נחלת יהושע רל

להדיוט ותירצו דאין זו קושי' מטעם זה דמצות גבוה לא בטלה חלק דהדיוט וגבי שלמים שאני דעיקר הקרבה בשביל גבוה. ולכאורה צריך להבין דהא פסח הוי קרבן של חובה. ואמאי לא יבטל חלק גבוה את חלק ההדיוט כמו בשלמים אך הענין הוא דמצינו קולא יותר בפסח. דהוי כשלו וכמו דאמרינן בפסחים (דף פט) אמר עולא ואתימא ר' אושעי' אפשר ידעין חברין בבלאי טעמא דהאי מילתא זה הפריש טלה לפסחו וזה הפריש מעות לפסחו. האיך הקדש חל על הקדש אמר אביי אי לאו דאוקמי ר' אושעי' לההוא בממנה זונה על פסחו ורבי היא כו' אבל בפסח לא משייר אינש במעות ודאי משייר דמעיקרא כי מפריש להו אדעתא דהכי מפריש כו' מאי רבי דתניא אם ימעט הבית מהיות משה החייהו משה מכדי אכילה ולא מכדי מקח ופירש"י אם יחסר לו מעות שאין לו במה ליקח צורכי אכילת הפסח כגון עצים לצלייתו רשאי הוא למוכרו כו' שאם אין לו ממנה עמו אחר על פסחו כו' שע"מ כן הקדישו ישראל את פסחיהן כו' חד אמר בעצים לצלותו כ"ע לא פליגי דכיון דתקנתא דפסח כגופ' דפסח דמי כו' ועיין ברמב"ם עכ"פ בעצים לצלייתו משייר נמי בפסח שיכול ליקח בהמעות עצים לצלייתו. וכן נמי מצה ומרור ועיין במ"ל ברמב"ם (פ"ד מה' ק"פ)

ובירושלמי (פ"ח דפסחים) ר' אלעזר בשם ר' הושעי' תנאי ב"ד הוא שיהא זה מפריש את פסחו וזה מפריש את מעותיו ממנה אותו על שלו. והמעות יוצאים לחולין מה יוצא לחולין וחוזר וקודש או לכך הקדישו משעה ראשונה (פי' אם המעות מתחללין על הפסח שהפסח יוצא לחולין בשעה שנותן המעות וחוזר וקודש או לכך הקדישו משעה ראשונה כמו דאמרינן בפסחים (דף צ) דבמעות משייר אינש פי' שלא הפריש אלא לצאת י"ח פסח ולא בתורת הקדש וכמו שפי' רש"י שם דבמעות משייר אינש לתתם מתת חולין לבעל הפסח ע"ש מה נפיק מביניהון הפריש מאה מנה לפסחו והמנה אותו על חמשים אין תימר יוצא לחולין וחוזר וקודש שאר המעות חולין הם אין תימר לכך הקדישו משעה ראשונה שאר המעות הקדש הן ר' יעקב בר אחא כו' הגע עצמך שהמנה אותו על חנם מה אית לך יוצא לחולין וחוזר וקודש כו' ועיין בק"ע ואלולי מסתפינא היתי אומר שהוא ט"ס וצ"ל מה נפיק מביניהון הפריש מאה מנה לפסחו והמנה אותו על חמישים אין תימר יוצא לחולין וחוזר וקודש שאר המעות קודש הם. דכיון שהשיור הוא בפסח שהפסח יוצא לחולין וחוזר וקודש והוא לא נמנה רק בעד חמשים מנה א"כ ממילא השאר קודש אבל אם השיור הוא במעות דמשעה ראשונה לא הקדיש אלא לשם פסח וע"כ מכי נתן לחבירו החמישים ואין צורך לשאר החמישים הם ממילא חולין וכן אם ממנה אותו בחנם הרי הם ממילא חולין (ואפשר לקיים הגירס' כמו דאיתא בירושלמי נמי ועיין בק"ע ואין כאן מקום להאריך)

