נחלת יהושע רלו

'שהו' בבית ראשון וע"כ לא הוי רק כמו בחי אירוסין וכמו שביארתי על המדרש משל כו' שכעס על מטרוניתא וכתב לה גיטה ועמד וחטפו ממנה דמיירי באופן דחלים הקידושין השני' וכמו שביארתי על הא דכתיב וארשתיך ובזה יובן מאי דכתיב (ישעי' נב) אל תראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכר עוד כי בועליך עושיך ואמרינן בפסחים (דף פו) ככלה בית חמי' ולא ככלה בבית אבי'

[והנה כתיב (ירמי' ב) הדור אתם ראו דבר ד' המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפלי' מדוע אמרו רדנו לא נבוא אליך התשכח בתולה עדי' כלה קישורי' ועמי שכחוני ימים אין מספר וצריך להבין מהו שאומר המדבר היתי לישראל כו' ויובן עפ"י מה שביארתי שאומר המדבר הייתי לישראל פי' וכי לא הייתי עם ישראל רק כמו במדבר שהי' בבחי' אירוסין וכמו שביארתי על הא דכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקודש כו' שלא הי' רק ככלה בבית אבי' שלא הותר עדין ההסתכלות וכמו דאיתא במדרש ס' במדבר (פ' ה) דבר אחר אל תכריתו כו' תנו דעתיכם שלא לנהוג בקלות ראש כו' למדו מבני אהרן אמר בני אהרן בשביל שנכנסו שלא ברשות כו' וכמו שביארתי (בדרוש) שכל ענינם הי' להסתכל בהתגלות השכינה וע"ז נענשו ע"ש וכן איתא במדרש (ס' במדבר פ' ד). ואח"כ יבואו בני קהת אמר לפניו רבש"ע דמן של בני קהת אסור ודמן של בני אהרן מותר א"ל הקב"ה לאו אלא אהרן קודש הקדשים שנ' ויבדל אהרן להקדישו קודש הקדשים וארון קודש הקדשים כו' ויובן עפ"י מאי דאמרינן בפסחים (ד' כו) והא לא אפשר וקא מכוין ואסור ותסברא והא"ר שמעון בן פזי כו' קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה אלא מעלה עשו בבית קד"ק וע"כ היו לולין פתוחין בעלי' בית קד"ק שבהם משלשלים את האומנין בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קד"ק וזהו דוקא משום מעלה דקה"ק וכמו שכתבו התוס' שם דע"כ אפי' לצורך נמי אסור וע"ז אמר ואח"כ יבואו בני קהת אמר לפניו רבש"ע דמן של בני קהת אסור ודמן של בני אהרן מותר וע"ז השיב הקב"ה שכל ענין שנאמר ולא יבואו לראות כבלע את הקודש אע"ג דמראה אין בו משום מעילה עשו בה מעלה מפני שהוא ק"ק אבל אהרן שהוא בעצמו קודש הקדשים ליכא משום מעלה ובסוטה (ד' לה) אמרינן ויך באנשי בית שמש כי ראו משום דראו ויך כו' ומשני קוצרים ומשתחוים היו ופירש"י לא בטלו ממלאכתן לכבדו והאי ראו לשון בזיון כמו אל תראוני שאני שחרחורת והמהרש"א בח"א כתב והוא דחוק ונראה לפרש עפ"י מדרש ילקוט שראוי הי' להם ליטול את בגדיהם ולהניח על פניהם וליפול לפניו שעה ב' או ג' עד שיתכסה הארון של ממ"ה הקב"ה והם לא עשו כן אלא כשראו הי' שוחקים זקופים ומרקדים כו' ואפשר דהאי דפריך משום דראו ויך אפשר לומר שאם לא ראו רק שלא במתכוין אמאי נענשו וכמו דאמרינן בפסחים (ד' כו) והבאתי לעיל אמר רבא מנא אמינא לה לולין הי' בעלי' כו' כדי שלא יזונו עיניהם מבית קה"ק והא הכא דלא אפשר וקא מיכוין ואסור וקשה לאביי דס"ל דלא אפשר וקא מכוין שרי ועוד שאפשר שלא הי' מתכוונים נמי וע"ז אומר הילקוט שהיו צריכי' לכסות פניהם והם בכיון ראו וזנו עיניהם מן הארון]

וע"ז אומר המדבר היתי לישראל אם ארץ מאפלי' פי' המדבר הייתי לישראל וכי הייתי לישראל כמו מדבר שהי' בבחי' אירוסין ולא ראו עדיין חיבה של התגלות השכינה הלא משנבנה ביהמ"ק הי' בבחי' נשואין כמו דאמרינן שהי' מגללין להם את הפרוכת ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום שהי' בהתגלות השכינה בבחי' נשואין ולא כמו במדבר שהי' בבחי' אירוסין וא"כ מדוע אומרים רדנו לא נבוא עוד אליך (שמן האירוסין אפשר שיהי' חזרה וכמו דאמרינן בפ"ק דכתובות (ד' ח) דאין לברך משעת אירוסין שהשמחה במעונו וכמו דאמרינן רבינא איעסק לברי' בי' ר"ח ובריך משעת אירוסין אמר קים לי' בגויהו דלא הדרי בהו לא אסתייע מילתא והדרי בהו) התשכח בתולה עדי' כלה קישורי' פי' כיון שהיו בבחי' נשואין ככלה בית חמי' ולא כמו שהי' במדבר בבחי' אירוסין ככלה בית אבי' והי' התגלות השכינה ועשרה ניסים שנעשו בבית המקדש א"כ מדוע יאמרו רדנו לא נבוא עוד אליך. התשכח בתולה עדי' כו'. ועמי שכחוני ימים אין מספר פי' שלא הי' להם לשכוח כל הניסים שהי' בביהמ"ק

