נחלת יהושע רלז

השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם שלא ישאר רושם מן החטא ויהי' התגלות הנסים כמו שהי' בבית ראשון וכמו שביארתי. וה' ינחמנו בנחמות ציון וירושלים אמן

דרוש לשבת נחמו

נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם דברו על לב ירושלים כו' קול קורא במדבר פנו דרך כו' כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והי' העקוב למישור והרכסים לבקע' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר. והנה כתיב (יחזקאל לג) ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמר אחד הי' אברהם וירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה לכן אמור אליהם כו'

ותחילה צריך להקדים הירושלמי שהבאתי בהקדמה לספרי ע"י (פ"ח דב"ב) ר' יוחנן מתיב והבאתי אתכם אל הארץ ונתתי אותה לכם מורשה אם מתנה למה ירושה ואם ירושה למה מתנה אלא מאחר שנתן להם לשום מתנה חזר ונתן להם לשום ירוש' א"ר אושעי' כל מקום שנאמר מורשה לשון דיהה התיבון והא כתיב מורשה קהילת יעקב אמר לית דיהון סגין מינה מן דו לעי הוא משכח (פי' דיה' שאינו עיקר ירוש' ממש כמו דאיתא בנד' (דף כ) דיהה מכן כו') ולכאור' צריך להבין מהו החילוק שבין לשון ירוש' ללשון מורש'. ועיין בב"ב (דף קיט) היא גופא קא מסתפקא לי' דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה ע"ש

אך הענין הוא שיש ב' ירושות א' ירושה דממילא. והב' ירוש' שבאה ע"י מעשים. ויבואר ע"פ מה שהאריך הקצה"ח (סי' רעח) שנסתפק בבכור שאמר בחיי אביו שאינו רוצה לחלק בכורה אם דבריו קיימים או לא. וכתב הקצה"ח דכיון דמהני סילוק בבכור אחר מות אביו דהוי מן התורה משום דמתנה קרי' רחמנא מה"ט נמי מהני סילוק בחיי אביו ואף לשיטת המפרשים שכתב הה"מ דדוקא בירושת הבעל שבא ע"י מעשיו מהני סילוק ולא בירושת משפחה דהוי ממיל' אעפ"כ בכור נמי חשיב כמו ע"י מעשיו דהא מתנה קרי' רחמנא ובדידי' תלי אם אמר איני רוצה אינו זוכה כמו דאמרי' בב"ב (דף קכו) א"כ חשיב נמי כמו ע"י מעשיו [וה"נ אית' בירושל' (רפ"ח דגיטין) הי' נשוי את בת אחיו אפי' כתב כמו שלא כתב פי' כיון דלא מהני סילוק אלא בירושת הבעל שבאה ע"י מעשיו (או מפני שירושת הבעל מדרבנן לדעת התוס') וא"כ אם מתה נהי דלגבי ירושתו מהני הסילוק אבל מ"מ לגבי ירושת בת אחיו שהיא ירוש' דממילא אם אין לה יורש אחר לא מהני סילוק]

וכן כתב נמי לענין יבם לענין הא דאמרינן בכתובות (דף פא) גבי ההוא גברא דנפלה יבמה בפומבדיתא בעי אחוה למיפסלא בגיטא מיני' כו' אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן לא לזבין אע"ג דזבין לא הוי זביני' זבינ'. וכתב הר"ן ותמה אני אפי' אמרינן היכא דיבם ואח"כ מכר דליהוי זביני' זבינא קודם שיבם האיך מועיל הא ה"ל כאומר שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תיקדוש דלא קדשה כו' ע"ש ותירץ דמיירי כגון שלא הי' אלא שני אחים וכל שלא יבם א' מהם יד שניהם שוה וע"כ מהני מדין סילוק. והקש' שם לשיטת התוספת בכתובות (דף פג) דבדאוריית' לא מהני סילוק א"כ מאי מהני הא דבנכסי פליגנא לך. ותירץ דכיון דמהני סילוק בבכור משום דמתנה קרי' רחמנא והוי כמו ירושה שבאה ע"י מעשים דהא צריך הוא להתרצות לקבל המתנה וה"נ ביבם דבכור קרי' רחמנא כמו דאמרינן ביבמות (דף כד) עכת"ד

