נחלת יהושע רמה

והכי משמע בירושל' (פ"ג דסוט') א"ר יוסי ראה רבי דעתו של ר' אליעזר בר' שמעון ושנה כיוצא בו ר' בא כהן בעי קומי ר"י ולמה לי כר' אליעזר בר"ש אפי' כר"ש אביו א"ל איכול בראש המזבח ואין שרפה בראש המזבח ופי' הפ"מ דלא שייך למימר בראש המזבח אלא הקרבה ועיכול אבל אין שייך לומר נשרפות על דבר שקרר בראש המזבח כר"ש אלא ודאי כר"א בר"ש אתי דנשרפות למטן מבית הדשן עכ"ל והוא משום דהקרבה של המזבח הוא בבחי' אכילה כביכול וכמו דאמרינן ספ"ב דזבחים (דף לא) אמר ר' ינאי חישב שיאכלוהו כלבים למחר פיגול דכתיב ואת איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל מתקיף לה ר' אבא אלא מעתה חישב שתאכלוהו אש למחר דכתיב תאכלהו אש לא נופח ה"נ דפיגול וכ"ת ה"נ והתנן לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין והקשו התוס' תימא דלא מייתי קרא דאם האכל יאכל דבב' אכילות הכתוב מדבר א' אכילת אדם וא' אכילת מזבח וכתיב אשר תאכל האש את העולה. ותירצו דבאש של גבוה פשיטא לי' דשמה אכיל' כו' ע"ש. וה"נ אמרינן בחולין (דף פא) ואמר רבא היא חולין ובנה עולה לא מיבעי שחט חולין ואח"כ שחט עולה דפטור אלא אפי' שחט עולה ואח"כ שחט חולין פטור שחיט' קמיית' לאו שחיט' בת אכילה היא ור' יעקב אמר ר' יוחנן אכילת מזבח שמה אכיל' כו' ע"ש

[והכי משמע בירושל' (ספ"ד דיומא) בשעת מסעות מה היו עושין (פי' בשעת מסעות מה היו עושין לאש שעל המזבח) הי' כופין עליו פסכתר דברי ר' יהוד' ר' שמעון אומר אף בשעת מסעות הי' מדשנין אותה שנאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן הא אילו הי' המזבח דלוק לא הי' בגד ארגמן נשרף מה עבד לה ר' יודא פסכתר הי' כופין עליו מלמעל' מה מקיים ר' יהודה ודשנו את המזבח וירוון כיי דאמר ר' יהודה בן פזי ואכל ושבע ודשן. ולכאור' צריך להבין דהא עיקר פלוגתייהו אם הי' המערכות אש בשעת המסעות כמו דאמר התם דפליגי בפלוגת' דר"י וריב"ל אם לחם הפנים נפסל בשעת מסעות וכמו דאית' במנחות (דף צה) ע"ש אבל מ"מ האש שלמעל' בודאי לא נסתלקה. כמו דאמרינן בזבחים (דף סא) דאש שירדה בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה וא"כ הי' בגד של ארגמן נשרף מחמת האש שלמעל' אפי' אם הי' מדשנים את המזבח אלא ודחי דאש שלמעל' לא הי' שורף בבחי' השחתה, אלא בקרבנות כמו דכתיב לחמי לאשי וע"כ לא פליגי אלא באש של הדיוט. והנה ראיתי בפירש"י בחומש שפי' ודשנו את המזבח ופירש"י ודשנו יטלו את הדשן מעליו ופרשו עליו בגד ארגמן ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות ואינה שורפתו והי' כופין עליו פסכתר. וצ"ע שלכאור' הוא קשה דהא ר"ש דס"ל דודשנו היינו שיטלו הדשן מעל המזבח לא סבר כר' יהודה דפסכתר הי' כופין ולר' יהודה דס"ל ודשנו את המזבח היינו וירוון סובר דפסכתר הי' כופין וא"כ כיון שרש"י פירש ודשנו כר"ש שיטלו הדשן א"כ לא הי' צריכים לפסכתר. וכן אית' במדר' ס' במדבר אש תמיד אפי' בשבת אף בטומא' לא תכבה אף במסעות מה הי' עושין כופין עליו פסכתר דברי יהוד' ור"ש אומר אף בשעת מסעות הי' מדשנין אותה שנאמר ודשנו את המזבח על דעתי' דר' יהודה ניחא שלכך לא הזכיר פסכתר עם כלי המזבח במסעות שנאמר את המחתות ואת המזלגות כו' ואינו מזכיר סירות למה שע"ג האש הי' כופין אותה. על דעתי' דר' שמעון כל כלי המזבח לרבות את הסירות כו' אלמא דלדעת ר' שמעון לא הי' כופין פסכתר שהוא מפרש ודשנו את המזבח שיטלו הדשן א"כ לא הי' נצרכים לפסכתר וא"כ כיון שרש"י פי' כר"ש שיטלו הדשן א"כ לא הי' צריך לפסכתר. וא"כ פירש"י צ"ע ולכאור' משמע שהי' קשה לו דאף אם נאמר שיטלו הדשן אעפ"כ הי' הבגד של ארגמן נשרף מחמת האש שלמעלן. אבל לפי מה שביארתי א"ש שאש שלמעל' לא הי' מכלה רק בשעת הקרבנות והכי מוכח בירושל' ובמדרש שאם לא היו מבערין אש של הדיוט לא הי' צריכין לפסכתר וכמו שכתבו התוס' בחגיג' (דף כז) שהי' משה תמוה ע"ז אי אפשר שלא ישרף העץ ואמר לו המקום כך דרכי באש שלמעל' אש אוכלה אש ואינו מכלה שנא' הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל

