נחלת יהושע רלג

חרש שוטה וקטן אינו מועיל דיבור כו' ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו היינו שמוכיח קצת עכ"פ המובן מדבריהם שבמקום שהמעשה עצמה מוכיח על המחשבה ואין לומר בזה כוונה אחרת הוי מעשה גמור ובמקום שיש להעמיד בזה כונה אחרת זה לא חשיב מעשה גמור והנה כל מצות פסח המה באכילה והיינו פסח מצה ומרור והנה באכול' אינו מוכח שעושה לשם מצוה וא ואפשר שאוכל להנאת עצמו כמו דאית' בנזיר (דף כג) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם כו' במה הכתוב מדבר כו' שבענין אכילה אפשר שאדם אוכל להנאת עצמו ואינו מתכוין למצוה משא"כ במעשה המצות שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מצד עצמו שאל"כ למה הוא עושה המצוה (ואע"פ שביארתי שלענין כונת המצוה מצות אכילה עדיף יותר וכמו שכתב הר"ן מחמת שמרגיש הטעם וכמו שביארתי לעיל אעפ"כ לענין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אפשר שמצוה שהוא ע"י מעשה מוכח יותר שעושה לשם מצוה משא"כ באכילה) והנה יש לומר כשני הפירושים שאם מדבר שהוא עושה המעשה לשם מה שהוא עושה כיון שהוא מדבר בפירוש ע"כ הוי מעשה גמור כמו שפירש"י וכן אם המעשה בעצמה מוכיח ואין לומר בזה כונה אחרת. וכה"ג יש בירושל' (פ"ו דפסחים) מתניתא פליגא על ר' יוחנן יוצאים במצה בין שכיון בין שלא כיון ומשני כיון דהיסב חוקה כיון. וכן בירושל' דמגילה הי' עובר אחורי בהכ"נ כו' אם כיון לבו לא יצא דוקא בשלא עמד אבל אם עמד חזקה כיון וע"כ כיון שהוא מצות אכילה וא"כ אין מחשבתו ניכרת מתוך המעשה דאולי הוא מתכוין להנאתו ולא לשם מצוה וע"כ קאמר ר"ג כל שלא אמר כו' ואע"ג שביארתי שע"כ עיקר מצות פסח באכילה דאפי' לא יתכוין נמי יצא אבל אעפ"כ בעינן שיאמר ג' דברים אלו שיהא מחשבתו ניכרת מתוך המעשה שמתכוין לשם מצוה וע"כ צריך כל א' שיראה לקיים המצות בכונה לשם מצוה ולשמוח בשמחת החג לשם מצוה כמו דכתיב נגילה ונשמחה בך, בך בישועתך בך בתורתך

דרוש לבין המצרים

איתא במדרש היתה כאלמנה ר' חמא בר עוקבא ורבנן, ר' חמא בר עוקבא אמר לאלמנה שהי' תובעת מזונות ואינה תובעת כתובתה ורבנן אמרי למלך שכעס על מטרונ' וכתב לה גיטה ועמד וחטפו ממנה וכל זמן שהי' מבקשת להנשא לאחר הי' אומר לה היכן גיטך וכל זמן שהי' תובעת מזונות הי' אומר לה ולא כבר גרשתיך כך כל זמן שישראל היו מבקשים כו' הי' אומר להם הקב"ה איזה ספר כריתות אמכם וכל זמן שמבקשים לעשות להם נסים כבתחילה אומר להם הקב"ה כבר גרשתי אתכם הה"ד שלחתי' ואתן ספר כריתות אלי'

והנה ביארתי בספרי ע"י (דרוש יג) שהפי' הוא לאלמנה שהיא תובעת מזונות ואינה תובעת כתובתה דבזמן שהי' בהמ"ק הי' ההשפעה ע"י לכל העולם וכמו דאמרינן מזבח מזיח ומזין ומחבב ומכפר ועכשיו שחרב בהמ"ק הרי כל ההשפע' על מזונות בני ישראל הוא ע"י שמתאבלין עלי' אבל אם אין מתאבלין מפסידין מזונות ע"ו אומר לאלמנה שהיא תובעת מזונותי' ואינה תובעת כתובת' דאם תובעת כתובתה אמרינן בכתובות (דף נד) דמפסדת מזונות והטעם דהא דתובעת כתובתה היינו משום שדעתה להנשא וא"כ כבוד בעלה אינו יקר בעיני' דהא רוצת להנשא וע"כ מפסדת מזונותי'. וה"נ אם מתאבלין על בהמ"ק הרי כבוד השכינה יקר בעיני' וע"כ יש לה מזונות אבל בלא"ה כיון שאינה מתאבלת הרי אינו יקר בעיני' וע"כ מפסדת מזונות וע"ש במה שביארתי על הכתוב קראתי למאהבי המה רימוני ע"פ הירושל' הביאו הרא"ש (בפ"ד דכתובות) רב יהודה בשם רב התובעת כתובתה בב"ד אבדה מזונותי' א"ר יוסי ובלבד מן השופי אבל מן האונס לא כהדא ארמלתא דר' אבדימוס רימו בה ואמר לה ר' בא בר כהן בעי לך תבעה פורנא איבדה מזונותי' מן דאתידעין מילין עלון עובדא קומי ר' אסי וחזרה למזונה

