נחלת יהושע רלה

עטרה לארבעתן ומסיים במדרש פ' עקב שנא' וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' וע"כ כיון שהי' גלוי לפני הקב"ה שיעזבו הצדק והמשפט וע"כ קידש אותם עוד בדבר א' דהיינו באמונ' וע"כ אף שיפסקו החסד והרחמים עכ"ז חלו עליהם הקידושין השניים דהיינו ע"י האמונ' שישראל מאמינים ויודעים את ה' והאמונ' לא תפסוק מישראל

וע"כ כתיב וארשתיך לי לעולם פי' שאף שיפסקו הקידושין הראשונים דהיינו הצדק והמשפט עכ"ז יהי' מקודשים מהאמונ' אך יש נ"מ שבבהמ"ק ראשון כתיב ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק שהי' בבחי' נשואין וא"כ לאח"כ שנתבטל הנשואין של צדק ומשפט ולא נשאר רק הקידושין שע"י האמונ' עכ"ז בקידושין אפשר לומר דחלין הקדושין השני' אבל רק בבחי' אירוסין ככלה בבית אבי'. ועיין בספרי ע"י (סי' ט) ועוד שהחופה אינה מועילה על להבא ע"ש וא"כ חזרה רק לאירוסין וע"כ הוי רק כמו ארוס'

וע"ז ממשיל המדרש למטרונ' שכתב לה גיט' ועמד וחטפו ממנה וכל זמן שהי' מבקשת להנשא לאחר הי' אומר לה היכן גיטיך וכל זמן שהי' תובעת מזונותי' הי' אומר ולא כבר גרשתיך וכמו שביארתי שכל הגירושין הי' לענין הנשואין וע"כ אבדה מזונותי' אבל אעפ"כ הרי היא מקודשת בבחי' אירוסין כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד כו' הי' אומר להם הקב"ה איזה ספר כריתות אמכם שהקידושין שע"י אמונה וידעת את ה' זה נשאר בישראל כמו דכתיב וארשתיך לי לעולם אלא שאבדו הצדק והמשפט וע"כ אבדו בחי' הנשואין אבל אעפ"כ הם בבחי, אירוסין וע"כ כל זמן שמבקשים לעשות להם ניסים כבתחיל' אומר להם הקב"ה כבר גירשתי אתכם שלענין הנשואין הוי כמו מגורשת וע"כ אין עושה להם ניסים כבתחיל' אבל לעתיד לבא כשיעשו תשוב' ויעשו הצדק והמשפט יחזרו לבחי' הנשואין לעשות להם נסים וכמו דכתיב כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו וע"כ כתיב וארשתיך לי לעולם פי' לעולם אף לאחר שיחרב בהמ"ק ראשון ויהי' בבחי' גירושין אעפ"כ יחול מיד הקידושין וע"ז אומר וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה פי' ב' מיני קידושין הא' היינו צדק ומשפט במעלות ומדות טובות וזהו בבחי' נשואין וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' פי' אף לאחר שיהי' בבחי' גירושין אעפ"כ יתעוררו הקידושין השניים דהיינו האירוסין של אלמנה וכמו דאמרינן סוף מכות (דף כד) בא חבקוק והעמידן על אחת כו' וע"כ אף לאחר החורבן לא אבדה האמונה ומחכים לגאולה ולבנין בהמ"ק רק שזהו בבחי' אירוסין. וכמו דאיתא במדרש ס' בא החדש הזה כו' משל כו' שקדש אשה כתב לה מתנות מועטות כך העוה"ז אירוסין הי' שנא' וארשתיך לי כו' ולא מסר לה כו' אבל לימות המשיח יהי' נשואין באותה שעה מוסר להם את הכל וע"כ בזמן בית שני לא היו רק בבחינת אירוסין וחסרו ה' דברים וכמו דאמרינן ביומא (דף כא) ע"ש

ועוד אמרינן ביומא (שם) בשעה שבנה שלמה בהמ"ק נטע בו כל מיני מגדים של זהב והי' מוציאין פירות בזמנן כו' וכמו דאמרינן בירושל' (פ"ד דיומא) זהב פרווים ר"ש בן לקיש אומר אדום דומה לדמו של פר ויש אומרים זהב שהוא עושה פירות כי הא דתנינן תמן וגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל א"ר אחא בר"י בשעה שבנה שלמה את בהמ"ק צר כל מיני אילנות לתוכו בשעה שהי' אלו שבחוץ עושין פירות הי' אלו שבפנים עושין פירות כו' אימת יבשו א"ר יצחק בשעה שהעמיד מנשה כו' יבשו דכתיב ופרח לבנון אומלל