וע"ז אומר (ישעי' נב) אל תראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בושת עלומיך תשכחי. וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד פי' בושת עלומיך היינו כמו שהי' במדבר דכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקודש אך שאח"כ כשנבנה ביהמ"ק הי' בבחי' נשואין והי מגללין להם את הפרוכת ומראין להם ראו חיבתכם לפני המקום היינו שהי' כמו לאחר נשואין ככלה בבית חמי' אך לאח"כ כשנחרב הבית חזרה לחיבתה הראשונה וע"ז אומר וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד כי בועליך עושיך פי' שבנין הבית שלעתיד יהי' בבחי' נישואין ככלה בבית חמי' וכמו דכתיב כי עין בעין יראו בשוב כו' וכמו דכתיב (ישעי' ל) ונתן לכם ה' לחם צר ומים לחץ ולא יכנף עוד מוריך והי' עיניך רואות את מוריך

וע"ז אומר השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם פי' שלא יהי' כמו בבית שני דאמרינן כיון שנתגרשה חזרה לחיבתה הראשונ' דהיינו בבחי' אירוסין וע"ז אומר השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כמו שהי' בבית ראשון דהיינו בבחי' נשואין [ובמ"א ביארתי ע"פ מאי דאית' במדרש גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה מרור עבודה על שהיו משתעבדין בעבד עברי. והנה אמרינן בשלהי ערכין (דף לג) על הא דכתיב (ירמי' לד) הדבר אשר הי' אל ירמי' מאת ה' אחרי כרות כו' לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעברי' חפשים לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש וישמעו כל השרים וכל העם אשר באו בברית לשלח איש את עבדו ואת שפחתו חפשים לבלתי עבוד בם עוד וישמעו וישלחו וישובו אחרי כן וישיבו את העבדים והשפחות אשר שלחו חפשים ויכבשו לעבדים ולשפחות כו'. ופריך מינה הגמ' אלמא מנו שמיטין ויובלות ההוא בתוכחה כתיב והכתיב וישמעו וישלחו אלא אמר ר' יוחנן ירמי' החזירן ויאשי' בן אמון מלך עליהם. והקשו בתוס' שם ד"ה אלא מלמד שהחזירן ויאשי' מלך עליהם. ותימא שהרי אחר שהחזירן ירמי' לא עמד בארץ קודם חורבן כ"א ל"ו שנה כדפרישית לעיל וא"כ לא הגיעו עד היובל והאיך יוכל למצוא וישמעו וישלחו ע"ש. ואינו מובן דילמא האי וישמעו וישלחו היינו לאחר שש שנים וכ"ת א"כ מאי פריך הגמר' לענין יובלות וא"כ ודאי עיקר הפירכא מן שבע לנרצע דמשש לנמכר אינו מוכרח שמנו יובלות זה אינו דהא אמרינן בערכין (דף כט) אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג וא"כ אם לא כל יושבי' עליה אין היובל נוהג וא"כ אין עבד עברי נוהג ג"כ וע"כ אפשר לומר דהפירכא הוא משש לנמכר אעפ"כ מוכיח דהי' היובל נוהג והא דכתיב וישמעו וישלחו לא קאי רק אשש לנמכר ומה דקאמר להו נביא לישראל מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי. ההוא בתוכח' כתיב כמו דמשני התם והנה התשוב' צריך להיות באותו הפרק כו' וא"כ אם לא יחזרו כל השבטים ולא יהי' כל יושבי' עליה א"כ לא יוכלו לשוב בתשוב' על החטא שלא שלחו העבדים. וכמו דאית' במדרש גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה ע"ז אומר השיבנו ה' אליך ונשובה שיקבץ כל הגליות ויהי' כל יושבי' עלי' ואז ונשובה חדש ימינו כקדם. [ובספרי ע"י (דרוש א) ביארתי הא דכתיב השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם פי' שיהא התשוב' עד שלא ישאר רושם מן החטא ולא כמו תשובה מירא' שאינו אלא על דרך רפואה שמרפא מכאן ולהבא. ולעיל (בדרוש ז) ביארתי שכל המחילות אינו אלא מכאן ולהבא משא"כ במחילה של הקב"ה [ע"ש שהבאתי הר"ן דפ"ז דכתובות ומה שכתב המקנה דתנאי שמתנה לטובתו ולהרוחתו הוא מתנה אם יקפיד ואם אינו יקפיד הרי הוא מוחל מכאן ולהבא וע"ש שהארכתי בהא דיומא (דף יג) ויש לחלק דביומא שם אינו להרווחתו אלא משום חששא דשני בתים ועיין לעיל ח"א (סי' ג) ועוד יש לחלק בכמה גווני והא שהקש' שם השעה"מ על המהרי"ט הוא לפי דעת הרא"ש בתשוב' (כלל מו) משום דאתי דיבור ומבטל דיבור ועיין בגיטין (דף עד)] וע"ז כתיב