נחלת יהושע רמג

שמחליף בו הוא יקר יותר מן הראשון וכן בכסף ובזהב אם אבדו יש להם חליפין שאפשר שאם יחפרו יותר ימצאו כסף וזהב משובחים יותר מן הראשונים אבל ת"ח אם מת מי מביא לנו תמורתו. פי' שמלבד שלא ימצאו גדולים יותר מן הראשונים וכמו דאמרינן אם הראשונים כמלאכים כו' וכמו דאמרינן בשלהי סוט' (דף מט) משמת ר"מ כו' וכמו דאמרינן בתמור' (דף טו) מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר הי' למדין תורה כמשה רבינו מכאן ואילך לא היו למידין תורה כמשה רבינו ומשמת יוסף בן יועזר איש צרידא ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות איש שהכל בו ובפרט משחרב בהמ"ק אמרינן בסוט' (דף מט) משחרב בהמ"ק נדלדלו אנשי מעשה כו' ושרו חכימי' למהוי כספרי' וספרי' כחזני' וחזני' כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש וא"כ אע"פ דכתיב וזרח השמש ובא השמש כו' עד שלא שקעה שמשו כו' בעו"ה מיום שחרב בהמ"ק מי מביא לנו תמורתו פי' מלבד שאין אנו מוציאים חליפין שיהי' דוזה לצדיק הראשון אלא מי מביא לנו תמורתו וכמו שביארתי שיש חילוק בין הצדיק הראשון ובין תמורתו שהצדיק הראשון יכול להשפיע קדושתו ע"י אחרים אבל מי שהוא בתורת תמורה שקבל צדקתו מהראשון אינו יכול להשפיע קדושתו ע"י אחרים אבל אעפ"כ הלואי שיהי' בענין תמור' שיהי' צדיק לעצמו ויגן זכותו על אחרים וע"ז אומר אנו שאבדנו את ר' סימון מי מביא לנו תמורתו ואפי' שיהי' אחר בבחי' תמורה נמי אין אנו מוצאים

ועוד יש לפרש הלשון תמורה כמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש יד) שחליפין הוא כמו דאמרינן בתמורה (דף ט) ולכתוב לא יחליפנו ולא בעי לא ימיר אי כתיב הכי הוה אמינא תצא זו ותכנס זו כו' אבל מימר דתרווייהו קא מקדיש להו כו'. וא"כ בת"ח שיש להם תלמידים ומשפיעים מקדושתם על התלמידים הוה בבחי' תמורה שהרב נשאר בקדושתו וע"כ קאמר הל' תמור'. ועוד יש לבאר שיש חילוק בין חליפין דבהמת קדשים (כגון דבעל מום) ובין תמורה והוא שבחליפין אם כבר נפדה תו לא תפיס קדושה אחרת משא"כ בתמורה אמרינן שם בתמור' (דף ט) ממירין א' בשנים ושנים בא' ומאה בא' ר"ש אומר אין ממירין אלא א' בא' ואמרינן שם אמר ר"ל מודה ר"ש שממירין וחוזרין וממירין מ"ט קדושה ראשונ' דהקדש להיכן הלכה ור"י אמר כשם שאין ממירין ב' בא' כך אין ממירין וחוזרין וממירין וזה הוא דוקא לר"ש אבל לת"ק כיון דממירין מאה בא' בודאי ממירין וחוזרין וממירין וא"כ מה שהוא בתורת תמורה שהראשון נשאר בקדושתו יכול להמיר אפי' כמה פעמים מה שאין כן בתורת חליפין דכיון שנפדה פ"א ויצא לחולין שוב אינו יכול להתפיס קדוש' בפעם ב' [ובזה יתבאר הירושל' (פ"ג דמ"ש) ר"ש כו' שלמים שלקחן בכסף מעשר הוממו פודן ומוסיף חומש ר"ש כו' שלמים שלקחן מדמי פסח הוממו פודן ומוסיף חומש א"ר יודן הדא צרכה והדא לא צרכה א"ר מנא פסח צרכה שלמים לא צרכה שלא תאמר הואיל ופסח משתנה לשם שלמים כהקדש אחר הוא ואינו מוסיף חומש אמר רב הונא טעמא דר"ש דאמר אין הפסח עושה תמור' ושונה הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים א"ר מנא ולא דמיי הוי רבי מדמי להו ופי' המפרש טעמא דר"ש היינו ר' שמואל ע"ש. ושגה בפירושו דהאי טעמא דר"ש הוא ר"ת רא שמעון והיינו ר' שמעון דתמור' (דף ט) דאמר אין ממירין אלא א' בא'. והפי' הוא דר"ש שאומר בתמורה דאין ממירין אלא א' בא' ואין ממירין שנים בא' ולדברי ר' יוחנן בתמור' (שם) סובר ר"ש דאין ממירין וחוזרין וממירין אעפ"כ מודה ר"ש בפסח שמשתנה לשם שלמים שאם הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים ג"כ אלמא דס"ל דקדושה אחרת היא והאי טעמא דר"ש היינו כמו לטעמא דר"ש (וכמו שאומר בירושל' דברי ר"ש פי' לדברי ר"ש) אעפ"כ בפסח שמשתנה לשם שלמים ס"ל דממירין וחוזרין וממירין. ולפ"ז מוכרחין אנו לחלק בין הוספת חומש לתמורה דבהוספת חומש קאמר דצריך להוסיף חומש דאלמא בתר גופ' אזלינן וגופ' חד הוא והכא לענין תמורה אזלינן בתר הקדושה וכיון דהוי קדושה אחרת ממירין וחוזרין וממירין אפי' לר"ש א"ל ר' מנא ולא דמיי הוי רבי מדמי שכמו שבתמורה אמרינן כיון דהוי ב' קדושות ממיר וחוזר וממיר אפי' לר"ש ולא אמרינן דעיקר פסח לשלמים קאי ואינו ממיר וחוזר וממיר והכא נמי לענין הוספת חומש ולא כפי' המפרש מהרא"פ שם ודו"ק. ועיין בתמור' (דף ט) דמיבעי לר' אבין הפריש אשם כו' והמיר בו והומם וחילל על אחר כו' מהו שימיר בו ע"ש לענין תמור'. ובל"א בעי ר' אבין לר' יוחנן דאמר אין ממירין וחוזרין וממירין הפריש אשם כו' והמיר בו כו' מהו שיחזור וימיר ואח"כ מיבעי לי' לענין הוספת חומש וכמו דאמר דר' מנא הוי מדמי להו אהדדי ודוק

