נחלת יהושע רכו

הגזבר אעפ"כ כי מטי אח"כ ליד העני הוי כמו שבאו מכחו ומידו וא"כ לפי דעת הר"ן דס"ל דאם נתן לגזבר פקע כח הנותן ע"ש שביארתי דלפ"ז דמי צדקה להקדש ב"ה דלא מהני שאלה בתר דמטא ליד גזבר

והכי משמע בירושלמי (פ"ג דמגילה) ר"ח ב"א אזיל לחמץ יהבו לי' פריטין למפלגא ליתמא ולארמלתא נפק ופלגין לרבנן מהו שיהא צריך להפריש תחתיהן ר' זעירא אמר צריך להפריש תחתיהן ר' אילא אמר אינו צריך להפריש תחתיהן ר' יוסי בשם ר' אלעזר אומר אין צריך להפריש תחתיהן ר' יעקב בר אחא ר' יוסי ר"א בר' חנינא כל המצות עד שלא נתנו לגיזבר אתה רשאי לשנותם משנתנו לגיזבר אין אתה רשאי לשנותן ועיין במ"א שהקשה לדעת הטור שכתב דאם נתן ליד גיזבר בשביל עני זכה אותו העני וא"כ אמאי לא אמרינן הכא נמי דזכו אותם העניים ותירץ דההיא מעשה הי' שנתנו לר' חייא למפלגא לפי ראות עיניו למי שירצה וע"כ לא שייך לומר דזכה לאותם עניים כיון שלא הי' מבוררין

ולי נראה דאיפשר לומר דהירושלמי לטעמי' אזיל דאיתא בירושלמי (פ"ד דפיאה) והבאתיו בספרי ע"י ר' רדיפא אמר אתפלגין ר' יונה ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וחרנא אמר הראוי ליתן זכה מאן דמר ראוי ליטול כ"ש ליתן ומ"ד הראוי ליתן אבל ליטול לא מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה דתנינן תמן תן גט זה לאשתי, שכן ראוי לקבל גט לבתו ושטר שיחרור זה לעבדי, שכן ראוי לקבל ג"ש (פי' דמיירי שנותן להעבד הגט וע"כ אמר שכן ראוי לקבל ג"ש מרבו כו' והא מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה דתנינן תמן עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ומקומו מושכר לו ור"ע ראוי ליטול הוא פתר לה קודם שהעשיר ואפי' תימא משהעשיר תיפתר כשהי' פרנס ויד הפרנס כיד העני מילתי' דריב"ל אמר הראוי ליטול זכה דאמר ריב"ל בבעה"ב עשיר נחלקו. אבל בבעה"ב עני מתוך שהוא ראוי ליטול זכה אלמא דהירושלמי סובר דבעינן שיהא ראוי דוקא ליטול. והא דאמר עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף היינו קודם שהעשיר או לאחר שהעשיר ויד הפרנס כיד העני וכן הא דאמר ריב"ל בבעה"ב עשיר נחלקו אבל בבעה"ב עני מתוך שהוא ראוי ליטול זכה. היינו משום שבעינן שיהא ראוי ליטול. אך בש"ס דילן ובפוסקים לא מצינו שלא יוכל לזכות הג"ש רק ע"י עבד ועיין בגיטין (דף כג) נראים דברים שהעבד מקבל גט לחבירו כו' וכן הא דמשנינן בגיטין (דף ל) ושמואל אמר במזכה להם ע"י אחרים לא מצינו שצריך לזכות ע"י כהן דוקא שראוי ליטול ועיין בגיטין (דף סג) וכן הא דאמרינן בפ"ק דב"מ (דף ט) אמר עולא אמר ריב"ל מחלוקת מעשיר לעני דר"א סבר מיגו דאי בעי מפקר נכסי' והוי עני וחזי לי' השתא נמי חזי לי' כו' היינו מטעם דאלא"ה הוי חב לאחריני וע"כ בעינן שיהא עני וחזי לי' אבל לא מטעם דבעינן שיהי' ראוי ליטול והנ"מ בין שני הטעמים דלהטעם של הירושלמי דבעינן שיהא ראוי ליטול ע"כ אפי' אם משוי שליח בפירוש שיהא זוכה לאחר אינו יכול דבעינן דוקא שיהא ראוי לאותו דבר אבל בלא"ה לא מבי משוי שליח אבל אי אמרינן דהטעם משום דחב לאחרים זה לא מצינו רק במציאה או בתופס לבע"ח שמעצמו תופס. או אפי' שוי' הבע"ח שליח לדעת התוס'. אבל אם הלוה עשאו שליח לתפוס בשביל הבע"ח בודאי דמצי משוי אבל לטעם הירושלמי דבעינן שיהא ראוי ליטול א"כ אפי' עשאו הלה שליח נמי לא מהני וע"כ לא נמצא בש"ס דילן הך פלוגתא והקושי' ממתניתין דגיטין תן גט זה לאשתי. וא"כ להירושלמי בעינן שיהא המקבל ראוי לאותו דבר ליטול והש"ס דילן סובר דלא בעינן שיהא ראוי לאותו דבר בפרטיות ועיין בגיטין (דף סג) פשיטא איש הוי שליח להולכה שכן בעל מוליך גט לאשתו כו' ואשה הוי שליח לקבלה שכן אשה מקבלת גט מיד בעלה איש לקבלה והאשה להולכה מהו. ופשטינא דאשה יכולה להיות שליח להולכה אע"פ שאינה בהולכה כו' ע"ש אלמא אע"ג שאין השליח ראוי בפרטיות אפ"ה כיון שבדרך כלל הוא בר גיטין וקידושין יכול להיות שליח וכן במתנות כהונה ובצדקה ובמעשרות אע"פ שאינו ראוי ליטול אפ"ה כיון שצריך ליתן יכול להיות שליח

