נחלת יהושע רכח

'ואלו הן פסח ומצה ומרור כו'. והנה בהגדה איתא כנגד ד בנים דברה תורה כו' חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. וצריך להבין מהו השאלה ששואל החכם ומהו התשוב' שמשיבין לו שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן

אך הענין יובן ע"פ מאי דאמרי' בפסחים (דף סא) שהפסח נשחט לאוכליו ובפסחים (דף פו) חמשה דברים באים בטומא' ואין נאכלים בטומא' העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וזבחי שלמי צבור כו'. הפסח שבא בטומא' נאכל בטומא' שלא בא מתחילתו אלא לאכיל' אלמא דק"פ חלוק משאר הקרבנות שאינו בא אלא לאכילה. וכן אמרינן בפסחים (דף עח) נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם וכו' ובמוקדשין אינו כן אלא אע"פ שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם ופירש"י משום דעיקר פסח לאכילת אדם קא אתי וכמו דאמרינן שם אמר רב כו' דתני' נמנו עליו חבורה אחת וחזרו ונמנו עליו ראשונים שיש להם כזית אוכלים ופטורים מלעשות פסח שני אחרונים שאין להם כזית אין אוכלים וחייבים לעשות פסח שני ר' נתן אומר כו' אלמא דרבנן סברי דכיון שאין לו כזית לאכיל' אינו יוצא וחייב בפסח שני. ובירושלמי (פ"ח דפסחים) הפרישו סתם כל מה שיבואו מנויו הם ר' אחא בר יעקב בשם ר' זעיר' מתניתא אמרה כן (פי' בתמיה' ואפשר שצ"ל מתניתא לא אמר' כן) ואם ימעט הבית מלמד שהם מתמעטין והולכין בלבד שיהא שם א' מבני חבורה הראשונ' וא' מבני חבורה השני' דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר בין מן הראשונה בין מן השני' כו' אין תימר כל מה שיבאו מנויו הן. הן בני חבורה ראשונה (פי' דר"ז הוכיח דמתניתא לא סברה כן דאי אמרינן דהפרישו סתם אמרינן דהוי כאילו נמנו כולם כא' מתחיל' א"כ איך שייך לחלק בין חבורה ראשונ' לחבורה שני') מה נפיק מביניהון הפריש פסחו ומשך ידו ונמנו אחר עמו ע"ד דר"ה כשר דהא יש מחבורה ראשונ'. על דעתי' דר"ז פסול על דעתי' דר"ה הקדש יחיד עושה תמורה דהא לא אמרינן דהוי כאלו נמנין כולן מתחילה וע"כ הוי הקדש יחיד ועושה תמורה (וצ"ל על דעתי' דר' זירא) על דעת ר"ה הקדש שותפין ואין הקדש שותפין עושה תמורה דהא הוי כאלו נמנו כולם מתחיל' נמנו עליו מאה ב"א כאחת ר"ה אמר יש כזית לכל א' וא' כשר ואם לאו פסול א"ר זעירא מקום שיש כזית לכל או"א מהם כשר ואם לאו פסול ותני כן נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו מקים שיש כזית לכל או"א מהם כשר ואם לאו פסול וע"ש בק"ע ומובן מפירושו שרב הונא ור' זעירא אמרו דבר א' ע"ש

ולי נראה דזה ג"כ מהחילוקים והנ"מ שבין ר"ה לר"ז והיינו שאם נמנו עליו הרבה ב"א זא"ז והאי דקאמר בירושל' נמנו עליו מאה ב"א כאחת הוא לאו דוקא או שהוא ט"ס וא"כ לדעת ר"ה שאומר דכולם הם מנויים משעה הראשונ' ע"כ הפסח פסול וע"ז אמר אם יש כזית לכל או"א כשר ואם לאו פסול אבל ר' זעירא אמר מקום שיש כזית לכל או"א כשר פי' שאנו מחשבים עד כמה שנמנו עליו והי' מספיק לכל או"א כשר אבל לאחר שנמנו עליו ועוד אין מספיק אינם יוצאים משא"כ לר"ה שכיון שנמנו עליו וחזר ונמנו עליו הרי הוא כאלו הם מנויים משעה הראשונ' וע"כ פסול לגבי כל אי וע"ז מביא ראי' ותני כן נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו עד מקום שיש כזית לכל א' כשר ואם לאו פסול והוא ברייתא בש"ס דילן בפסחים (דף עח) נמנו עליו חבורה אחת וחזרו ונמנו עליו חבורה אחרת ראשונים שיש להם כזית אוכלים ופטורים מלעשות פסח שני. אחרונים שאין להם כזית אין אוכלים וחייבים לעשות פסח שני וע"ז מדייק ר' זעירא מקום כו'. והק"ע לא עיין בכל זה

וכן בירושלמי הבאתיו (ח"א סי' א) אמר ר"א באחיות לא קודש ובחטאות כיפר האיך עבידא שחט שתי חטאות לשם חטאת א' המזבח בורר את הראוי לו ושתיהן אסורות באכילה שחט שני אשמות לשם א' המזבח בורר את הראוי לו ושניהם אסורים באכילה כו' ובפסחים לא כיפר שאין הפסח בא אלא לאכילה ועיין בסוגיא דפסחים (דף פח) בהא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן. אלמא דפסח חלוק בזה דהאכילה מעכבת משא"כ בחטאת אע"ג דאמרינן בפסחים (דף נט) דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין. ועיין תוספת שם שהוכיחו מהא דיבמות (דף צ) דאכילת כהנים בחטאת לא מעכבא ע"ש וכן יש להוכיח מהירושלמי שהבאתי דאע"ג דאסורות באכילה מחמת ספק אפ"ה כיפר ודוק. ויש להאריך בזה הרבה ועיין בסוגיא דפסחים דף עח]

