' משום רשב"י ראיתי בני עלי' והם מועטין אם אלף הן כו' אני ובני הן כו' ומי זוטר כולי האי והאמר רבא כו' ל"ק הא דמסתכלו באספקלרי' המאירה כו' ודמסתכלי כו' וכתב המהרש"א יש לדקדק דמסיק הכא דמסתכלי באספקלרי' המאירה לא הוו פחות מל"ו צדיקים ואנן אמרינן בפ' החולץ דמשה לחוד ראה באספקלרי' המאירה וכל הנביאים לא ראו באספקלרי' המאירה, ויש לומר דהתם בנביאים קאמר אבל הכא בצדיקים וחכמים כמו כו'. וכדאמרינן דחכם עדיף מנביא עכ"ל וא"כ מסתכל עפ"י חכמתו אף באספקלרי' המאירה, אך בבחי' החכמה אבל לא בבחי' נבואה. ובזה יתבאר (דניאל י') בשנת שלש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נק' שמו בלטשאצר, ואמת הדבר וצבא גדול ובין את הדבר ובינה לו במראה כו' וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר הי' עמי לא ראו המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא, הענין שאומר ואמת הדבר וצבא גדול ובינה לו במראה היינו שראה הדבר בעצם בלא התלבשות, וע"ז אומר הא שראה את הדבר ממש היינו דניאל אשר נק' שמו בלטשאצר פי' בלטשאצר היינו לשון חכם, פי' בחכמתו ראה הענין ממש וע"ז אומר ובינה לו במראה וכמו שפי' הרמב"ם על ענין במראה היינו בלא משל ובלא חידה וע"ז אומר וראיתי אני לבדי את המראה אבל האנשים אשר היו עמי לא ראו המראה, היינו הדבר כמו שהוא בלא חדות, וכמו דאמרינן בפ"ק דמגילה (ד' ג) איהו עדיף מינייהו דאיהו חזי ואינהו עדיפו מיני' דאינהו נביאי והיא הנותנת מחמת שהוא רואה בענין החכמה וע"כ יכול לראות יותר והם ראו בענין הנבואה וע"כ לא יכלו לראות וכמו שביארתי ודניאל השיג הכל עפ"י החכמה כדכתיב (יחזקאל כח) הנה חכם אתה מדניאל כו'

וא"כ ישב' בחינות א' בבחי' נבוא' והשני' בבחי' חכמה וע"ז אמר הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו כו' פי' שמלבד שאבדו בעוה"ר ענין הנבוא' עוד אבדו ענין החכמה. כמו דאמרינן בשבת (דף קלט) ישוטטו לבקש את דבר ה' דבר ה' זו הלכה דבר ה' זו הנבוא'. וע"ז אומר (ישעי' כט) ותהי לכם חזות הכל כדברי ספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע הספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא וניתן הספר על אשר לא ידע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר כו' יען רי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני כו' לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר פי' שתסתלק הנבוא' והחכמ'. וע"ז אמר (יחזקאל ז) הוה על הוה תבא ושמועה אל שמועה תהי' ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים פי' שני צרות שיבקשו חזון מנביא ועוד שתורה תאבד מכהן שמיום שחרב בהמ"ק אע"פ שנטלה נבוא' מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה ע"ז אמר לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וע"ז אמר הוה על הוה תבא שניטלה נבוא' מן הנביאים וגם תורה מן החכמים ומה שאומר ועצה מזקנים אפשר לומר כמו דאמרינן בשבת (דף קלט) מצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו דבר ה' זו הלכה דבר ה' זה הקץ דבר ה' זו נבוא' וע"ז אמר יבקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים שלא יהי' א' מהזקנים שיאמר את הקץ