ולכאורה קשה כיון דקיי"ל דקדושת הגוף לא פקע בכדי וכמו דאיתא בנדרים (דף כט) ולעולם אמר בר פדא פדאן חוזרו' וקודשו' פדאן חוזרו' וקודשו' עד שיקצצו נקצצו פודן פעם אחת ודיו ועולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודן א"ל רב המנונא קדושה שבהן להיכן הלכה כו' א"ל רבא מי קא מדמית קדושת דמים לקדושת הגוף קדושת דמים פקע בכדי. קדושת הגוף לא פקע בכדי וא"כ איך אמרינן דיוצא לחולין וחוזר וקודש כיון דקדושת הגוף לא פקע בכדי [ולכאורה אפשר לומר כמו שכתב הנתיבות (סי' רמא) על הרא"ש שכתב במס' סוכה במתנה ע"מ להחזיר דמוכרח אח"כ להקנות לו בחזרה ע"ש והקשה מהא דאמרינן בב"ב (דף קלז) שור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי הקדישו והחזירו ה"ז מוקדש ומוחזר דאיך יכול להקנות לו אח"כ כיון שהוא הקדש ותירץ דמיירי בקדשים קלים ואליבא דריה"ג דיכול למכור עולתו ושלמיו והקשה שם על הנ"י דאפי' מכרו והחזירו מהני וא"כ אפי' בקדשי ב"ה נמי מהני. ותירץ ע"פ מה שכתב הר"ן פ' המגרש גבי ע"מ שלא תנשאי לפלוני. ונישאת לפלוני דהגט בטל והקשה דאיך הגט בטל. שהרי אם נישאת לזה שנאסרה עליו ונמצא גט בטל דאין קידושין תופסין וא"א לה להנשא ותירץ דכיון שא"א לגט להתבטל אלא מחמת חלות הנשואין ה"ה כאלו אמר לה הרי את מותרת לכל אדם. אלא שאם תנשא לפלוני הרי את אשתו עד שעת הנשואין ומשעת נשואין ואילך אלא שבשעת נשואין אי את אשתי אע"ג דמסקינן לקמן בהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי כיון דפסקה פסקה ה"מ היכא דיום א' פסקה לגמרי אבל הכא לא פסק אלא לענין שאפשר לנשואי אותו פלוני לחול וכתב דה"נ כיון שהוא התנה ע"מ שתחזירהו לי ולא אמר התנאי שלו רק שיהי' יכול לחזור ולהקנות בקנין ואף שאח"כ לא יהי' שלו וא"כ יהי' ג"כ הקדש קודם החזרה ואחר החזרה. רק שבשעת חזרה לא יהי' הקדש ואף דקדושה בכדי לא פקע מ"מ כיון דהכא לא פקע אלא בכדי שייתקיים התנאי כדי שיהי' אפשר להקדש לחול ע"כ מהני וא"כ לפ"ז אפשר לומר דגבי פסח נמי כיון שיוצא לחולין וחוזר וקודש ע"כ מהני אף דקדוש' הגוף לא פקע בכדי וקצת ראי' לזה דהא במס' נדרי' (ד' כט ושם) איתא א"ל רב המנונא קדושה שבהן להיכן הלכה. ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי כו' וכתב הרא"ש שם דהכי אמר בפ' המגרש לענין גט דאם אמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי. כיון שפסקה פסקה וה"ה נמי לענין קידושין דמקשינן הוי' ליציאה וא"כ כיון דהקדש מדמינן לקדושין וקידושין מדמינן לגט כמו שכתב הרא"ש וע"כ כיון שכתב הר"ן דגבי גירושין מהני שתחיל' תהא אשתו ואח"כ תהא מופסקת שתחול התנאי ואח"כ הרי היא כמו בתחיל' וא"כ הוא הדין בהקדש מהני אך אעפ"כ זהו דוחק

וע"כ נראה לי שהירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל דקדושת הגוף פקע בכדי וכמו שהבאתי בספרי עמק יהושע (סי' יא) ובספרי זה דהירושלמי ס"ל דקדושת הגוף פקע בכדי וכמו דאית לי' לאביי בנדרים (דף כט) וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דקידושין) דגרס התם ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה כל שלשים יום ה"ז עולה לאחר שלשים יום יצתה לחולין מאלי' הרי את מקודשת לשלשים יום ה"ז מקודשת מה בין הקדש ומה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלי פדיון ולא מצינו אשה שיוצאה בלא גט

ובזה יתיישב לשון הגמ' בפסחים (דף פט) אמר עולא ואתימא ר' הושעי' אפשר ידעין חברין בבלאי טעמא דהא מילתא ויש לדקדק מהו חברין בבלאי דוקא ע"כ נראה לי לבאר כמי שביארתי דלשיטת הירושלמי איפשר לומר דלאחר שהקדישו לפסח יצא לחולין ע"ז אומר אפשר ידעין חברין בבלאי פי' דס"ל להש"ס בבלי דקדושה לא פקע בכדי. ועל זה אומר זה הפריש טלה לפסחו. וזה הפריש מעות לפסחו. האיך הקדש חל על הקדש דקתני מעות שבידו חולין. משום דהש"ס בבלי אזלי לשיטתייהו דס"ל דקדושת הגוף לא פקע בכדי. כמו דאיתא בנדרים (דף כט) א"ל רב המנונא קדושה שבהן להיכן הלכה ועולא דאמר ידעין חברין בבלאי טעמא דהא מילתא למי לטעמי' דס"ל כשיטת הירושלמי דקדושה פקע בכדי. וכדאמרינן (שם) דעולא אמר כיון שנקצצו שוב אינן פודן (אך אפשר לדחות דזהו גבי קדושת דמים) עכ"פ לשיטת הירושלמי אף קדושת הגוף פקע בכדי וע"ז אומר ידעין חברין בבלאי טעמא דהאי מילתא פי' דס"ל דקדושת הגוף לא פקע בכדי א"כ א"א לומר כטעם הירושלמי דיוצא לחולין וחוזר וקודש וא"כ זה הפריש טלה לפסחו וזה הפריש מעות לפסחו האיך הקדש חל על הקדש [ועוד אפשר לומר כיון דאמרינן בירושלמי דהוי תנאי ב"ד. ע"כ יכולים להפקיע הקדושה אפי' בקדושת הגוף. כמו דאיתא בשבועות (דף יא)

וכיון שנתבאר שע"מ כן הקדישו ישראל את פסחיהן בכדי שיוכלו לקנות בעד המעות עצים לצלייתו ואפי' ליקח מצה ומרור וע"כ כיון שיש לו חלק בהפסח שיוכל ליקח מצה ומרור. וכמו דאמרינן בפסחים (דף צ) מהיות משה החייהו משה ורבי סבר החי' עצמך משה. וכתבו התוס' תימא כיון דמקרא נפיק מה צריך לטעמא שע"מ כן הקדישו ישראל פסחיהן ותירצו דקמ"ל קרא דדעתו לכך וע"כ כיון שיכול לקנות בעד המעות של הפסח מצה ומרור לאכילתו וכמו שפירש"י התם אם יחסר לו מעות שאין לו במה ליקח צרכי אכילת פסח כגון