נחלת יהושע רכז

מתכוין ודוחפו לקופה כו' אילו שני כריים ותרם מא' מהן על חבירו. שמא לא פטר את חבירו (פי' וא"כ אע"פ שיהי' קריבין משל אחרים אעפ"כ פטר חובתו ג"כ) הנחת רוח להם שלא יהי' קרבן מתקרב אלא משלהם תחילה דהיינו מהמעות גופייהו של בית ר"ג. וע"כ אם נותן ליד גזבר אע"פ שנפטר הזה ממצות הצדקה אעפ"כ כיון שכבר נסתלק כח הבעלים ע"כ רצונם של הבעלים. דוקא שיתנו הם בעצמם

והנה אמרינן בב"ב (שם) דב' פעמים אמר שלמה צדקה תציל ממות א' שמצילתו ממיתה משונה. וא' שמצילתו מדינה של גיהנם ואיזו היא שמצלתו ממיתה משונה נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה. וע"כ צריך ליתן לכיס של צדקה. ובזה יתבאר הדרוש שהתחלתי א"ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחן של צדקה. אמר להן צאו וראו מה פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד. פי' ששאלו את שלמה בן דוד כיון שאמר ב' פעמים וצדקה תציל ממות והיינו ב' צדקות והצדקה היותר גבוה היינו נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה והיכי ליעביד ליתן לקופה של צדקה ע"ז שאלו עד היכן כחה של צדקה היינו מתי נפסק כח הצדקה. אם מדמטי ליד גיזבר נסתלק כח הבעלים. או עד דמטי ליד העני דאם נפסק כחו של צדקה מעידנא דמטא ליד גיזבר א"כ יש בזה חסרון אם נותן ליד הגיזבר דהא לא מטי מידו ליד העני. ולא מקרבה הנייתו אע"פ שכבר יצא ידי המצוה. אעפ"כ עיקר הנחת רוח הוא במה שנותן מעותיו מידו ליד העני. אך אי אמרינן דאע"פ דמטי ליד גיזבר. אעפ"כ לא נפסק כחו מהצדקה. ע"כ טוב יותר שיתן ליד גיזבר דאיכא תרתי לטיבותא הא' שאינו מבייש את העני. ואעפ"כ לא נפסק כחו. עד דמטי ליד העני

וע"ז אמר צאו וראו מה פירש דוד אבא. פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד דאפי' נתן מכבר ליד העני אעפ"כ לא נפסק כחו. ואעפ"כ מה שמרויח העני ע"י מעותיו הרי הוא כאילו נתן לו משעה ראשונה וכמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש ט) על המדרש פ' בהר ויצבט לה קלי קליל זעיר בראשי אצבעותיו נתן לה והכתיב ותאכל ותשבע ותותר. א"ר יצחק ש"מ תרתי או ברכות שרת בידו של אותו צדיק או ברכה שרת במעיה של אותה צדקת אלא מן מה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר. אנו יודעין שברכה שרת במעי' של אותו צדקת כו' תני ר"י אומר יותר ממה שהבעה"ב עושה עם העני. העני עושה עם בעה"ב כו' וביארתי שם בארוכה שאע"פ שהברכה הי' לאחר שאכלה. והוא לא נתן לה רק קליל זעיר בראשי אצבעותיו. אעפ"כ שנתברך במעי' מגיע לו שכר כמו שהאכילה הרבה ולא נפסק כחו מהצדקה. ואפי' בשעה שאכלה ברשותי' דידי' קא מתאכיל. ולא נפסק כחו מהצדקה אפי' מטא ליד העני אעפ"כ הוי מעות של צדקה (וכן בהענקה אמרינן בפ"ק דקידושין (דף טו) דלא משתעבד מדר' נתן. אע"ג דכבר מטא לידי' אפ"ה הוא עדיין בתורת צדקה וכמו שכתב הש"ך בחוה"מ (סי' פו ס"ק ג') דהרמב"ם מפרש דבכל מילי דצדקה כגון מעשר עני ושאר צדקה נמי לא ס"ל כר' נתן דהדבר ידוע דהענקה מדין צדקה כו' ושאר צדקה נמי לא ס"ל כר' נתן כדתני' בתוספתא דפיאה מעשר עני אין משלמים בו החוב ופסקה הרמב"ם בפ"ו מה' מתנות עניים וכ"כ המרדכי פ"ק דב"ב בשם אבי העזרי על א' שהי' נושים בו מנה ונתנו לו צדקה דפטור מלשלם ממעות זה החוב ואפשר משום דאדעתא דהכי לא נתן לו הב"ה כי אם שיהנה הוא בעצמו ולא שיתן לאחרים וכמו דאמרינן בב"מ (דף עח) שאינו רשאי ליקח רצועה לסנדלו וזהו דוקא אם נותן לו בלב שלם ורוצה שיצליח מזה העני ע"כ אם מתברך אח"כ הוי כמו שנתן לו כל זה אבל אם אינו נותן לו בלב שלם כי אם שמתבייש ממנו וע"כ נותן לו. אבל אין רצונו באמת. מיד נפסק כח הצדקה