ועוד יש לבאר בהא דכתיב (עמוס ח) והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתי' כאבל יחיד ואחריתה כיום מר וכמו שביארתי שזה קאי על מיתת תלמידי חכמים. ויובן ע"פ מה שכתב הרא"ש בשלהי תענית ר' יהוד' מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים. ופי' הרא"ש אע"ג שהם מצות הנוהגות באבל לא חייבוהו חכמים אלא בדבר שהן בשב וא"ת אבל מ"ע שבאבל כגון כפי' המטה ועטיפת הראש בהנך לא חייבוהו חכמים ואח"ז כתב הרא"ש ולענין תפילין ט' באב חייב כיון דבאבל גופא לא מיתסר אלא ביום ראשון לא חמור ט' באב משאר ימי אבילות וא"כ יש ב' קולות בט' באב הא' שאין חייבין בו באבילות דקום ועשה והב' שאינו כיום ראשון של אבילות אלא כשאר הימים ובודאי הטעם הוא משום דהוי אבילות דרבים ואבילות ישינה ע"כ הקילו בה וכמו שפירש"י ביבמות (דף מג) ע"ש וע"ז אומר והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה. והעליתי על כל מתנים שק שזהו עניני אבילות בקום ועשה. וע"ז אומר ושמתי' כאבל יחיד ואחריתה כיום מר ועיקר מרירא חד יומא והיינו יום ראשון וע"ז אומר ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד, שהרא"ש הביא ראי' דט' באב אינו רק כשאר הימים ולא כג' ימים הראשונים והראי' דאמרינן מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושים מקום שלא נהגו כו' ובאבילות אמרינן דג' ימים הראשונים אסור בעשית מלאכה אפי' עני המתפרנס מן הצדקה ומוכח מזה דאינו דומה ליום ראשון אלא כאבילות משלישי ואילך וע"ז אומר ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולחגור שק פי' שבשעת חורבן ביהמ"ק הי' כביכול באופן כאבל ביום ראשון שנהג בו כל הענינים בכי ומספד וחגור שק, וכמו דאמרינן במוע"ק (ד' כז) שלשה ימים לבכי כו'

ובמ"א ביארתי על הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ה) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי כו' מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו כו' ומי איכא בכי' קמי קב"ה והאמר ר"פ אין עצבות לפני הקב"ה שנ' הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו לא קשי' הא בבתי גואי הא בבתי בראי ופריך והא כתיב ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק שאני חורבן ביהמ"ק דאפי' מלאכי שלום בכו שנא' הן אראלים צעקו חוצה וביארתי שם שהענין הוא דכל הקולא שמקילין בט' באב הוא משום דהוי אבילות ישנה עיין תוספת יבמות (דף מג) וא"כ לגבי הקב"ה לא שייך אבילות ישנה ע"כ כתיב במסתרים תבכה נפשי וזהו דוקא לגבי הקב"ה עצמו כביכול אבל לגבי העולם מתנהג בבחי' העולם כביכול וכמו שלגבי ישראל הוי אבילות ישינה והקילו בה שאין האבילות אלא כמו באבל משלישי ואילך (וכמו שכתב הרא"ש) ע"כ כתיב נמי עוז וחדוה במקומו אבל במסתרים דהיינו לגבי הקב"ה עצמו כביכול שאין ש שייך לפניו ישינה שלגבי הקב"ה העבר והעתיד שוין ע"כ כתיב במסתרים תבכה נפשי וזהו דוקא לאחר חורבן ביה ז"ק אבל בשעת חורבן שאז הי' לכל העולם אבילות חדשה. וע"כ כתיב ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי כו' אפילו בבתי בראי נמי בבחי' השפעתו לעולמות נמי הי' בכי' דהא לכולם ה' אבילות חדשה ואפילו מלאכי שלום נמי בכו

ובאופן אחר נתבאר הא דכתיב והפכתי חגיכם לאבל כו' והא כזו דאמרינן במוע"ק (דף כז) שאין מועד לפני ת"ח (ועיין בס' ושב הכהן ס' צג) במה שהקשה על הירושלמי הביאו התוס' בחגיגה (דף ט) דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר. והקשה דהא אין אנינות ואבילות ברגל ותירץ דהא דאין אנינות ואבילות ברגל היינו מטעם דאתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד כמו דאיתא במוע"ק (דף יד) אבל במיתת ת"ח שהוא אבילות דרבים חמור טובא ודוחה אבילות וע"ש שכתב דמשמע לי' מרש"י דאפי' במיתת ת"ח אין לו דין רק אבילות דיחיד אך באמת אין צריך לכל האריכות שלו שם דלענין קדשים בודאי דיש אנינות אפי' ביו"ט דהא דאמרינן דאין אנינות ביו"ט היינו רק באנינות דדבריהם לענין שפטור מכל המצות אבל לא באנינות שהוא מן התורה כגון לאכול בקדשים ובאמת הוא לטעמי' אזיל שכתב שם דכיון דאמרינן דעשה דרגל דוחה עשה דרבים דוחה נמי עשה דאנינות דהוי עשה דיחיד ואע"ג דאונן אסור לאכול בקדשים אפ"ה מותר משום דאתי עשה דרגל מה שמחוייב לאכול שלמי שמחה ברגל ודחי ל"ת דלא אכלתי באוני אך שהקשה דא"כ כה"ג לא דמי לרגל דכה"ג אינו אוכל בקדשים וברגל מותר לאכול כשהוא אונן ע"ש ונעלם ממנו