[והנה הרי"ף והרמב"ם לא הביאו הך ירושלמי ומשמע דלא ס"ל כהך ירושלמי אלא אפי' באונס נמי אבדה מזונותי' וצריך לבאר מפני מה לא ס"ל כהך ירושלמי כיון דלא מצינו חולק בזה בש"ס דילן אך באמת מצינו בש"ס ירושלמי גופא דס"ל דאפי' באונס נמי אבדה מזונותי' כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דסוטה ה' ד) ומכות פרושים זה שהוא נותן עצה ליתומים להבריח מזונות מן האלמנה כהדא ארמלתא דר' שובתי הוי מבזבזא בנכסי' אתון יתמין וקרבי' לר' אלעזר כו' עבדון גרמיכון מזבנים והיא תבעה פורנא ומובד' מזונה פי' שיעשו היתומים כאלו רוצים למכור הנכסים ועי"ז תתבע כתובתה ותפסיד מזונותי' עבדין כן ברומשא אתת וקרבת גבי' ר' לעזר אמר זו מכות פרושין נגעו בה. יבוא עלי אם נתכוונתי לכך אלמא דאפי' באונס נמי אבדה מזונותי' דהא הכא הו' באונס ע"י שראתה שאלו היתומים רוצים למכור הנכסים ואפ"ה אבדה מזונות ועיין בק"ע

וכן בירושלמי ב"ב (פ"ט ה' א) אין אלמנה דוחה לבנות ע"י הבנים כך תדחה אלמנה לבנים. אמר ראוי' היא לתבוע ולאבד מזונותי' כהדא ארמלתא דר' שובתי הוית מבזבזא בנכסי' אתא בנוי קרבין לר' אליעזר אמר ומאי נעביד לכון כו' עבדין גרמיכון מזבנים כו' אלמא דהביא הא דר' לעזר דאפי' באונס אבדה מזונותי' ולא הביא הך דכתובות (פי"א) דאמר רב יהודה אמר רב התובעת כתובתה בב"ד איבדה מזונותי' אך דעלה איתמר א"ר יוסי ובלבד חן השופי אבל באונס לא וא"כ לפי"ז לא יתורץ כל כך מה שהקשה דכיון דאלמנה דוחה לבנות ע"י בנים כך תדחה אלמנה לבנים (פי' מזונות אלמנה) וע"ז אמר ראוי' היא לתבוע ולאבד מזונותי' (פי' כיון שיכולה לתבוע ולאבד מזונותי' ע"כ לא אלים התקנתא דמזונות) וא"כ אי אמרינן דדוקא מן השופי אבל באונס לא א"כ אלימא התקנה דהא בידה שלא לתבוע הכתובה ולא תאבד מזונותי' וע"כ משני ראוי' היא לתבוע ולאבד כהדא ארמלתא דר' שובתי' הות מבזבזא בנכסי' אתי בנוי קרבון לר' אלעזר אמר ומאי נעביד לכון כו' עבדין גרמיכון מזבנין בנכס' וא"כ מוכח אפי' באונס נמי אבדה מזונותי' וע"כ אינו דוחה האלמנה לבנים דלא אלים תקנתא דמזונות דידה דהא יכולים היתומים לעשות עצמם כאילו מוכרים הנכסים ותתבע כתובתה ותאבד מזונותי' וע"כ הביא הירושלמי דסוטה ולא הירושלמי דכתובות (וחזה נסתר מה שכתב הק"ע שלא הועיל העצה ע"ש)

ובאמת משמע מרש"י בכתובות (די נד) דהטעם דהתובעת כתובתה בב"ד הוא משום שדומה כאלו גבתה כתובתה ע"ש וא"כ אין נ"מ בין מן האונס בין מן השופי והנה רש"י פי' בגיטין (ד' לה) בהא דאמרינן התם ההיא דאתאי לקמי' דרבה בר רב הונא א"ל מאי איעביד לך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא כו' אמרה לי' הב לי מזוני אמרה לי' מזוני נמי לית לך דאמר ר' יהודא אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות ופירש"י מעתה דגלי דעתא דבעי לאינסובא ואיהו לא אתני בהד' אלא כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי שהיא אלמנה בשביל כבודו אלמא דהטעם כיון שאינה חוששת לכבודו של בעל ע"כ מפסדת מזונותי' ובאמת משמעות הסוגי' דגיטין הוא דתובעת כתובתה אבדה מזונותי' היינו משום שאינה חוששת לכבודו של בעל ולא משום דהוי כמו שגבתה כתובתה משום דיש נ"מ בין שני הטעמים דאי אמרינן דהוי כמו שגבתה כתובתה ע"כ אפשר לומר דדוקא אם בא לבסוף לידי גיבוי כתובתה ע"כ דומה כאלו גבתה משעת תביעה אבל אם לא בא לבסוף לידי גיבוי כתובתה ע"כ לא נוכל לומר דדמי לגבתה כתובתה וכן כתב הב"ש באה"ע (ס' צג ס' ה') שכתב הש"ע אלמנה שתבעה כתובתה בב"ד אין לה עוד מזונות ואפי' אם לא פרעוה וכתב הב"ש ואפי' לא פרעוה היינו אם פרעו אח"כ אז למפרע מיום התביעה אין לה עלי' מזונות אבל אם אין להם לשלם או שאינם רוצים לשלם יש לה מזונות

וא"כ קשה מהך דגיטין דההיא דאתאי לקמי' דרבה בר רב הונא אמר לה מאי אעביד לך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא אמרה לי' הב לי מזוני א"ל מזוני נמי לית לך דאמר רב