וע"ז אומר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד וכמו שביארתי שם בספרי שהשכר בעד הצדקה הוא לפי ערך הנאת המקבל ואם נותן פרוטה לעני והעני לוקח ככר בי' פרוטות נוטל שכר בעד כל הככר. כיון שבלא זה הפרוטה לא הי' יכול לקנות הככר וע"ז אומר זרעו לכם לצדקה כמו שאדם זורע גרעין א' ואח"כ מצמיח אותו גרעין ומתברך ונוטל אח"כ כמה גרעינין. כן בצדקה נותן פרוטה א' וכל מה שהעני מרויח אח"כ השכר הוא לבעה"ב ע"ז אומר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד שבה. וכמו דאמרינן בסוכה (דף מט) אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד שבה דהיינו אם נותן ברצון טוב הרי כל מה שנתברך אח"כ שייך לבעה"ב אבל אם אינו נותן אלא בע"כ או מיד לאחר הנתינה נפסק כחו וכן בבועז כתיב ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר שנתן לה בעין טובה ע"כ אף שלא הי' רק קליל זעיר בראשי אצבעותיו אעפ"כ כתיב ותאכל ותשבע ותותר אע"פ שנתברך במעי' של אותה הצדקת השכר שייך לבועז וכמו דאיתא במדרש רות א"ר זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים

ובזה ביארתי במ"א הא דכתיב (מ"ב א) ויאמר אלי' אל תראי כו' אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונ' והוצאת לי ולך ולבנך תעשה באחרונה כו' ותאכל הוא והיא ימים רבים כן הוא הקרי אבל המסורת הוא ותאכל היא והוא ימים רבים וביארתי במ"א שהמסורת הוא שמכיון שנתברך כד הקמח בשביל אלי' הרי עיקר הבעה"ב הי' אלי' שבשבילו נתברך וא"כ הרי הוא שלו. וכמו שביארתי במ"א על הא דאמרינן בב"ק (דף יו) גבי רב ספרא נהי דאפקרא אדעתי' דארי' אדעתי' דכ"ע לא אפקרי' וכתב הרא"ש שם דכיון שנעשה נס לר"ס מה שלא נעשה לכל אדם אדעתא שיזכה ר"ס הוא אבל המקר' הוא ותאכל היא והוא ימים רבים דכיון שנתברך כד הקמח שלה ע"כ היא הית' בעלת הבית וע"כ כתיב ותאכל היא והוא ימים רבים שהיא היתה בעלת הבית. וא"כ אע"פ שנתברך בשביל אלי' אעפ"כ כיון שזה הי' ע"י הצדקה שנתנה מתחיל' בעין טובה לאלי' ע"כ כל מה שנתברך אח"כ והוא אכל הוי כמו שהאכילה משלה וכמו דכתיב זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד כמו שע"י זריעה מתברכת והכל הוא של בעל הבית כן נמי מה שנתברך ע"י צדקה שייך נמי לבעה"ב וע"כ מה שנתברך אח"כ היא הי' בעה"ב וע"כ המקרא הוא ותאכל היא והוא ימים רבים וע"כ כששאלו את שלמה עד היכן כחה של צדקה דהיינו כמו שביארתי אימת נפסק כח הצדקה אם מדמטי ליד גזבר או עד דמטי ליד העני ע"ז אומר צאו וראו מה פירש דוד אבא שמלבד שאינו נפסק כח הצדקה מדמטי ליד גזבר אלא אפי' פזר נתן לאביונים רק שהוא פזר מעצמו בעין טובה צדקתו עומדת לעד ומה שנתברך אח"כ הוא נמי שייך לבעה"ב א"כ מכש"כ אם נתן ליד גזבר וכמו שאמר שלמה ב' פעמים וצדקה תציל ממות כו' ואיזו היא שמצילתו ממיתה משונה נותנה ואינו יודע כו' והיכי ליעבד ליתן לארנקי של צדק' שבודאי אין כחו נפסק עד דמטי ליד העני צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד

ע"כ אחיי ורעיי מה מאוד צריכים לרדוף אחר מצות הצדק' וכמו דאיתא במדרש (ס' בהר) שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו אמר' לה הרבה פעולות וטובות עשיתי עמו בשביל פרוט' שנתן לי ויש לדקדק מהו הרבה פעולות וטובות מהו הפעולות כו' וכבר ביארתי לעיל שבזכות הצדקה אם נותן מרצונו אז אפי' מתברכת אח"כ הכל שייך להנותן כמו דכתיב ותאכל ותשבע ותותר ומה שנתברך אח"כ הי' השכר לבועז וע"ז אומר יותר ממה שהבעה"ב עושה העני כו' ובמ"א הארכתי בזה. ובזכות הצדק' ירחם ה' עלינו וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים ובא לציון גואל ב"ב א"ס

דרוש לשבת הגדול

תנן במתניתין בפ"י דפסחים (דף קטז) ר"ג הי' אומר כל שלא אמר שלש' דברים אלו בפסח לא יצא יד"ח