נחלת יהושע רמב

אלי' לא יהי' נפסק אף לאחר הסתלקותו. וכמו דאמרינן ביומא (דף עה) רב חסדא משתכח לי' בי' ציבי רבא מייתי לי' אריסי' כל יומא. יומא חד לא אייתי אמר מאי האי סליק לאיגרא שמעה לינוקא דקאמר שמעתי ותרגז בטני אמר שמע מינה נח נפשי' דר"ח ובדיל רבה אכיל תלמידא פי' שלאחר מותו כבר פסק הזכות שהי' לו מר"ח וע"כ הי' סבור אלי' שיבקש מאתו שאותו האצילות קדושה מה שהי' לו מאתו בחייו לא יהי' נפסק אחר מותו ואמר לו שרצונו שיהי' נא פי שנים ברוחו אליו והשיב לו אלי' אם תראה אותו לוקח מאתך שלא הי' יודע אם יוכל לראות ענין עליתו לשמים

וע"ז אמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר פי' שאלישע דבר עמו בד"ת. בכדי שלא יתרחק הרבה ממדריגתו של אלי' וכמו שביארתי לעיל על ענין שמעתא דמר קא מתנינא בב"מ (דף פה) בכדי שיוכל לראות ענין עליתו לשמים והכי אמרינן בפ"ק דתענית הא אם לא הי' מדברין הי' ראוי' לשרוף שנאמר והנה רכב אש וסוסי אש פי' שהי' מזיק לו ענין ראי' בעלותו לשמים ע"י רכב אש וסוסי אש. וע"כ דיבר עמו שלא יתרחק הרבה ממדריגתו ושיוכל לשער בעצמו תחיל' ענין עליתו לשמים שלא יתבלבל אח"כ. והכי איתא בירושלמי (רפ"ה דברכות) ויהי המה הולכים הלוך ודבר כו'. רבנן אמרי במרכבה הי' עוסקין האיך מה דאת אמר והנה רכב אש וסוסי אש

וע"ז אומר הכתוב ואלישע רואה להודיע גודל מעלתו של אלישע שראה עליותו לשמים והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. וע"כ כשבאו הנביאים ובקשו את אלישע שיבקש את אלי' כתיב ויפצרו בו עד בוש איפשר לומר לפי פירוש ראשון של התוספתא שלא רצה אלישע מרוב ענוה וצדקות שלו. שהוא בעצמו יאמר להם שראה עלי' אלי' בסערה השמים שזהו מדרגה גבוה ונעלה עד מאוד. וע"כ נתבושש לומר מפני הענוה אך א"צ לכל זה ויבואר הפי' הראשון של התוספתא דעד בוש שנתבייש והוא ע"פ מאי דאמרינן בב"ב (דף עה) זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה ויש לדקדק דמאי טעמא אמרו דוקא הזקינים והלא כל ישראל שהיו מכירין את משה ואת יהושע הי' יכולים להבין שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה

אך הענין הוא שיש חילוקים במדרגות הצדיקים שהצדיק שהשיג קדושתו ע"פ עצמו שיגע ועסק בתורה ועבודה שבלב לשמה והשיג מזה רוה"ק יכול להשפיע מקדושתו לאחר משא"כ כשהצדיק בעצמו לא הי' יכול להגיע למעלה הגבוה כל כך אלא מחמת שהצדיק אחר סמך ידו עליו להאציל מקדושתו עליו אין בכחו כל כך להשפיע מקדושתו לאחר כיון שקדושתו בעצמה מושפע מאחר וכמו שהבאתי תחילה הא דאמרינן בסוף בכורות (דף ס) אחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה דברי ר' מאיר א"ר יהודה וכי תמורה עושה תמורה והטעם דזה הדבר שיש בו קדושה עצמות יכול להשפיע ולהמיר מזה על האחר והי' הוא ותמורתו יהי' קודש משא"כ תמורה שאין בו קדושה עצמית אלא שהמיר מאחר ע"כ אינו עושה תמורה אלמא אע"ג דבתמורה עצמו מצינו קדושה בתמורה יותר מבהקדש וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דנזיר) כל עמא מודו שאינו נשאל על תמורתו מה פליגין בהקדישו שב"ש אומרים כשם שאין אדם נשאל על תמורתו כך אין אדם נשאל על הקדישו. וב"ה אומרים אדם נשאל על הקדישו. ואינו נשאל על תמורתו וכה"ג אמרינן בזבחים (דף מח) כלום מצינו טפל חמור מן העיקר והרי תמורה ומשני תמורה מכח קדשים קא אתי קדשים מכח חולין קא אתי אעפ"כ לענין להמיר מזה על אחר הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה

וע"כ אמרו הזקינים שבאותו הדור פני משה כפני חמה כו' פי' הזקינים שהי' בימי משה שנאצל מקדושתו עליהם אמרו שפני משה כפני חמה. שמשה הי' יכול להשפיע מקדושתו על אחרים והטעם שהוא כפני החמה שהחמה יש לה אור בעצמ' והוא הגיע למעלתו ע"פ עצמו ולא שהוא מושפע מאחר וע"כ הי' יכול להשפיע מקדושתו על אחרים אבל יהושע אע"פ דכתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו אעפ"כ לא הי' יכול להשפיע מקדושתו על הזקינים כיון שהי' הוא בעצמו מושפע ממשה דכתיב ויסמוך משה ידיו עליו וע"כ אמרו שפני משה כפני חמה שהחמה יש לה אור מעצמה והלבנה מקבלת מאור החמה וסיהרא לית לה מגרמה כלום וע"כ הרגישו בזה דוקא הזקינים שרוה"ק הי' מושפע עליהם ע"ז אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה

ובזה יובן נמי גבי אלישע שאמרו נחה רוח אלי' על אלישע ונתן לו פי שנים. אעפ"כ הי' חילוק גדול בין אלי' ובין אלישע שכשהי' אלי' בעולם הי' משפיע מנבואתו על כל הנביאים והי' רוה"ק מצוי' וכמו דאית' בתוספתא שאמרו לו הידעת כי היום לוקח אדוניך מעליך. ואח"כ כשעלה אלי' השמים אמרו לאלישע הנה נא יש את עבדיך חמשים אנשים ילכו ויבקשו את אדוניך פן נשאו רוח ה' באחד ההרים ונסתלק' הנבוא' מאתם שאלישע כיון שהי' הוא בעצמו מושפע מאלי' לא הי' יכול להשפיע על אחרים וע"כ כתיב ויפצרו בו עד בוש שאלישע נתבייש בעצמו שאע"פ שנתן לו אלי' פי שנים ברוחו אעפ"כ אינו כמו אלי' לענין להשפיע על נביאים אחרים והראי' שנסתלקה מהם הנבוא' שתחיל' אמרו לו הידעת כי היום לוקח אדוניך מעליך ועכשיו אומרים לו שיבקש את אלי' ע"כ נאמר בו ער בוש שנתבייש בעצמו והטעם דאע"פ שיש לו פי שנים אעפ"כ אלי' השיג קדושתו ע"י יגיעתו שיגע ועמל בתור' לשמה וע"כ הי' רוה"ק מרובה בישראל וכולם היו מושפעים מאתו משא"כ אלישע שלא הי' קדושתו ע"פ עצמו כל כך אלא ע"י אלי' שהאציל והשפיע קדושתו עליו ע"כ אע"פ שזכה ליטול פי שנים אעפ"כ אינו יכול להשפיע על אחר. וכמו שביארתי בענין שאין תמורה עושה תמורה וע"כ נאמר עד בוש

[ובמ"א ביארתי על הא דאמרינן בשבת (דף קה) כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה כו' וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע ימים האריכו שנים לא האריכו. ועיין בתוס' שם ד"ה שרגש עליהם ההר משום דלא אשכחן דכתיב בי' ויבכו אותו שלשים יום כמו גבי משה. ועיין בתוס' סנהדרין (דף מו) ד"ה הספיד' יקרא דחיי תימא הא דאמר בפ' הערל (דף עט) אל שאול ואל בית הדמים כו' ואי משום יקרא דחיי הרי מחלו ישראל על כבודן וי"ל דיראים הי' לסופדו להראות שמצטערין עליו מפני דוד ועוד אפי' הוי יקרא דחיי שאני מלך דאיכא בזיון טפי. וכתב המהרש"א שכצ"ל בפ' האורג גבי יהושע שרגש עליהם הר געש להורגן על שלא נספד דאפי' הוי יקרא דחיי כו' ע"ש ולכאור' צריך להבין דמ"ט לא הקשו התוספת מסוגי' דשבת דההיא מעשה קדים ועוד דלתירוצ' קמא של התוס' לא יתיישב אך אפשר לומר ע"פ הא דאמרינן בב"ב. (דף עה) זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה כו' וע"כ הי' העונש על הזקנים שהם מיעטו בכבודו מפני שהם הכירו גודל מעלת משה על יהושע. וכה"ג אית' בתענית (דף ט) רב הונא בר מנוח ורב שמואל ב"א ורב חיי' הוי שכיחי קמי דרבא כי נח נפשי' דרבא אתו לקמי דר"פ כל אימת דהוי אמר להו שמעתא ולא הוי מסתבר' להו הוי מרמזי אהדדי חליש דעתי' אקרוהו בחלמא ואכחיד את שלשת הרועים למחר כי הוי מפטרי' מני' אמר להו ליזול רבנן לשלמא. ובזה יובן ויראו בני הנביאים כי נחה רוח אלי' על אלישע כו' ויפצרו בו עד בוש. הענין שתחיל' כשראו המופת מן הירדן אמרו נחה רוח אלי' על אלישע ואח"כ כשישבו לפניו הרגישו שאין זה באופן שהיו יושבים קמי אלי' ע"כ בקשו שיבקשו אותו וע"ז אומר עד בוש שנתבייש כמו בההיא עובדא דהוי מרמזי אהדדי וע"כ לא הקשו התוס' מהא דזקנים דהתם רק הזקנים לא רצו להספידו אבל הנערים שלא הכירו החילוק לא מחלו על כבודם וע"כ נענשו אף אי אמרינן הספיד' יקרא דחיי]

ובזה יובן המדרש ד' דברים שהן תשמישו של עולם וכולם אם אבדו יש להן חליפין ואלו הן כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה פי' חליפין כמו שאדם מחליף חפץ עם חפץ אחר שאפשר שהחפץ אחר