וא"כ כיון שנתבאר שהק"פ עיקרו לאכילה והאכיל' מעכבת וע"ז שואל החכם מה העדות והחקים כו' אשר צוה ה' אלקינו אתכם. פי' שנשתנה הק"פ מכל הקרבנות דאכילת הדיוט מעכבא משא"כ בכל הקרבנות דאפי' הקטרת אימורין אינה מעכבת חוץ מן הדם שהיא עבודה והכפרה תלוי' בזה וא"כ למה מעכב בק"פ האכילה וע"ו אומר אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן דבעינן שיהא טעם פסח בפיו. וכמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש יא) על הפסוק כי נער ישראל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני כו' בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהי' להם כמרימי עול על לחייהם ואט אליו אוכיל. פי' שישראל בצאתם ממצרים הי' בבחי' נער ולא היו עדיין בני כוונה שיתכוונו כ"כ לעבודה שהיו משועבדים למצרים בטיט ובחומר וע"כ אם הי' מצוה להם מצוה שע"י מעשה הי' צריך כונה ואט אליו אוכיל פי' מצוה שהיא באכיל' ובאכילה אפי' לא כיון נמי יצא. וכמו שכתב הר"ן דאע"ג דבתקיעת שופר לא יצא שלא בכונה הכא יצא שכן נהנה כדאמרינן בעלמא המתעסק בחלבים ובעריות שכן נהנה וה"נ טעם הק"פ נשאר בפיו. וע"ז אומר ואהי' להם כמרימי עול על לחייהם ואט אליו אוכיל

וביותר ביאור יובן ע"פ מה שביארתי במ"א על הא דאמרינן פ"ק דחגיג' (דף ד) רב הונא כי מטי להאי קרא בכי וזבחת שלמים ואכלת שם עבד שרבו מצפה לאכול על שולחנו יתרחק ממנו דכתיב למה לי רוב זבחיכם יאמר ה'. ויבואר ע"פ מה שכתב הט"א על מה שהקשו התוס' בפ"ק דחגיג' (דף ז) על הא דאמרינן בעולות נדרים ונדבות במועד באות ביו"ט אינם באות. והקשו התוס' דאמאי לא מייתי נדרים ונדבות ביו"ט משום דנפיק בהו משום שלמי שמחה ותירצו דמיירי שכבר קרב שלמי שמחה והקשה שם הט"א ע"ש והעלה בתירוצו על קושי' התוס' וז"ל ונ"ל דאע"ג דיוצא י"ח ש"ש בנו"נ בכל ענין אפ"ה אין קריבין ביו"ט דהא בלא"ה כל הנדרים ונדבות חוץ מעולה יש בהן צורך הדיוט דהא הבשר נאכל ואפ"ה אין קרב ביו"ט מטעמא דמפרש בפ"ב דביצה (דף כ) דכהנים כי קא זכו משולחן גבוה קא זכו פי' דעיקר השחיטה הוא משום צורך גבוה נעשית ולא משום אכילת הדיוט ונעש' צרכי הדיוט טפל לשל גבוה ה"נ אע"ג דיוצא ידי חובת ש"ש בנדרים ונדבות מ"מ עיקר השחיטה נעשית לשם נו"נ שמחויב ועומד מכבר אלא שממיל' יצא י"ח ש"ש דהא יש לו בשר במה לשמוח נמצא צרכי הדיוט בשמחה נעשה טפל לשם גבוה משא"כ באם הביא שלמים מיוחדים לשם ש"ש דהשתא עיקר הקרבן נעש' לצרכי הדיוט שיהא לו בשר במה לשמוח אלא שהתורה הקפידה על בשר שמחה זה שיהא של קרבן דוקא נמצא עיקר השחיט' נעשה לצורך אוכל נפש דהדיוט אלא שלצורך הדיוט זה א"א בלתי הקרבה הילכך נעשית צורך גבוה טפל לשל הדיוט ומותר להקריב ביו"ט דה"ל כאלו חלק גבוה זוכה משולחן הדיוט ממצות המקום

ויש לי להביא ראי' לדבריו ממה שכתבו התוספ' בפ"ג דביצה (דף כז) שכתבו שם וזה לשונם ותירץ ר"י דתחת תבשילו הואיל ואית בי' נמי צורך גבוה בטל לי' צורך הדיוט אצל צורך גבוה והוי כאלו הוא כולו של גבוה. הכא נמי גבי תרומה נימא הכי. וקשה לפ"ז דא"כ צליית פסחים האיך דחי יו"ט הא אית בי' צורך גבוה כי אם צלי אש ואמאי לא בטיל אצל מצות גבוה את מה שיש להדיוט אלא ודאי יש לומר דאין קושי' מטעם זה דמצות גבוה לא בטלה חלק דהדיוט וגבי שלמים שאני דעיקר הקרבה בשביל גבוה כו' ע"כ