[ועיין במ"א שהקשה אהא שכתב המ"מ ברמב"ם הלכות מכירה פ"ד ה"ה וכתב ע"ז המ"א דזהו דעת הרמב"ן וטעמו משום דחצירו של אדם הרי הוא בידו ויכול לומר תזכה חצרי לפלוני וזה אינו דחצר לאו משום יד אתרבאי, אלא משום שליחות כו' וכן נראה מדברי התוס' פ"ק דב"מ גבי עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע שפירשו דמופרש ועומד הי', אלא שהי' רובה לזכותם לבעלים אעפ"כ איצטריך להשכיר מקומם, ולא הוי סגי לומר תזכה לו חבירי ליהושע, ואע"ג דט"ה אינה ממון והוא כבר הפקירם אצלו, וכמו שפירש"י וע"ש ולי נראה דוודאי אדם יכול לזכות ע"י חצירו בדבר של הפקר, וכמו שביארתי לעיל מהא דנדרים (ד' לד) אמר רבא הי' לפניו ככר של הפקר כו' והבאתי לעיל מה שכתב הר"ן וכן מהירוש' פ"ק דב"מ ואני בעניי הכנותי כו' הוי אומר בנתונים בתוך ד' אמות שלו (ומה שפירשתי לעיל שהקדש זכה מעצמו ע"י חצירו עדיין צ"ע, דהא ר"ל קאמר התם ולר"ל ס"ל בירושלמי דאין אדם זוכה לחבירו במציאה, אלא ודאי דתחילה זכה הוא' אך מפשט דברי הר"ן משמע דלכתחילה זכה ההקדש) ומה שהקשה המ"א דאמאי לא זוכה להם ע"י חצירו, זה אינו דאפי' אי אמרינן טובת הנאה אינה ממון ודמי להפקר, אפ"ה אינו יכול לזכות דהא חב לאחרים והתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קני, ובמציאה דקיי"ל המגביה מציאה לחבירו קני חבירו היינו מטעם דזכי לנפשי' והכא ר"ג לא הי' יכול לזכות בעצמו, וע"כ לא הי' יכול לזכות להם ע"י חצירו, וע"כ השכיר להם החצר, וזכו הם בעצמם מחמת החבר אבל במקום שיכול לזכות לעצמו יכול לזכות נמי לחבירו ע"י חצירו דלא כמו שכתב המ"א. וזהו לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי דאם אינו ראוי ליטול לא זכה א"כ אפי' זיכהו ע"י נמי לא מהני משא"כ אי אמרינן מחמת דחב לחבירו א"כ הוא בעצמו יכול לזכות וליכא הא דחב לחבירו וע"כ בירושלמי (פ"ג דמגילה) גבי הא דר"ח בר בא אע"ג דיהבו לי' פריטין למפלגא ליתמא ולארמלתא אעפ"כ לא זכי להו משום שאינו ראוי ליטול והמ"א תירץ משום דנתנם לו למי שירצה. וע"כ לא זכי להו

עכ"פ לכאורה משמע דכיון דמטי ליד גיזבר פסק כח הבעלים כמו בהקדש ב"ה וע"כ אע"פ דשינה מדעת הבעלים אעפ"כ אינו צריך להפריש תחתיהן. עכ"ז נ"ל שצדקה לא דמי להקדש בדק הבית ואפי' מטי ליד גיזבר אעפ"כ אין כח הבעלים נפסק והראי' דהא אמרינן בב"מ (דף עח) ר' אליעזר אומר מגבת פורים לפורים מגבת העיר לאותה העיר כו' ר"א אומר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח רצועה לסנדלו אלא א"כ התנה במעמד אנשי העיר והקשו דאמרינן בפ"ק דערכין (דף י) מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה שירצו ואפי' באו ליד גבאי ואפי' אמר מנורה זו לב"ה מותר לשנותה למצוה אחרת ע"ש כו'. ולי נראה דאפשר לחלק דמעות צדקה שאני שאין הבעלים רוצים שיפסוק כחם עד דמטי ליד עני ועיין ביו"ד (סי' רנ"ט) סעיף ג' במה שחילק הט"ז בין מעות של צדקה שהם בדרך מקרה ובין צדקה קבוע דמה שהוא בדרך מקרה אמרינן דמותר העני לאותו העני והקשה הט"ו דאמאי מותר כאן לשנות גבי מנורה או נר לבית הכנסת ע"ש הא אין זה דבר קבוע וע"ש בט"ז ונ"ל דבצדקה שאינו קבוע אינו רוצה שיפסוק כחו עד דמטי ליד עני ובפרט לדברי ר' מאיר שאומר הנותן דינר לעני לא יקח בו טלית טלית לא יקח בו חלוק מפני שמעביר על דעתו של בעה"ב. א"כ אפי' מטא ליד העני נמי אינו נפסק כח הבעלים וכמו שהבאתי לעיל מה שכתבו האחרונים דאין לומר דכל שנתן ליד גבאי יכול ליתן לעניים שירצה דאדרבא סתמא דמילתא כל אדם רוצה לעשות צדקה בנכסיו וא"כ אי אמרינן שכבר סילק כחו מהם א"כ נסתלק מן המעות. ולא באו מידו ליד העני אבל אי אמרינן דלא פקע כח הבעלים. ע"כ אע"פ שהוא ביד גיזבר אעפ"כ אם מטי אח"כ ליד העני הוי כמו שבאו מכחו ומידו ובירושלמי (פ"ג דשקלים) של בית ר"ג הי' נכנס ושקלו בין אצבעותיו זורק לפני התורם והתורם