והנה הק"ע הביא מה שכתב הר"ש יפה על הא דאמרינן התם בירושל' שם זהב פרווים כו' זהב שעושה פירות כיי דתנינן תמן גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל והקשה הר"ש יפה דמנ"ל שמפני שהי' צורת הגפן שה' עושה פירות ועוד דגפן זה בבנין בית שני איירי ולא מצינו שהי' זהב עושה פירות שהרי אמרו בימי מנשה הי' יבש וכתב הק"ע ולי נראה דגם בבית שני איירי דגרסינן בבבלי (ספ"ק דיומא (דף כא) אמר רשב"א מאי דכתיב וארצה בו ואכבדה כו' חער ה"א אלו חמשה דברים שהי' בין מקדש ראשון למקדש שני ואי ס"ד שלא הי' בבית שני הפירות של זהב איכא נמי הא ועוד דפרשן הש"ס שם על עשרה נסים שהי' בבהמ"ק ותו ליכא והא איכא דאמר ר"א בשעה שבנה שלמה בהמ"ק נטע בו כל מיני מגדים של זהב והי' מוציאין פירות בזמנן כו' וקשה מאי פריך דילמא לא תנן במתניתין אלא עשרה נסים דהוי בין במקדש ראשון בין במקדש שני אלא ודאי דאף פירות הזהב הי' במקדש שני כו' והא דפריך התם מארון וכרובים דליחשב בעשרה נסים אע"ג דלא הוי במקדש שני אפשר לומר דמיהוי הוי אלא שאין הקדוש' ניכרת בהם וכה"ג כתבו התוס' כו' וזה דחוק

ועוד דאשתמיטתי' הירושלמי (פ"א דיומא ה' ד) כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה עיו"ה עם חשיכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה כו' ופריך ולא מן הניסים שהיו נעשים בביהמ"ק הן ופי' הק"ע שלא ראה הכה"ג קרי ביוה"כ ולמה הי' צריכין לשומרו כל כך א"ר אבין על שם לא תנסון פי' דלכתחילה אין סומכין על הנס אמר ר' יוסי בר בון כאן בראשון כאן בשני פי' הא דתנן שלא ראה הכה"ג קרי מעולם היינו במקדש ראשון ומתניתין במקדש שני וזהו א' מעשרה ניסים. אלמא דהעשרה ניסים נמי לא הי' אלא במקדש ראשון וגם נעלם ממנו מה שכתבו התוס' ישינים ביומא (דף כא) תימא כיון דפריך השתא מניסים שהי' בבית ראשון כגון ארון ומגדים דשלמה א"כ נחשוב נמי ניסי דלקמן כו' ע"ש ומה שהקשה דאמאי לא חשיב יותר מחמשה דברים נעלם ממנו מה שהקשה שם בתו"י דשמן המשחה לא הי' בבית שני וקאמר דלא חשיב אלא דברים שהי' באין לצורך מקדש דווקא ובזה מיושב נמי קושיתו דהני אילנות נמי לאו צורך מקדש הוא אך בירושלמי (פ"ב דתענית) חשיב שמן המשחה בה' דברים דאמרינן שם ה' דברים הי' המקדש אחרון חסר מן הראשון ואילו הם אש וארון ואורים ותומים ושמן המשחה ורוה"ק ועיין בירושלמי (פ"ו דשקלים ה' ג) י"ג שולחנות הי' במקדש שמונה כו' תני על של כסף ר' יוסי בשם ר' שמואל כו' לית כאן של כסף מפני שהוא מרתיח לא כן תני זה א' מן הניסים שנעשו בביהמ"ק שכשם שהי' מניחים אותו כך הי' מוציאין אותו חום שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו (פי' וא"כ לא הי' מתעפש אפי' הי' מניחין אותו על שולחן של כסף) ריב"ל אמר אין מזכירין מעשה נישים (פי' כלומר אין סומכין על הנס וכ' הק"ע ואע"ג דלא חשיב במתני' דאבו' בכלל הניסי' שהי' לחם חם ביום הלקחו וי"ל כבר פריך ביומא (דף כא) ומשני פסולי תלתא הוי וחשבינהו בחד ומעייל במקומו הא דחם ביום הלקחו

ולכאורה קצת קשה דאמאי לא משני כאן נמי הא במקדש ראשון הא במקדש שני ואפשר לומר כיון דנס זה הי' בנוב כמו דאיתא בשמואל (א' כא) וע"כ הי' במקדש שני נמי ועוד אפשר לומר דהא אמרינן בחגיגה (דף כו) כיצד מעבירין כו' ואומרים להם הזהרו שלא תגעו בשולחן ובמנורה כו' וחכ"א מפני שהם מצופין ואמרינן התם (דף כז) רבנן לר"א קאמרי מאי דעתיך משום ציפוין מבטיל בטיל ציפויין גבייהו ואמרינן התם דבשולחן אפי' אי אמרינן דבטל הציפוי אעפ"כ טמא ולא אמרינן דכלי העץ העשוי לנחת הוא וכלי עץ העשוי לנחת לא מטמא משום דכתיב על השולחן הטהור מכלל שהוא טמא ואמאי כלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו מקבל טומאה אלא שמגביהין אותו ומראים בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום כו' וא"כ משמע שנס זה הי' אפי' בבית שני דהא מהאי טעמא הי' אומרים להם שלא יגעו בשולחן שמא יטמאו אותו רק דיש לדקדק דא"כ כיון שהוצרך לתרץ דאין סומכין על הנס א"כ אמאי משני על הא דמקשה בפ"ק דיומא דזה א' מן הניסים הוא ומחלק בין מקדש ראשון למקד' שני כיון דסוף כל סוף מוכרחין אנו לתרץ דאין סומכין על הנס מהא דשקלים ויש לומר דר"י בר' בון יסבור כברייתא דתני אף של כסף וסומכין על הנס]

והנה נתבאר שבמקדש שני לא הי' ההתגלות והנסים כמו