ובמ"א ביארתי בהא דמלאכי (א) דכתיב מגישים על מזבחי לחם מגואל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שולחן ה' נבזה הוא וכי תגישון עור למזבח אין רע כו' הקריבהו נא לפחתיך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות והענין הוא שהיו אומרים דהא דאין להקריב בעלי מומין על המזבח הוא דוקא בביהמ"ק ראשון שהי' אש שלמעלה והי' לחמי לאשי שהי' בבחי' אכילה כביכול וע"כ לא היו מקריבין בעלי מומין. וכן קרבן הגזול נמי וכמו דאמרינן בגיטין (דף נה) שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות והי' טועים ואומרים שזהו דוקא אם הי' אש שלמעלה שאז הוא בבחי' אכילה אבל כשאין אש שלמעלה ולא הוי בבחי' אכילה מותר להקריב וע"ו אומרים מזבח ה' מגואל הוא וניבו נבזה אכלי פי' שאין האכילה כמו שצריך דהא אין אש שלמעלה מסייעתן וע"ז הוכיחן הנביא ואמר הקריבהו נא לפחתיך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות פי' כיון שמעלין ע"ג המזבח אע"ג שאין אש שלמעלה מסייעתן אעפ"כ הוא בבחי' אכילה והקריבהו נא לפחתיך הירצך כו'

וכן ביארתי במ"א על המדרש (פרשה צו) שנח הקריב קרבן וישראל הקריבו קרבן שנאמר עולת תמיד העשוי' בהר סיני אינו יודע איזה קרבן ערב לו ביותר ממה דכתיב עולת תמיד העשוי' בהר סיני תשמרו להקריב לי במועדו. הוי יודע שקרבנן של ישראל ערב לו ביותר כו' וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות כימי עולם כימי משה וכשנים קדמוניות כשני שלמה והענין הוא שאע"פ שהקריב נח קרבן וכתיב וירח ה' את ריח הניחוח אעפ"כ לא הוזהרו על בעלי מומין כמו דאמרינן בפ' לפני (דף ה) מניין למחוסר אבר כו' דכתיב מכל בשר שנים אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה וכן אמרינן בזבחים (דף קטו) ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהורה בהמה כמשמע' וחי' בכלל בהמה זכרים ונקיבות תמימין ובעלי מומין ע"ש אבל בישראל כתיב עולת תמיד העשוי' כו' תשמרו להקריב לי במועדו ואמרינן בפסחים (דף צו) מניין לתמיד שטעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו ומזה מוכח שקרבנן של ישראל ערב לו ביותר וע"ז אימר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות כימי עולם כימי משה וכשנים קדמוניות כשני שלמה שאז ראו שערב לו קרבנן וכמו דאמרינן בזבחים (דף סא) אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת. אלא בימי שלמה ואש שירדה בימי שלמה. לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה

ובזה יתבאר הכתוב (ירמי' ז) עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר פי' כיון דאין אכילת מזבח בהקרבן חשובה כ"כ לפני הקב"ה וכמו דאמרינן בחגיגה (דף ד) עבד שרבו מצפה לאכול על שולחנו יתרחק ממנו א"כ מוטב שיביאו שלמים דמ"מ איכא אכילת הדיוט אבל עולה אע"פ דהוי כולה כליל ואמרינן בזבחים (דף פט) איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהוא כליל לאישים אעפ"כ הוכיחם הנביא ואמר כיון שאין אכילת מזבח מרוצה כ"כ לפני הקב"ה ע"כ עולותיכם ספו כו' ואכלו בשר וכיון שביארתי דהא דאש שלמעלה שהי' מסייע לא הי' רק בבחי' אכילה כביכול אבל לא בבחי' שריפה וכמו שביארתי על המדרש כך דרכי באש שלמעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה בזה יובן המדרש אילו זכיתם היתם קורין בתורה אש תמיד כו' שהי' שם אש שלמעלה שהי' מסייע בבחי' אכילה אבל לא בבחי' שריפה דהא אש שלמעלה אינו מכלה עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורים ממרום שלח אש בעצמותי פי' בבחי' שריפה והשחתה לכלות ולשרוף וכמו דאיתא במדרש בעצמותי בעצומים שבי וע"ז אומר לא אליכם כל עוברי דרך כו' ממרום שלח אש בעצמותי פי' אף האש שלמעלה אינו מכלה אעפ"כ ממרום שלח אש בעצמותי ובמ"א ביארתי ע"פ מאי דאמרינן בסנהדרין (דף נב) דשריפה שהי' דנין בסנהדרין היו מטילין