ובזה ניחא הא דקאמר מי מביא לנו תמורתו משום דלענין הצדיקים שמלמדים להתלמידים ומשפיעים קדושתם שייך לשון תמור' שיכול להשפיע קדושתו על כמה תלמידים דהא הוא אינו חסר וכמו דאית' במדרש (פ' בהעלותך) ואעפ"כ משה לא חסר כלום שלסוף ארבעים שנה א"ל קח את יהושע בן נון ונתת מהודך עליו מה כתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו פי' שלא הי' האצלת הרוח לא בבחי' שחסר מן הראשון שלא הי' רק כמו ענין תמורה וממירין וחוזרין וממירין וע"ז אומר שם שהי' כמדליק מנר לנר

והנה אחיי ורעיי אשר באתם לעורר ההספד ובכי מר ותמרורים ולהוריד כנחל דמעה איש איש על מכאובו ובפרט להספד על מיתת אדוני אבי מורי הצדיק העובד ה' באמת ובתמים בקדושה ובטהר' וגדל בתורה ועבוד' ועמל ועשה נחת רוח ליוצרו בעבודה שבלב זו תפילה אי משום יקרא דידי ואי משום יקרא דמיתא מיתי אתו כולי עלמא לעורר הספד ולהגדיל בכי תמרורים. ובפרט בעידן ריתחא הלזו אשר יצא הקצף והחל המגפה בכל העולם רח"ל יבכון עמי כל מרירי ליבא וכמו דכתיב (ירמי' ל) כה אמר ה' קול חרדה שמענו פח ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון. וביארתי ע"פ מאי דא דאמרינן בשבת (דף קכח) אם הי' צריכ' לנר חברתה מדלקת לה את הנר כו' קמ"ל איתוב' מיתבי דעת' כו'. וכתבו התוס' אע"ג דבפ' בתרא דיומא אמר דחולה אין מאכילין אותו ביוה"כ אלא ע"פ בקיאים והכא שרי משום יתוב' דעת' היינו שיותר יכולה היולדת להסתכן מחמת פחד משהחולה מסתכן מחמת הרעב וע"ז אומר על שבני אדם התחילו למות מחמת הפחד ואימת מות. קול חרדה שמענו ופחד ואין שלום וע"ז אומר שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו ונהפכו כל פנים לירקון פי' שמסוכנים מחמת הפחד וכמו שאמר פחד ואין שלום וכמו היולדת שמסוכנת מחמת הפחד וע"ז אומר ונהפכו כל פנים לירקון (פי' שהחרדה מסלקת את הדמים כדאיתא בנדה (דף ל) ואמרינן בשבת (דף קלד) בההיא דר' נתן שהלך לכרכי הים כו' שלישי הביאתו לפני וראיתי שהוא ירוק אמר המתיני עד שיפול בו דמו) וע"ז אמר קול חרדה שמענו כו' מדוע נהפכו כל פנים לירקון ומתים מן הפחד כמו היולדת. וכן הוא בעוה"ר בעת הזאת ומתו כמה ת"ח וצדיקים מי מביא לנו תמורתם ומי מביא לנו כיוצא בהם

וכמו דכתיב (יחזקאל כא) בן אדם שים פניך כו' ואמרת ליער הנגב שמע דבר ה' כה אמר ה' הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה וראו כל בשר כי אני ה' ביערתי' לא תכבה. ויובן ע"פ מאי דאמרינן בספ"ק דיומא (דף כא) ת"ר שש אשות הן יש אוכלת ואינו שותה ויש שותה ואינו אוכלת ויש אוכלת ושותה יש אוכלת לחין כיבישין כו'. יש אוכלת ואינה שותה הא דידן שותה ואינו אוכלת דחולין אוכלת ושותה דאלי' דכתיב ואת המים אשר בתעלה לחכה. אוכלת לחין כיבשין דמערכה. וכן אמרינן התם באש של מערכה רבוצה כארי וברה כחמה ויש בה ממש ואוכלת לחין כיבישין. ופי' המהרש"א בח"א כי הוא אש היסודי משא"כ אש שלמטה