והנה בירושל' (פ"ק דקידושין ה"ד) רב יהודה שלח שאל לר' אלעזר האחין שחלקו ואח"כ יבם א' מהם א"ל כנכסי כולם כך נכסי המת עולא בר ישמעאל מצות על דעתי' דר' לעזר ולא שני' היא שחלקו ואח"כ יבם א' מהם והוא שיבם א' מהם ואח"כ חילקו ולמה א"ל מאי דשיילי' אגיבי' ולמה לא שאלו דאמר ר' אבינא בשם ר' אמי בכור שנטל חלק כפשוט ויתר (פי' וע"כ לא שאלו ביבם ואח"כ חילק דזה פשיטא לי' דבכור שנטל חלק כפשוט ויתר ויבם דומה לבכור וע"כ לא שאלו אלא בחילק ואח"כ יבם אם הוי מחילה משום דעדיין לא זכה בו. והנה הפ"מ כתב דבש"ס דילן לא הוזכר דין זה עכ"ל. והק"ע כתב לא ידעתי למה השמיטו הפוסקים דין זה והנה משני הגדולים האלו נעלם מהם סוגי' ערוכה דכתובות (דף פא) דאמרינן התם בעא מני' מעולא יבם ואח"כ חילק לא עשה ולא כלום חילק ואח"כ יבם מהו לא עשה ולא כלום מתקיף לה ר"ש השתא יבם ואח"כ חילק לא עשה ולא כלום חילק ואח"כ יבם מיבעי שני מעשים הוו כי אתא רבין אמר ר"ל בין יבם ואח"כ חילק בין חילק ואח"כ יבם לא עשה ולא כלום והלכת' לא עשה ולא כלום. וכן פסק בש"ע (אה"ע סי' קסח) וא"כ מבואר בש"ס ופוסקים וש"ע האי דינא ואדרבא בהיפך הי' להם להקשות דהא בירושל' אמרינן דכנכסי המת כך נכסי כולם ובגמר' דילן אמרינן דלא עשה ולא כלום א הירושל' מיירי מדין סילוק וע"כ קאמר דמהני והש"ס דילן נחית לה מטעם דאמרינן שם בכתובות (דף פא) בההיא יבמה דבעי אחוה למיפסלא בגיטא מיני' ואמר לו מאי דעתך משם נכסי אנא בניכסי פליגנא לך אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן לא לזבין אע"ג דזבין לא הוי זביני' זבינא וכן בש"ע שם דיבמה כתובתה על נכסי בעלה הראשון לפיכך אין היבם רשאי למכור כו' ע"ש. וע"ש בב"ש והאי עולא דירושל' היינו עולא דבבלי אלא שהש"ס דילן נחית לה מטעם אחר

עכ"פ משמע מהירושל' דביבם מהני סילוק אפי' בחילק ואח"כ יבם והש"ס דילן לא ס"ל הכי מטעם אחרינ' דמשועבד לכתובתה וא"כ משמע כמו שכתב הקצה"ח משום דיבה הוי כמו בכור וכמו דמהני סילוק בבכור משום דהוי כמו ירושה שבאה ע"י מעשים ה"נ ביבם

עכ"פ מוכח מכל הראיות שהבאתי דמהני סילוק בבכור והטעם כיון דמתנה קרי' רחמנא א"כ הוי כמו ירושה שבאה ע"י מעשים אלמא דיש חילוק דבירושה דממילא לא מהני סילוק אבל אעפ"כ בירושה הבאה ע"י מעשים מהני סילוק וירושת בכור כיון דמתנה קרי' רחמנא הוי כמו ירושה הבאה ע"י מעשים

והכי משמע קצת מהירושלמי (פ"ח דב"ב ה' ה) התיב רב המנונא אם אומר את שאין אשה יורשת ד"ת (ט"ס וצ"ל שירושת אשה ד"ת) ירש הבעל בראוי כבמוחזק א"ר יוסי כך שנה אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק א"ר יוסי בר' בון הרי בכור ירושתו תורה ואינו יורש בראוי כבמוחזק. משום דהזכי' הוא ע"פ מה שזיכתה לו וכמו שנתבאר לעיל (סי' כ) והבאתי הירושלמי (פ"ק דכתובות) מפני שהוא רוצה ליזוק בנכסיו ע"ש ובב"ב (דף קלט) שוי' רבנן כיורש ושוי' רבנן כלוקח ע"כ אמרינן דאינו יורש בראוי כבמוחזק משום שאין אדם מקנה דשלב"ל אבל אם ירושת הבעל דאורייתא למה אינו יורש בראוי כבמוחזק ותירץ דירושת בכור נמי דאורייתא ואעפ"כ אינו יורש בראוי כבמוחזק והטעם אפשר לומר דירושה הבאה ע"י מעשים גריעה וע"כ אין הבעל יורש בראוי כבמוחזק. וכן הבכור וכן ביבם נמי אמרינן בבכורות (דף נא) דאינו נוטל בראוי כבמוחזק וע"כ השיב לו הא בכור ירושתו תורה ואינו נוטל וה"נ בעל

[ובמ"א ביארתי בזה הגמ' דסוטה (ד' יג) נהי דזבני חלק בכירותא חלק פשיטותא מי זבני ע"ש במהרש"א שנדחק בזה דא"כ איך קאמר דהאי דפייש דידי הוא הלא כיון דזבן חלק בכורה צריך ליטול שני חלקים אך שלא הי' יכול למכור חלק בכירותא אלא דמדין סילוק הוא דסילוק מהני אפי' בדבר שלא בא לעולם וא"כ כיון שנסתלק מחלק בכורה וע"כ החלקים שוים ע"ש במהרש"א בח"א שנדחק בזה)

וכיון שנתבאר שיש ב' מיני ירושות א' ירושה דממילא וזהו ירושה טובה והב' ירושה הבאה ע"י מעשים וע"כ בירושה הבאה ע"י מעשים מהני סילוק משא"כ ירושה דממילא בזה יתבאר הירושלמי שהבאתי לעיל והבאתי אתכם אל הארץ