נחלת יהושע רלט

והנה

הפר"ד הביא המדרש שאילו הי' משה רבינו נכנס לא"י לא הי' נחרב בהמ"ק ולא גלו ישראל ממקומם ע"ש שהאריך. ולי נראה דהענין הוא שאם משה הי' מכניס לא"י לא הי' ע"פ הכהן ואורים ותומים שכל ספיקותיו של משה הי' שואל מאת ה' והי' החלוקה ג"כ ע"פ ה' כחלוקה של עוה"ב שאין לך כל שבט ושבט שאין לו בהר ובשפלה וזהו עיקר הירוש' וע"כ הי' לזה קיום נצחי. ויתבאר ע"פ מאי דאמרינן בגיטין (דף נח) דאי אמרינן אין ברירה האחין שחלקו לקוחות הן ואינו ירוש'. והנה התוספת הקשו בגיטין (שם) ובב"ק (דף פח) דא"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו בבהמ"ד דהא קיי"ל קנין הפירות לאו כקנין הגוף וא"כ איך הי' מביאין ביכורים כו' ותירצו התוס' דילפינן מחלוקת יהושע בעצמו אע"פ שזה ג"כ ירושה מאברהם כמו דאמרינן בב"ב (דף קיט) דירושה היא להם מאבותיהם אע"פ שהי' ע"י חלוקה אעפ"כ הוי בתורת ירוש' דכיון שהי' ע"פ נביא ואורים ותומים ומגזירת הכתוב וע"כ הביאו ביכורים

והנה כל שהחלוק' הוא בהשתוות כל השבטים וכן ביחידים הוי ירוש' טפי כמו דאמרינן בבכורות (דף נו) שאם חלקו גדיים כנגד גדיים אמרינן דזהו חלקו המגיע משעה ראשונ' לכך אבל כל שאין החלוק' שוה כגון גדיים כנגד תיישים לא אמרינן דזהו חלקו המגיע משעה ראשונ' וע"כ בחלוקת יהושע כיון שלא הי' החלוק' בשוה רק ע"פ גורל ע"כ כתיב לשון מורשה שזהו לשון דיהה שלא הי' ירוש' ממש והוי כמו ירוש' שבאה ע"פ מעשה דהיינו ע"פ גורל [ובזה ביארתי במ"א הא דאיתא במדרש במדבר (פ' כא) ר"ל אמר יודע הי' משה רבינו את הדין הזה אלא באו לפניו שרי עשרות תחיל' אמרו דין של נחלות הוא ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו באו אצל שרי חמשים כו' ראה משה שכל א' וא' כבד את מי שגדול ממנו אמר אם אומר להם הדין אטול את הגדולה אמר להם אף אני יש גדול ממני כו'. ואפשר לומר דר"ל סובר כמו דאמרינן בסנהדרין (דף יז) בבאים על עסקי נחלות וכתחילת' של א"י מה תחילתה שבעים וא' וע"כ אמרו דין של נחלות הוא וע"כ לא רצו לדון רק משה רבינו ידון שהוא במקום שבעים וחד קאי. ועל דרך דרוש ביארתי דאית' במדרש (שם) מה ראה לבקש הדבר הזה אחר ס' נחלות אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי שעה שאתבע צרכי אמר אם הבנות יורשות הן בדין הוא שירשו בני את כבודי. ואפשר לומר כמו דאמרינן בב"ב (דף קיט) דספיקתו של משה הי' מדכתיב מורשה אם ירוש' היא להם מאבותיכם כו' וכמו שביארתי לעיל שמורשה היינו ירוש' שבאה ע"י מעשים וע"כ הי' סבור דהוי כמו ראוי וע"כ אין הבכור נוטל בזה שני חלקים וע"כ לא ירשו פי שנים בנכסי חפר אבל כיון ששמע שהבנות יורשות הן אע"ג דכתיב מורשה והוי ירוש' שבאה ע"י מעשים וע"כ בקש שירשו בניו אע"ג שהיא ירוש' שבאה ע"י מעשים אעפ"כ ירשו הבנים וכמו דאית' בנדרים (דף פא) מפני מה אין ת"ח מצוים להיות בניהם ת"ח שלא יאמרו ירושה היא להן פי' ירוש' עצמית אבל כיון שהבנות יורשות אלמא דהוי כירושה עיקרית א"כ ירשו הבנים וע"ז אמר לו נוצר תאנה יאכל פרי' ומבואר במקום אחר] וכיון דהוי ע"פ גורל שע"י שזה נוטל חלק זה חבירו נוטל חלק שני פ"כ הוי כמו ירוש' שבאה ע"י מעשה אבל חלוקה דלעתיד יהיו כל השבטים ואף היחידים בהשתוות [לפי פיר"ת] וע"פ ה' ע"כ יהי' ירוש' ממש וירושה אין לה הפסק וע"כ אם הי' משה מכניסן והיו ע"פ ה' ולא הי' צריך לשאול במשפט האורים דהא במשה כתיב פה אל פה אדבר בו והי' החלוק' ע"פ ה' בהשתוות והוי ירוש' ממש וזהו חלקו המגיעו משעה ראשונ' לכך והאו"ת והגורל הי' מחמת שהכניסם יהושע

ובזה יובן בסנהדרין (ד' מג) שא"ל יהושע לעכן בני אל תוציא לעז על הגורלות שעתידה א"י שתתחלק בגורל הענין שלא רצה שיוציא לעז על הגורלות מחמת שהענין שהי' גורל זהו מחמת שהכניסם יהושע לארץ כמו שביארתי וזה הי' כל בקשת משה שהוא יכניסם לארץ וכמו דאמרינן בסוטה (ד' יד) וכי לאכול מפרי' או לשבוע מטוב' הוא צריך אלא שידע שאם יכניסם הוא הוי ירושה עיקרית וע"כ בקש משה יפקוד ד' אלקי הרוחות לכל בשר שיוכל להלוך נגד רוחו של כל אדם כיון שלא יהי' בהשתות וע"ז השיב לו הקב"ה קח לך יהושע בן נון איש אשר רוח בו פי' שיוכל להלוך נגד רוחו של כל אדם ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים משום שע"י יהי' החלוקה עפ"י גורל ועפ"י אורים ותומים (וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דיומא) בשלשה דברים נתחלקה א"י בגורלות באורים ותומים ובכספים הדא הוא דכתיב וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה גורל אילו הגורלות לפני ה' אלו אורים ותומים בין רב למעט אלו הכספים א"ר אבין אלמלא שנתן הקב"ה חן כל מקום בעוני יושבי' לא הי' א"י מתחלקת לעולם. ותני כן ג' חינין הן חן אשה בעיני בעלה חן מקום בעיני יושבי' חן מקח בעיני לוקחין ר' אבין ברי' דר"פ כו' אף לעתיד לבוא הקב"ה עושה כן הדא הוא דכתיב ונתתי לכם לב חדש כו' ונתתי לכם לב בשר שהוא בוסר בחלקו של חבירו והנה הק"ע פירש לפני ה' אלו אורים ותומים דע"י שמות הקדושים המונחים בתוך החושן. היו מאירים דבריהם ונעלם ממנו הא דאמרינן ביבמות (ד' עח) ויבקש דוד אח פני ה' מלמד ששאל באורים ותומים כו' אתי פנו פני כתיב ויבקש דוד את פני ה' וכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' וע"כ אמר לפני ה' אלו אורים ותומים וכן פירש בירושלמי (פ"ד דקדושין) בדק דוד בכל דורו ולא מצא א' מהן התחיל שואל באורים ותומים ופי' הק"ע את פני הא היינו באורים ותומים דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו כו' ודריש פני פני בג"ש וכתב הק"ע שם דכן איתא במ"ר ולפום פשטא נראה כו' ע"ש ונעלם ממנו שהוא גמרא ערוכה ביבמות (ד' עח) ע"ש ובזה ביארתי במ"א הכתוב (שמואל א' כא) ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ד' ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול ועיין רש"י שפי' אביר הרועים אב"ד נעצר לפני ד' עוצר עצמו באוה"מ כדי לעסוק בתורה ולי נראה דאפשר לפרש כמו דאמרינן ביבמות (ד' עח) ויבקש דוד את פני ד' וכתיב ושאל לו במשפט האורים לפני ד' וה"נ נעצר לפני ד' היינו שנצרך לו דבר לשאול באורים ותומים וכ"ת הא אין שואלין אלא לאב"ד ולמי שהציבור צריך בו ע"ז אומר אביר הרועים דהיינו שהוא אב"ד וע"כ הי' נשאל באורים ותומים וע"כ אמר איש אשר רוח בו פי' שיוכל להלוך נגד רוחו של כל אדם משא"כ בחלוקה דלעתיד שיהי' בהשתוות אפרים לא יקנא את יהודה. ויהודה לא יצור את אפרים. וסרה קנאת אפרים. שיהי' בדרך השתוות)

וע"ז אמרו ישראל אחד הי' אברהם וירש את הארץ ואנחנו רבים לנו ניתנה הארץ למורשה פי' שלגבי אברהם הי' ירושה ממש כיון שא' הי' אברהם ואנחנו רבים וכיון שאנחנו רבים והי' ע"פ החלוק' של אורים ותומים ואין החלקים שוים ע"כ לא אמרינן זהו חלקו המגיע משעה ראשונ' ואף שנתחייבו בביכורים מ"מ דומה לירושה אבל אעפ"כ הוא בבחי' מורשה שאינה ירוש' עיקרית ע"כ יושבי החרבות אינם רוצים לזוז מא"י כיון שהיא ירושה הבאה ע"פ מעשים ומהני בה סילוק משא"כ בחלוקה שלעתיד וע"כ אמרו מורשה שהוא לשון דיהה כיון שאנחנו רבים והי' ע"י חלוקה

והנה ע"פ מה שביארתי שלעתיד תתחלק הארץ ע"פ ה' ויהי' החלוק' בשוה לכל איש ואיש ואין לך כל איש ואיש שאין לו בהר ובשפלה ובעמק בשוה כמו שפיר"ת בב"ב (שם) ובב"ק (דף פא) דאמרינן התם ואין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב וכתבו התוס' אין לך כל שבט ושבט מישראל גרסינן ובפ' יש נוחלין (דף קכ) גבי חלוקת עוה"ב גרסינן אין לך כל א' וא' מישראל. כן נראה לר"ת עכ"ל. בזה יתבאר הכתובים ( יחזקאל מז) כה אמר גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את ידי לתתה לאבותיכם ונפלה הארץ הזאת לכם לנחלה. ופירש"י לא